אני מקווה שאתם מעריכים את זה שעולה כמעט כל יום פרק ;)
חג שמח❤
_
"ביי אבא, ביי אמא" נפרדתי מההורים שלי, מתכונן ללכת לפגישה האחרונה והגורלית עם מארק, אבא של לואי.
אני אחרי מפגש עם ההורים שלי, סידרנו את כל עניין הכספים והחוזים ועכשיו נשארו החתימות האחרונות לפני שהשטח כולו שלי.
אם הכל ילך כמו שצריך השיפוצים יתחילו כבר משבוע הבא ואני חייב להודות שזה מרגש אותי.
אני הולך בצעדים גדולים למשרדו של מארק, כל כך רוצה להיות מאחורי זה עד שאני לא שם לב ומתנגש במישהו. "פאק בן של זונה" מלמלתי לעצמי והסתכלתי על הבחור שהתנגשתי בו, הו זה רק לואי.
"סליחה" אמרתי לו וחייכתי, מסתכל בעיניו הכחולות. "בהצלחה בפגישה סטיילס" הוא אמר וטפח על כתפיי, משאיר אותי מבולבל מאחוריו, ממתי אני מתנצל על משהו? ועוד על דבר כל כך מפגר, אני מפחד שהוא משנה אותי, הופך אותי להיות מישהו שאני לא, אני חייב לדבר על זה עם ליאם.
אבל אני לא רוצה לתת למחשבות הרעות האלה להרוס לי אז אני ממשיך ללכת למשרד.
"שלום אדון טומלינסון" אמרתי לאבא של לואי כשנכנסתי למשרדו. "הו היי הארי, מוכן לחתימה?" הוא שאל וחייך. "הכל מוכן" אמרתי לו והתיישבתי.
לאחר כמה פרטים משעממים וחתימות על חוזים והעברה של כסף העסקה בוצעה, השטח שלי ויש אישור לבנייה.
"בהצלחה לנו" הוא אמר ולחץ את ידי. "אני חושב שאנחנו צריכים לעשות עוד ארוחה כמו ביום שהגעתם לפה, לחגוג את העסקה שלנו. מעכשיו הכל בידיים שלך ושל לואי." "זה נשמע נהדר" אמרתי, מנסה להשמע נחמד למרות שאני מתעב את הרעיון, אני שונא אירועים רשמיים כאלה. זה מעביר בי זכרונות מהארוחה הקודמת, גרמתי ללואי לאבד את זה והוא נפגע ממני, לעזאזל מה חשבתי לעצמי?
לאחר כמה הרהורים ומחשבות אנחנו נפרדים לשלום ואני יוצא מהמשרד עם חיוך גדול וסיפוק, עשיתי את זה.
אני יוצא מהמשרד שלו ומתיישב בספה שליד הדלת, מעכל את הכל ומשנן את הלוח זמנים שלי להיום.
פגישה ראשונה עם ההורים שלי עברה,החתימה עם מארק עברה, עכשיו אני צריך לפגוש את ליאם בחדר שלי לשיחת עדכונים קצרה ואז אנחנו נצא לאכול ארוחת צהריים.
קמתי מהספה כדי לעלות לחדרי ולפגוש את ליאם, שבטח הקדים אותי והגיע לפניי כי יש לסטוקר האידיוט הזה מפתח לחדר שלי. הייתה את הפעם ההיא שהוא פשוט בא שיכור באמצע הלילה והעיר אותי! אין לו גבולות, חשבתי לעצמי וגלגלתי עיניים.
וכמו שתיארתי לעצמי, ליאם אכן הגיע לפניי והוא יושב על המיטה שלי עכשיו ומסתכל עליי.
"וואו אחי השמחה נוטפת ממך" הוא אמר לי. "מזמן לא ראיתי אותך ככה." "תשתוק הכל כרגיל" אמרתי לו.
אני לא פאקינג שונה מתמיד, הכל רגיל.
