Young Blood-L.S

פרק-6:

"לואי חובה עלייך להתקשר להארי ולהזמין אותו לפה" ג'מה אמרה וחייכה.

"שיט"

לא ידעתי מה לעשות באותו רגע. השעה הייתה 2:00 בלילה, או שהוא ישן או שהוא עם הבלונדינית שלו, למה שהוא יבוא לפה? בכל מקרה הדבר האחרון שאני רוצה עעכשיו זה לראות אותו, מאז מה שהוא ניסה לעשות בארוחת ערב ופשוט התייאשתי ממנו, לא האמנתי איך זה שבן אדם כל כך דוחה הוא אח של ג'מה.
אבל כל עוד זה חשוב לה אני אעשה מאמצים. "תביאי לי את המספר שלו" אמרתי לג'מה אני לא מאמין שאני באמת הולך לעשות את זה.
היא לקחה את הטלפון שלי ושמרה את המספר בתור: הארי החתיך אני מאוהב בו
(אתה עוד לא יודע כמה זה נכון בייב ה.כ)
"ממש מצחיק ג'מה" אמרתי ולקחתי ממנה את הטלפון. לחצתי על התקשר וחיכיתי שהוא יענה.
לאחר מספר צלצולים באתי להתייאש כי הוא בטח ישן בשעה הזו כמו בן אדם נורמלי אבל בדיוק כשבאתי לוותר ולנתק את הטלפון, נשמע קולו הצרוד.

"הלו" הוא אמר "מי זה?" הקול שלו נשמע כאילו הערתי אותו. "היי הארי זה לואי חבר של ג'מה" אמרתי במבוכה. "אוקיי מה אתה רוצה ממני בשתיים בלילה?" הוא אמר וקולו נשמע יחסית רגוע למרות העובדה שהערתי אותו כרגע. "אנחנו יושבים בחדר שלי כמה חברה, רוצה להצטרף אלינו?" שאלתי בנימוס, עדיין מובך.. "למה שאני אעשה את זה?" הוא שאל. אין מצב שאני נותן לזה לקרות, הוא לא יבריז לי עכשיו!

"דבר ראשון אתה חייב לי" תפסתי אומץ ואמרתי "וחוץ מזה זה חשוב לג'מה" השלמתי את המשפט.

"טוב אני אבוא" הארי אמר. "איפה החדר שלך?" הוא שאל. "קומה 3 חדר 28" אמרתי וניתקתי את השיחה.

אני באמת הצלחתי לעשות את זה! באמת שלא ציפיתי שאני אצליח, אולי האומץ הוא בגלל שאני שיכור.. ידעתי שאסור לי לשתות.

כדי להחזיר לכל החבורה שעושה ממני צחוק החלטתי לעבוד עליהם. "טוב אני מצטער להגיד אבל הוא אמר שהוא ממש לא מתכוון לבוא לפה עכשיו ושניתן לו לישון בשקט" אמרתי והתאפקתי לא לצחוק.

"אבל רציתי נוף יפה" לוטי אמרה "תרגיעי" ג'מה ענתה לה. "תחשבי איזה מגניב זה יהיה אם אני אהיה עם הארי ואת עם לואי. סטיילינסון שולטים! "את לא נורמלית" ג'מה ענתה ונאנחה.

"רק להבהיר לכל הנואשות ממורמרות שבחדר הזה, הארי לא יצא עם אף אחת מכן כי הוא סטוציונר מניאק אז בואו נחסוך פה בדרמות" ג'מה אמרה. וואו היא ממש מודעת למצב ונראה שהיא בסדר עם זה, משהו פה מוזר.

בדיוק בזמן שחשבתי על זה נשמעה דפיקה בדלת "אני פותחת" אלינור אמרה בהתלהבות ורצה לדלת.

הסתכלתי על קמרון וראיתי איך הוא מת מקנאה!, כמו שהזכרתי מוקדם יותר הוא ואלינור בסוג של קטע והם פשוט לא מוכנים להודות בזה.

אלינור פתחה את הדלת והארי עמד בפתח עם מכנס טרנינג אפור ו.. רגע מה- הוא בלי חולצה.

בחנתי את גופו לרגע, הוא היה שרירי ורואים שהוא התאמן הרבה.

טוב זאת לא הפעם הראשונה שראיתי אותו ככה... די נכנסתי לו למקלחת באמצע אופס.

"אני מקווה שיש סיבה טובה שהוצאת אותי מהמיטה בשתיים בלילה" הוא אמר והתקרב אליי.

אני ישבתי על הרצפה ונשענתי על המיטה. הארי התקרב אליי והסתכל במבט עמוק עם עיניו הירוקות.

"אממ כן את האמת שזאת הייתה חובה של הבנות החרמניות שאתה רואה פה" אמרת ומיד התחרטתי.

אני לא מאמין שאמרתי חרמניות ליד אנשים, ליד הארי.

שמתי את את היד על הפה שלי. לא התכוונתי להגיד את זה, אבל האלכוהול השפיע עליי.

"בכל מקרה, בדיוק שיחקנו אמת או חובה אתה יכולה להצטרף.

"טוב" הוא אמר והתיישב לידי. כולם חזרו למעגל והמשכנו לשחק. 

ג'מה סובבה את הבקבוק וכמובן שעם המזל שלי יצא שהארי שואל אותי, יופי איזה מדהים זה.

לא ידעתי איזו חובה הארי יכול לעשות לי ובדיוק בגלל זה עניתי אמת כשהוא שאל אותי, במקרה הזה אני הולך על בטוח.

"אמת שאתה בתול?" הוא שאל. כן זאת אמת אבל למה שאני אגיד את זה פה? אני שונא אותו!

"אתה לא חושב שהגזמת קצת?" נייל אמר. "אני מסכימה עם זה" אלינור אמרה.

"אתם רוצים לשחק כמו ילדים בגן בלי דברים מעניינים? תזרמו חבורה של אפסים" הארי אמר.

"כן אני בתול וכולם פה יודעים את זה, הבכת אותי עכשיו אתה מרוצה?" אמרתי וברחתי לשירותים, כאילו שיכולה להיות פגישה עם הארי שבה אני לא ארוץ להסתגר שם, הבן אדם הזה מטריף אותי.

**

התעוררתי פתאום מהאור שבקע מהווילון. כולנו נרדמנו בסוף בצורה הכי מוזרה שיכולה להיות.

אני ישנתי על המיטה וג'מה שכבה לידי, על החזה שלי. אלינור נשענה עם הגוף על המיטה ונרדמה עם הראש על הכתף של קמרון שהיה לידה, לוטי ישנה על הספה, ונייל נרדם ליד המקרר.

פתאום נזכרתי שהארי היה פה גם אתמול, כן איך אפשר לשכוח אחרי שהוא הביך אותי ככה שוב?

הזזתי ממני את ג'מה ויצאתי למרפסת.

הראש שלי התפוצץ פתאום, זה בטח האנגאובר מאתמול. אני שונא את התחושה הנוראית הזאת.

פתחתי את הדלת של המרפסת וראיתי את הארי יושב על אחד מהכיסאות הלבנים שליד השולחן, כוס קפה וסיגריה ביד שלו.

"היי" אמרתי. "זה התפקיד שלי" הוא אמר " אתה אמור להגיד אופס", בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה אבל אז נזכרתי שבפעמיים הראשונות שנפגשנו זה מה שכל אחד מאיתנו אמר.

התיישבתי על כיסא לידו, "זה עומד להיות יום ארוך" חשבתי לעצמי.