Young Blood-L.S

פרק-57:

סורי שלא עלו פרקים כמו שצריך שבוע שעבר, פשוט ביום חמישי הייתה יום הולדת לשון מנדס (שהוא גם איידול שלי)  והיה מפגש מנדס ארמי שאירגנתי ולא הספקתי לכתוב את הפרק :)
_
~נקודת מבט לואי~

אני ישן שינה שלווה ורגועה לצד הארי, עד שאני שומע סיבוב של ידית. אני ממצמץ קצת, אך בסופו של דבר מתעלם וחוזר לישון. "אז כאן אתה מתחבא?" שמעתי קול מוכר וקמתי מיד. "אמא?" אני שואל, מופתע.

רואה אותה בכניסה לחדר, אוחזת במפתח ובכמה קופסאות. אני רואה את מהבט המופתע על פניה ופתאום שם לב לאיך שאני והארי ישנו.. ראשי היה מקודם על הכתף שלו, והידיים שלו כרוכות מסביבי. 

אני זז ממנו קצת, מזיז את הידיים שלו שעדיין כרוכות סביבי. "אני מצטערת להפריע.. לא ידעתי שאתה עסוק" היא אומרת, נשמעת מובכת. פתאום אני מרגיש את הארי זז, אני מסתכל עליו בחיוך, ורואה את הפרצוף היפה והתמים שלו כשהוא קם, אני אוהב את זה. 

"בוקר טוב" אני אומר, החיוך לא זז מפניי, ואני שוכח לרגע שאמא שלי עומדת בחדר. "שמעתי שאתה חולה ורציתי להביא לך אוכל.. אבל אני רואה שאתה מסודר" אמא אומרת ומחייכת. והארי ישר מסתכל עליה, כאילו לא הבחין בה עד עכשיו.

"בוקר טוב גברת טומלינסון" הארי אומר לה, לא שמעתי אותו מדבר למישהו בכזה נימוס אף פעם.

"בוקר טוב הארי, אתה יכול לקרוא לי ג'ו, בהתחשב בעובדה שאתה מטפל לי בילד כבר כמה ימים" היא אומרת ומחייכת. "כן זה היה מאוד קשה" הארי אומר בציניות ושם את ידו על הראש שלי, פורע לי את השיער.

אני מזיז את היד שלו ממני וצוחק. "אז אם אתם כבר ערים אולי נאכל פה כולנו ארוחת בוקר? האוכל שהבאתי יכול להספיק לכל המלון" היא אומרת וצוחקת. "תני לנו כמה דקות להתארגן ואז" אני אומר לה והיא מהנהנת, מתיישבת בשולחן האוכל הקטן שבמטבחון של החדר. "ראשון בשירותים" הארי צועק ורץ, משאיר אותי ואת אמא לבד. "אז אני רואה שלא כל כך סבלת אחרי הכל" היא אומרת לי. "כן.. הייתי עם הארי." אני אומר ומחייך. "את האמת ששמעתי עליו דברים לא כל כך טובים, אבל אני חושבת שאני מתחילה לחבב את הבחור הזה" היא אומרת. "אחרי הכל הוא אח של ג'מה.." וברגע שהיא מזכירה את השם הזה, אני מרגיש סכין בלב.

כנראה שאמא קוראת את המצב בין שינויי המצב רוח שלי והיא מתיישבת לידי על המיטה. "היי לו, הכל בסדר" היא אומרת ומחבקת אותי. "אני יודעת שרבתם.. ראיתי את ג'מה היום בבוקר ושאלתי אותה איפה אתה.. היא אמרה שלא דיברתם כמה ימים" המלשנית הזאת. למה שהיא תספר לאמא שלי? ובדיוק בזמן להציל אותי מהמצב המביך הזה הארי יוצא מהאמבטיה. "טוב אני.. " אני אומר ולא מספיק לסיים את המשפט ופשוט בורח משם. 

אני לוקח את הזמן בארגונים הרגילים שלי, אני עומד מול המראה ופשוט בוהה בעצמי, מחכה שהזמן יעבור ואני אצא בלי להרגיש את המועקה הזאת. עד שאני מגיע למקום שאני שוכח מזה, משהו חייב להרוס.