Young Blood-L.S

פרק-86:

הארי בן 26 ואני הולכת לבכות. איך הוא גדל כל כך מהר? 😭אתם קולטים שלפני שנה ביום הולדת שלו העלתי את פרק 17? איך זה עבר כל כך מהר-
מזל טוב בייבי💚

-
אני מתעורר לעוד בוקר שבו לואי עטוף בזרועותיי, הדרך האהובה עליי לפתוח עיניים ולהתחיל את היום שלי.

אני מעיף אליו מבט ועינינו נפגשות, הכחול האהוב עליי. "בוקר טוב" הוא אומר ומחייך אליי. "בוקר טוב לו" אני מחזיר אליו. לא עובר זמן רב עד שאנחנו מוצאים את עצמנו מתנשקים, שפתינו מתחברות ואוטומטית אני עולה מעליו, לוכד את גופו הקטן מתחתיי. "מוכן לרוץ?" אני מתגרה בו כשאנחנו מתנתקים, עובר לנשיקות קטנות בצווארו. "אולי במקום זה נישאר ו.. ה- הארי" הוא גונח כשאני מוצץ נקודה רגישה. "אני חושב שהפעם הגיע הזמן שלי לעצור את זה כאן ולהשאיר אותך מגורה." אני אומר, למרות שהרצון שלי להיות עכשיו עמוק בתוכו לא פחות קטן משלו, אבל אנחנו באמת צריכים להתחיל להתאמן או שנהיה זוג שמנים שלא זזים מהמיטה, ועל אף שהדבר מפתה ביותר כרגע, אנחנו בכל זאת מתחילים להתלבש לקראת הריצה הבלתי נמנעת. "כמה אתה מתכנן שנרוץ?" לואי שואל כשאנחנו מגיעים אל החוף, החלטנו שזה עדיף לרוץ כאן מאשר על המדרכה. "אני חושב שמשהו כמו 5 קילומטר, אבל נזרום עם זה ונראה איך יהיה." אני עונה לו. "אתה מוכן? כדאי שנתחיל עכשיו.." אני מוודא והוא מהנהן, וככה מתחילה הריצה שלנו. אנחנו מתחילים בקצב אחיד, איטי יחסית ואני מסתכל על לואי, עושה לי טוב לדעת שהוא כאן לידי. "הכל בסדר?" אני שואל, רוצה להיות בטוח שזה לא יותר מידי בשבילו, שאני לא מעמיס עליו יותר מידי. (אובר פרוטקטיב בויפרינד צ'אק ה.כ) "ברור הארי, אני פאקינג משחק פוטבול 90 דקות, אל תזלזל בי." הוא אומר ואני שותק בדקות הבאות, הוא צודק. אני צריך להפסיק לדאוג משטויות. 

אנחנו רצים במשך 20 דקות, אף אחד מאיתנו לא הוציא מילה, אנחנו מגניבים אחד לשני מבטים חטופים מידי פעם. אני מסתכל על לואי שרץ לידי, זיעה עוטפת את גופו, הוא נראה כל כך סקסי בצורה הזאת, אני מלקק את שפתיי וממשיך לרוץ. "אני יודע מה אתה עושה" הוא אומר ומגביר את הקצב. "אתה לא רצית היום בבוקר, אז אני לא רוצה אותך עכשיו." הוא עוקף אותי ורץ לפניי. "אני מריח תחרות באוויר?" אני שואל אותו בטון מתגרה. "את זה אתה אמרת." הוא אומר. "תמשיך לרוץ, אני מקבל תצפית טובה על התחת שלך מכאן. תזכיר לי להוריד לך מהסקוואטים במכון, אתה לא צריך את זה." אני אומר לו והוא נעצר, מותיר לי זמן לצמצם את הפער ביננו ולהגיע אליו, וככה אני מצליח לעקוף אותו. "לוזר" אני צועק לו וממשיך לרוץ, שומע את צעדיו בעקבותיי, אבל אני יודע שאני יותר מהיר ממנו לא משנה מה הוא יעשה. אנחנו חוזרים בריצה לנקודת ההתחלה, ובמקום לנצל את ההזדמנות ולנצח רישמית, אני מסתובב אליו ולוקח אותו, מרים אותו בידיי, ממשיך לרוץ כשהוא עליי. "מה לעזאזל?" אני שומע וצוחק, מוריד שיעמוד מולי. "אני מכריז על זה כניצחון טכני" אני אומר לו, מסתכל לתוך עיניו. "אני לא מאמין שאני נכנע לזה" הוא אומר ומחייך. "אני נכנעתי קודם" אני מנשק את שפתיו הכי חזק שאני יכול, אחרי הכל הצלחתי להתאפק כל הריצה, וגם ניצחתי, זה הפרס שלי, כי לגמרי זכיתי בו. "עכשיו למכון?" הוא שואל כשאנחנו מתנתקים מהנשיקה המתוקה הזאת."כן לו." אני עונה ומוסיף "אם יש לך כוח כמובן". "ברור" הוא אומר ואנחנו מתקדמים לכיוון המלון. "ועוד דבר אחד אחרון לפני שהולכים הארי." הוא אומר ומתקרב אליי, נראה כאילו הוא מתכוון לנשק אותי, אך ברגע שאני מתקרב אליו עם שפתיי, הוא דוחף אותי ורץ קדימה, ואנחנו מגיעים למלון בסופו של דבר בריצה. או יותר נכון לואי רץ ואני מנסה להשיג אותו, אבל זה רק בגלל שהיה לו פור עליי הפעם! אנחנו נכנסים ללובי, מקווים שוב לא להיתקל בפנים מוכרות, אהמ ג'מה.. אנחנו כרגע איתה בקשר טלפוני, היא גם ככה בהתאוששות אחרי כל מה שהיה איתה עם הבית חולים, והיא מסמסת ללואי 200 פעמים ביום, ואני מנסה להעמיד פנים שלא אכפת לי למרות שאני לגמרי שונא את זה ומנסה להתעלם מהעובדה שזאת אחותי. השטח פנוי ואנחנו נכנסים בלי מכשולים בדרך לחדר כושר, שנעול בשעה הזאת, אבל אם רק היה כאן מישהו מההנהלה שיפתח לי אותו.. "אתה בטוח שזה בסדר שאנחנו כאן עכשיו?" אני מוודא עם לואי, שלא יסתבך סתם. "ברור, הרבה פעמים הייתי בא לפה בשגרת אימונים שלפני משחקים וכאלה." לואי אומר ופותח בשבילנו את הדלת. לא הייתי כאן בעבר, ועכשיו אני מבין כמה הפסדתי, זה בערך החדר כושר הכי גדול ומרשים שהייתי בו, יש פה פשוט הכל! אני מתחיל להתהלך מפינה לפינה, סוקר את הכל בעיניי, ולואי צוחק. בטח מהמראה שלי מתלהב כמו ילד בפארק שעשועים. "אז מאיפה מתחילים?" לואי שואל ואני מנסה לבנות לעצמי תוכנית לאימון בראש. אני חושב שנלך על השיטה הקבועה של אימון כללי שעובד על כל חלקי הגוף לפי סטים. "קדימה לו, נתחיל עם בטן". אני מכריז, ואנחנו מתחילים עם שכיבות סמיכה. אני מביט לעברו תוך כדי שאני מתאמן, רואה שהוא מתמודד עם זה טוב, וזה מעולה כי בזכות הפוטבול יש לו כושר טוב.