Young Blood-L.S

פרק-85:

שבת שלום, מקווה שתהנו מהפרק❤
תנצלו טוב את הקטעים הקיטשיים והמשעממים, כי בקרוב אנחנו נכנסים לחלק שבו הכל מתחיל להסתבך;)
_
אני מגיע לחדר בערך חצי שעה לפני שמונה, השעה שבה קבעתי עם לואי.. ואני נזכר שהוא כתב בהודעה שלו משהו על להתלבש טוב. אני מתקדם אל עבר הארון של לואי, שהבגדים שלי מפוזרים בו בין היתר. אני מחליף לסקיני ג'ינס שחור, טי שירט שחורה ואני שם מעל מעיל שחור. משהו באאוטפיט מציק לי, יותר מידי שחור, אז אני מחליט להשאיל מלואי צעיף כדי להשלים את המראה, אני רוצה להיראות הכי טוב שאפשר בשבילו.

כשאני מסיים להתלבש, אני מתיישב על המיטה ומדפדף בטלפון שלי, מחפש תעסוקה בזמן שנותר לי לחכות ללואי, ותוך כדי אני מנסה לנחש מה עושים היום, לאן הוא כבר יכול לקחת אותי? ואני נזכר בכל הפעמים שבהן אני הייתי זה שמארגן את הכל, הוא היה הסקרן שלא היה מפסיק לשאול מה עושים, ואני נהניתי מזה. אני מניח שעכשיו זה חוזר אליי מאחר והוא זה שבשליטה הפעם.. זה נחמד שהוא עושה את זה ומארגן הכל בעצמו. אני זוכר שהוא היה מספר לי כמה היה לו קשה להיות המוביל במערכת יחסים שלו עם ג'מה ולהיות דומיננטי, ואני מבין כמה אנחנו מתאימים עכשיו. עד כמה שלואי עצמאי ואחראי ומדהים, הוא צריך מישהו שיגן עליו, שיוביל אותו, וג'מה לא הייתה הכתובת הנכונה. היא חיפשה את נסיך החלומות שלה, שיזום דייטים רומנטיים, ושימשוך אותה למיטה בפרעות, אבל זה לא לואי, הוא צריך את הבן אדם הנכון בשביל לחשוף את הצדדים האלה בעצמו, ואני כל כך שמח שזה אני, שהוא מרגיש מספיק משוחרר, ושיש בו את הרצון הזה להוביל גם לפעמים בקשר שלנו וליזום דברים. ובעודי שקוע עמוק במחשבותיי על לואי, הדלת נפתחת והוא עומד בפתח, אני מרים את ראשי אליו. נפעם כרגיל מהיופי של הבן אדם הזה. כשהוא פוגש את עיניי, חיוך מציף את פניו והוא מתקרב אליי. "היי לו, התגעגעתי אלייך." אני אומר. "אתה יכול בבקשה לספר לי מה עושים?" החיוך עדיין לא ירד מפניו והוא מטפס על המיטה, ממקם את עצמו על ברכיי. הוא מקרב את ראשו לאוזני ולוחש בקולו העדין "אני לא מגלה לך" ולאחר מכן רוכן אל שפתיי, מנשק אותי ברכות. אני כבר מרגיש את אובדן החושים המסחרר שהוא גורם לי כששפתינו מתחברות בצורה הזאת. בדיוק כאשר אני מתכוון להעמיק את הנשיקה, הוא מתנתק ממני ואני נאנח. "בוא כבר, שלא נאחר!" הוא קם ממני ומושך אותי מידיי. 

"אני נוהג" הוא מכריז וגורר אותי לחנייה כל הדרך. המתח שבי רק גובר, לאן אנחנו הולכים לעזאזל?" אנחנו נכנסים לאוטו ולואי מתחיל לנהוג, מספר לי תוך כדי איך עברה עליו המשמרת, אני מנסה להקשיב לו, באמת שכן, אבל כל מה שאני יכול לשים לב אליו זה שאנחנו יוצאים מגבולות העיר. "ואז ג'מה ואני התנשקנו ואת האמת שנהנינו מזה." אני שומע אותו במעורפל. "אתה מה?" אני שואל בבהלה. "סתם ניסיתי לראות אם אתה מקשיב לי, אתה נראה לא מרוכז" הוא אומר וצוחק. "הבהלת אותי אידיוט." אני אומר לו. "ואיך לך היה אצל ליאם?" הוא שואל ומפנה את פניו אליי, תוך כדי שהוא מתרכז בכביש כמובן. אני נזכר בחדשות המפתיעות ששיתקו אותי באותו רגע, ואיך לואי הציל אותי מעצמי. אני מנער את ראשי, מנסה להימנע מלחשוב על זה שוב. "אתה יודע.. רגיל. ליאם והשטויות שלו." אני אומר ולא מרחיב, זה לא שאני משקר ללואי, אני לא רוצה להסתיר ממנו דברים, אבל אני רוצה להגן עליו מהעבר שלי, ולהשאיר את זה מאחוריי.