Young Blood-L.S

פרק-107:

שלושה פרקים מהסוף חברים:)
קריאה מהנה!
_
אני מתיישב מיד על המחשב שלי, מעביר את הקובץ של ההקלטה וחותך את הקטעים הלא חשובים. אני מקווה שלואי יסלח לי על הדרך שבה הוצאתי מזאין את המידע, כי לגמרי שומעים את הדיבור הפלרטטני שלי אליו. אבל כל זה לא משנה, אני בטוח שהוא יבין שהייתי חייב לעשות את זה בשבילו.
כשאני מסיים לערוך את הקובץ, אני מחליט שזה לא מספיק בשבילי.
אני רוצה שזה יהיה משהו יותר אישי, יותר מיוחד, אני רוצה שלואי יתרגש כשהוא יפתח את הקובץ, אני רוצה שהוא יבין שהוא טעה ושאני אוהב אותו כל כך, שהוא כמו אוויר לנשימה מבחינתי.
לאחר קצת מחשבה, אני פשוט לוקח נייר ועט, לואי צריך לדעת בדיוק את כל מה שאני חושב עליו, איך אני מרגיש בלעדיו, וכמה אני רוצה שהוא יחזור אליי.
ובמשך כשעה, אני מוצא את עצמי נסחף עם הכתיבה, פורק על הנייר את כל התקופה האחרונה, מוציא ממני את כל הסבל, הכאב והגעגוע, מתפלל שזה יהיה הסוף. בסופו של דבר, אני מכניס את הנייר והדיסק און קי עם הסרטון למעטפה וכותב מעליה ״ללואי״.
אני לא מבזבז יותר מידי זמן, המטרה היא לחזור ללואי כמה שיותר מהר, אז אני לוקח את המעטפה בידיים ובורח מהחדר שלי.
כשאני מגיע לחדר של לואי, שפעם יכולתי לקרוא לו החדר שלנו, המקום בו ביליתי הכי הרבה בחודשיים האחרונים, אני מניח את המעטפה על הרצפה ומעביר מתחת של הדלת. אני נשאר שם במשך כמה שניות, בוהה בדלת החומה, תוהה לעצמי מה נמצא מאחוריה, מה לואי עושה עכשיו, ואיך הוא יגיב להכל.
~נקודת מבט לואי~
״אז סיכמנו שאני אבוא לאסוף אותך בשמונה? אחרי המשמרת?״ אני שואל את ג׳מה, תוך כדי שאני שם את החולצה של המלון.״כן בייב״ היא עונה. ״דרך אגב, ראיתי אותך יוצא בבוקר מהמשרד של מארק, דיברתם?״ היא שואלת.
״כן, אבל כמובן שזה קשור לעבודה ולא שיחת חולין עם הבן אדם הקר הזה״ אני אומר ואוטומטית מגלגל עיניים.
״אל תיתן לזה לעצבן אותך״ היא אומרת וקמה מהמיטה, מתקרבת אליי ועוטפת את זרועותיה סביבי. ״הוא לא שווה את זה, אבל אנחנו עומדים להנות היום״ היא לוחשת לי באוזן ומנשקת אותי בלחי.
״אני חושב שאת צודקת״ אני אומר ומחייך, נותן נשיקה זריזה לשפתייה. הזוגיות עם ג׳מה עדיין מרגישה קצת מאולצת ולא טבעית, אבל המצב משתפר מרגע לרגע, אני בטוח שבשלב מסויים נצליח לחזור למה שהיינו פעם. וגם אם לא, כל דבר עדיף על זוגיות מזוייפת שמתבססת על שקרים.
״יש לך זמן לשבת כמה דקות?״ ג׳מה שואלת, מוציאה אותי מהמחשבות. אני מהנהן ואנחנו מתיישבים על המיטה.
״יופי, עכשיו אני אכנס לתפריט של המסעדה, אני חייבת להראות לך מה יש שם. אני בטוחה שתאהב!!״ היא אומרת בהתלהבות ונכנסת לאתר.
אנחנו מעיינים בתפריט במשך כמה דקות, ואני מנסה להתרכז, באמת שכן, אבל יותר מידי מתרחש בראשי מכדי שאני אוכל באמת להיות איתה במאה אחוז, אז אני מוצא את עצמי מהנהן לכל מה שהיא אומרת. "טוב ג׳מ, אני חושב שאני צריך ללכת למשמרת בקרוב, אני בטוח שיהיה טוב בלילה״. אני אומר לה ונושק לראשה, קם מהמיטה במטרה ללכת למשמרת.
״אני אוהבת אותך לואי״ היא אומרת ואני מסתובב לאחור, מחייך אליה. ״גם אני״ אני עונה ופותח את הדלת, כמעט מחליק על משהו, אבל אני מאחר למשמרת ואני לא יכול להסתכל. אני יוצא מהחדר וסוגר אחריי את הדלת, מתחיל לרוץ אל עבר המעליות.