"אז מה רצית לספר לי? חזרת לז.." "תסתום את הפאקיגנ פה שלך אמרנו שלא מזכירים את השם הזה!" התפרצתי לדבריו וצעקתי, הוא מטריף אותי. "קניתי מאבא של לואי שטח על החוף, אני פותח בית ספר לגלישה יאיי לי" אמרתי לו. "זה מדהים!" הוא אמר "איך הגעת לזה בכלל?"
"את האמת שהכל בזכות לואי. באתי אליו שיכור והתחלתי לחפור לו על כמה שאני רוצה לעשות משהו עם הגלישה והמשוגע הזה הלך עם זה לאבא שלו והצליח להשיג לי עסקה, ועכשיו אנחנו עובדים על זה ביחד." הסברתי לו.
"אתם ממש קרובים בזמן האחרון" הוא אמר בטון מופתע. "כן.." אמרתי. כשחושבים על זה הבן אדם ממש הצליח להיכנס למעגל חברים הממש לא רחב שלי שכולל את ליאם בלבד. יותר נכון אני נכנסתי לשלו, ביליתי קצת עם החבורה שלו ומשם זה המשיך לשנינו.
"מה כל כך מיוחד בו?" ליאם שאל, חסר טאקט כרגיל. "למה שמשהו בו יהיה מיוחד?" שאלתי, לא מבין מה הוא רוצה ממני. "בכל זאת, אני החבר היחיד שלך אם נודה באמת ובדרך כלל אתה דוחק לפינה את כל מי שמנסה לנשום לידך. הגעת למצב שאתה מופיע אצלו שיכור וזה לא מפריע לך, זה די מתקדם אתה לא חושב?" הוא אמר. "אני לא יודע, היה לנו חיבור. הוא שונה מכל מה שאני מכיר, אולי הוא מזכיר לי קצת את עצמי בתיכון. משהו בו, בתמימות שלו שאני רוצה לרסק, לראות מה מסתתר מאחורי הילד עם העיניים הכחולות" אמרתי יותר לעצמי מאשר לו, כמו מחשבות בקול רם. "הארי תיזהר, אתה נופל בשבילו חזק ואתה תיפגע בסוף" הוא אמר, ופתאום זה היכה בי פאק. כל השינוי הזה שאני חושב שחל בי, זה הכל בגללו! הוא מחזיר אותי אחורה לתקופה בחיים שלי שאני מנסה להדחיק, הוא גורם לי להיות נחמד בשבילו וזה פאקינג לא אני. אני הארי, הארי סטיילס, אני מגעיל לכל מי שהוא לא אני, אני מזיין כל מי שבסביבה, אני משתכר ולא נותן חשבון לאף אחד, אסור לי לתת לילד מסכן בן 17 לגרום לי לשכוח את כל זה.
אני חייב להוריד פרופיל ולשמור על היחסים ביננו עסקיים בלבד, אנחנו לא פאקינג חברים! אנחנו שותפים עסקיים, הוא החבר של אחותי הקטנה למען השם.
אני אתרחק ממנו,כי אין לי ברירה. למרות שאני יודע שכל התירוצים האפשריים בעולם שאני ממציא לעצמי בראש כרגע לו יגרמו לו להעלם מהמחשבות שלי, אבל לא אכפת לי כל עוד הכל בראש, אני לא יכול לתת לעצמי להמשיך להיפתח אליו, זה יחזור נגדי בסוף, ככה זה תמיד.
מי היה מאמין שדווקא ליאם יגרום לי להבין את זה.
"תודה אחי, השיחה הזאת גרמה לי להבין כמה דברים" אמרתי לו אחרי כמה דקות של שתיקה ומחשבות, ואני באמת מתכוון להתרחק ממנו.
אף אחד לא ישנה את הארי סטיילס.
YOU ARE READING
Young Blood-L.S
Fanfiction"היי" שמעתי קול לא מוכר מכיוון הדלת והזזתי את ג'מה הצידה. "אופס" אמרתי. בדלת עמד בחור גבוה ושרירי עם שיער חום ותלתלים, אך מה שהכי משך אותי בו היה העיניים הירוקות שלו. לאחר כמה שניות שבחנתי אותו, שמתי לב שג'מה מתקדמת לכיוונו בריצה. "הארייי" היא צעקה...
