נכנסתי עם ליאם למועדון המזויין, חרא על רגשות אני לא מתכוון לתת לזה השפיע עליי יותר.
בכניסה למועדון עיניי תפסו בחור נמוך עם שיער חום ועיניים כחולות, התחשק לי להנות אז התקדמתי לכיוונו.
"ביי פיינו" צעקתי לליאם כדי שישמע אותי עם כל המוזיקה הזאת והתרחקתי ממנו.
~נקודת מבט לואי~
"לא נייל זה לא מצחיק" אמרתי אחרי בדיחה שהוא סיפר לי.
את האמת שאין לי מצב רוח היום, מאין ריקנות כזאת מאז השיחה עם הארי בבוקר אני באמת לא מבין מה יש לו נגדי, אני חייב שהכל יהיה מושלם עם כולם וקשה לי כשיש לי עניינים לא פתורים עם אנשים.
"נו אתה מוכן להגיד לי מה קרה?" נייל שאל אותי ועלה על המיטה לשבת לידי.
"אני לא יודע, זה שוב הארי.." אמרתי והתחרטתי אחר כך. כבר סיפרתי לו פעם אחת על המצב ביננו ולא בא לי להפוך את זה לדבר קבוע, אפשר לחשוב מי הוא בכלל.
"בגלל מה שהוא שאל באמת או חובה?" נייל שאל אותי. "לא" עניתי לו "יכול להיות שהיום הייתה לנו שיחה שלא סיפרתי לך עליה" אמרתי וקברתי את הראש בכרית.
"לו אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל, אני רוצה לעזור לך" נייל אמר וליטף את ראשי.
אתם יכולים לקרוא לנו ילדותיים, נשיים, או כל דבר אחר שבא לכם, אבל החברות שלי ושל נייל זה דבר די מיוחד..
"הוא פשוט שונא אותי ואני לא יודע למה, היום שאלתי אותו את זה ואיך שנראה שהוא מתחיל להיות פתוח ורציני משהו קרה והוא ברח ופלט כמה קללות בדרך".
אמרתי והסתכלתי על נייל, מצפה לתגובה שלו כי הוא בדרך כלל אומר לי את הדבר הנכון.
"אני חושב שאתה צריך לשחרר את העניין הזה ולקבל את העובד שזה הארי, ואפילו שהוא לא האח המושלם של ג'מה שציפית שיהיה חבר שלך אתה צריך להשלים עם זה."
הוא אמר לי, זה היה כמו לשים לי מראה על הפרצוף, נייל צודק הוא באמת לא שווה את התסכול הזה ואני צריך להתמודד עם העובדה שאין מה לעשות ואני לא תמיד אהיה מושלם בעיניי כולם.
אחרי השיחה הזאת המצב רוח שלי עלה בחזרה, דיברתי קצת עם ג'מה בטלפון ושיחקתי עם נייל מלא משחקי וידיאו כמו שאנחנו תמיד עושים.
**
אני בסיום המשמרת סוף סוף ונשארו לי רק כמה דברים אחרונים לעשות.
אני צריך לנקות חדר אחד ואז ללכת למכבסה ולשים בה את המגבות המלוכלכות של השבוע הזה.
"קלי קלות" מלמלתי לעצמי והתחלתי בעבודה.
אחרי שסיימתי עם החדר, לקחתי את השקית מלאת המגבות והתחלתי את ההליכה הקצרה למכבסה.
בדרך עברתי בחוף הים והסתכלתי על האנשים שנמצאים שם מיד התמלאתי שמחה, אני אוהב לראות אנשים נהנים זה עושה לי טוב.
נהייתי צמר מההליכה הזאת, בכל זאת עכשיו קיץ.. החלטתי שאחרי שאני אשים את המגבות אני אעצור לקנות משהו קר ומרענן בדוכן שיש בים.
לאחר כמה דקות הליכה הגעתי אל המכבסה ונכנסתי.
כרגיל היה מזגן מקפיא והפעם שמחתי ממנו כי הזעתי ברמות.
"היי אריק" אמרתי למנהל המקום שכבר הכיר אותי, איש מבוגר בעל זקן לבן הוא מאוד נחמד אליי מאז שאני קטן, בתחילת המלון הייתי בא לפה הרבה עם אבא.
ישר כשחשבתי על זה הגשתי את הצביטה בלב, איזו נוסטלגיה.
מסרתי אליו את המגבות והלכתי בחזרה למלון וכמובן לא שוכח שהבטחתי לעצמי פינוק קר אחרי היום עבודה המעייף הזה.
"מה קורה דיימון?" אמרתי ונשענתי על הדוכן ששייך למלון.
"הכל בסדר טומו" הוא אמר וחייך.
היינו חברים טובים פעם אבל לאט לאט הקשר התנתק ואנחנו בקושי מדברים היום.
"מה תרצה להזמין?" הוא שאל אותי. "תפנק אותי" אמרתי וקרצתי לו.
"טוב אז את האמת שיש לנו שייק חדש בתפריט אם בא לך לנסות" הוא אמר בהתלהבות.
"לך על זה" אמרתי והתיישבתי על כיסא הבר שהיה מונח שם, מחכה לשייק שלי.
כאשר קיבלתי את השייק הודיתי לדיימון והנחתי שטר של 20 שקל בכוס של הטיפים והתקדמתי לכיוון החוף, החלטתי שאני הולך לשבת קצת על החוף לשתות ולהירגע, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות כרגע אז אין לי מה להפסיד. התיישבתי על החול ובהיתי בנוף, כל הילדים שרצו וצחקו הנערים ששיחקו במטקות על החול, ופתאום משהו מעניין יותר חדר לעיניי.
הבחנתי בקבוצה של גולשים, זה תמיד היה משהו שרציתי ללמוד אבל אף פעם לא יצא והייתי צופה מהצד כמו עכשיו.
וואו הם ממש מוכשרים! הם עושים כל מיני תרגילים מסובכים שהייתי מת לדעת.
אבל מהר הוצאתי את המחשבה הזאת מהראש, אבא בחיים לא יתן לי עוד תחביב גם ככה הוא לא מרוצה מהעובדה שאני שר ומשחק כדורגל כי הוא חושב שזה בזבוז זמן.
נאנחתי והמשכתי להסתכל עליהם גולשים, מביט בחלום שלעולם לא יזכה להתגשם.
YOU ARE READING
Young Blood-L.S
Fiksi Penggemar"היי" שמעתי קול לא מוכר מכיוון הדלת והזזתי את ג'מה הצידה. "אופס" אמרתי. בדלת עמד בחור גבוה ושרירי עם שיער חום ותלתלים, אך מה שהכי משך אותי בו היה העיניים הירוקות שלו. לאחר כמה שניות שבחנתי אותו, שמתי לב שג'מה מתקדמת לכיוונו בריצה. "הארייי" היא צעקה...