~נקודת מבט ג׳מה~
אני נשכבת על המיטה של לואי, עוד אפשר להריח את הבושם שלו באוויר, אני עוצמת עיניים וחושבת על איך הדברים הסתדרו בסוף. מי היה מאמין שלהקשיב לזאין הפסיכופת יצליח להחזיר לי משהו שחשבתי שאבד לנצח.. והנה אני כאן, בחדר של לואי, לפני דייט במסעדה מדהימה.
אני ממשיכה לחשוב עליו, עלינו, עד שלפתע הטלפון שלי מצלצל וקוטע את מחשבותיי.
אני לוקחת את הטלפון מהשידה, על הצג כתוב ״זאין״ ואני מגלגלת עיניים אוטומטית. מה האידיוט הזה רוצה עכשיו? עזרתי לו בכל מה שהוא רצה.
אני עונה בלית ברירה.. ״הלו?״ אני אומרת. ״ג׳מה״ זאין אומר בטון רציני. ״יש לנו בעיה״. ״מה עכשיו? חשבתי שהכל הולך חלק״ אני אומרת, חסרת כוחות לשטויות שלו. ״אני שומע את הזלזול בקול שלך, ותאמיני לי שזה לא הזמן״. זאין אומר ואני מנסה להבין את המשמעות. בחיים לא שמעתי אותו מדבר ככה, אולי באמת משהו רציני קרה? ״אתה מוכן כבר לספר לי למה התקשרת? או שהשיחה הזאת עומדת להימשך לנצח?״ ״הארי.. הוא הצליח לעבוד עליי. חשבתי שהוא רוצה סקס ובסוף יצא שבטעות הודיתי בפניו בכל התוכנית שלנו והוא הקליט אותי.״ זאין אומר והלב שלי מחסיר פעימה. ״אתה עשית מה? למה שהוא ירצה ממך סקס? אתה פאקינג פגעת בו הכי חזק שיש, הוא מאוהב בלואי זה לא ברור לך? אתה חתיכת לוזר זאין. ואם זה עומד להשפיע על היחסים שלי עם לואי אתה תשלם על זה ביוקר״. ״אולי תשתקי ותתני לי להמשיך?״ הוא שואל בגסות. ״בכל מקרה, התוכנית של הארי היא לתת ללואי את ההקלטה כדי שהוא יחזור אליו, ככה שאם מישהו פה נדפק זאת את.״ ״אבל זה לא פייר, בגלל הטעויות שלך אני צריכה לשלם?״ אני שואלת בעצבים. ״יש משהו שאפשר לעשות״. זאין אומר. ״אני עקבתי אחרי הארי מאז שהוא הקליט אותי, המקום היחיד שהוא דרך בו זה החדר שלי לואי. הוא השאיר מעטפה והכניס אותה בחור של הדלת, משהו אומר לי שזאת ההקלטה.״ ״אז איזה מזל שאני בדיוק בחדר של לואי.״ אני קמה. מהמיטה, מתכופפת להרים מעטפה לבנה עם כתב היד של הארי ״ללואי״ כתוב עליה.
״מצאת?״ זאין שואל. ״כן, מה לעשות איתה?״ אני שואלת אותו. ״תחביאי אותה איפשהו, אסור שהיא תגיע ללואי. שנינו נאבד הכל.״ הוא אומר. ״טוב אם לא אכפת לך ישר לי דברים יותר טובים לעשות עם היום שלי חוץ מלטפל בבעיות שלך. ביי זאין״. אני אומרת ומנתקת מיד את השיחה. אני חוזרת למיטה עם המעטפה בידי, סקרנית לראות מה באמת יש בתוכה.
אני פותחת אותה בעדינות, מכניסה את ידי לבפנים. אני מוצאת שם דיסק און קי, שעליו כנראה אמורה להיות ההקלטה, אך יש שם דבר נוסף. ידי מגששת אחר פיסת נייר, ואני מוציאה אותה מהמעטפה.
אני רואה לפניי מכתב ארוך ביותר בכתב ידו של הארי, ואפילו שאני מרגישה רע על זה, אני יודעת שאני חייבת לקרוא.
לאחר כמה דקות אני מסיימת לקרוא הכל, דמעות מציפות את פניי ואני מרגישה רע מתמיד. אני יודעת שמגיע לי להיות מאושרת עם לואי, אנחנו היינו ביחד הרבה לפני שהוא הכיר את הארי, אבל אני לא יכולה שלא להתרגש מהדברים שהוא כתב. לא חשבתי שהאהבה שלו ללואי כל כך חזקה, לא חשבתי שפגעתי בו בצורה הזאת כשהפרדתי ביניהם, אבל גם אם אני אתחרט על כך, אין דרך חזרה.
אני שומעת את הידית של הדלת מסתובבת, איך לואי חזר כל כך מהר? אני מוחה מהר את הדמעות מעיניי ודוחפת את המעטפה אל מתחת לכרית, אסור שהוא יחשוד בדבר.
״היי בייב״ אני אומרת ושמה חיוך מזוייף על פניי.