Young Blood-L.S

פרק-55:

~נקודת מבט לואי~

"מוכן ללכת?" הארי שואל אותי כשהוא מסיים לארגן את כל הדברים שלנו. "ממש לא בא לי, אבל כן" אני עונה לו ואחר כך מתעטש. "אני שונא את עצמי על זה שאתה חולה בגללי" הוא אומר ומתיישב לידי במיטה. "זה לא באשמתך תסתום כבר" אני אומר. "אני זה שנפלתי למים נכון?" "טוב אנחנו אמורים להגיע עוד כמה דקות אז אני מציע שנלך לכיוון הירידה." הוא אומר ואני מהנהן. יוצא בלית ברירה מהשמיכה שחיממה אותי עד עכשיו.

אני ממש לא רוצה לחזור למלון, הרגשתי שהיומיים האלה היו כמו עולם רק שלנו, כמו בועה רחוקה מהכל שממש נהניתי להיות בה. ועכשיו אני לא מוכן לחזור לחיים האמיתיים. הוא קם מהמיטה ואני אחריו, מרגיש קצת חלש. הוא אוחז בידי כדי לתמוך בי בהליכה וכורך את היד שלו סביב האגן שלי. אני מחייך מהמחווה, כי אני מרגיש כל כך חלש עכשיו וזה נחמד שהוא עוזר לי ככה.

אנחנו מגיעים למדרגות של היאכטה ויורדים בחזרה למרינה. "אני לא מאמין שזה נגמר" אני לוחש. "אני מניח שעכשיו חוזרים לחיים האמיתיים?" הארי חצי אומר חצי שואל, כאילו קורא את מחשבותיי.

"אני בא איתך.." הוא מוסיף. "לאן?" אני שואל, לא מבין למה הוא מתכוון. "לחדר שלך. אני לא משאיר אותך לבד במצב הזה, אז כנראה שלא כזה קל להיפטר ממני אחרי הכל." הוא מחייך את החיוך היפה שלו וחושף בפניי את שתי החורים בלחייו, הגומות החמודות שלו. "אתה לא חייב הארי" אני אומר לו, לא רוצה להעיק עליו. "אבל אני רוצה. אולי אני לא מודה בזה הרבה, אבל כיף לי להיות איתך" הוא אומר. "ותראו מי נהיה קיטשי, הארי סטיילס בכבודו ובעצמו." אני מקניט אותו. הוא מכוון אליי את האצבע השלישית ואומר:"תראו מי גידל ביצים, לואי אני לא גיי טומלינסון" אני מגלגל אליו עיניים ואנחנו ממשיכים ללכת למלון.

כעבור כמה דקות אנחנו מגיעים, ואני שם לב שהיד של הארי עדיין כרוכה סביבי. אני מתפלל שלא נראה את נייל או ג'מה בדרך ושפשוט נגיע כבר לחדר שלי. אבל כנראה שהעולם לא בעדי, כי כשאנחנו עוברים בלובי בדרך למעליות אנחנו רואים את ג'מה, והיא לא נראית במצב רוח הכי טוב שלה. "אוי לא" אני לוחש בשקט, כל כך בשקט שאני לא בטוח שהארי שמע את זה. בינתיים נראה שהיא לא מבחינה בנו ואנחנו מצליחים לעבור אותה מבלי שהיא תשים לב. אבל בדיוק כשאני בא לשמוח אני שומע את הקול שלה. "שניכם" היא צועקת לנו."לאן נעלמתם למשך יומיים? אז עכשיו אתה מחליף אותי באח שלי?" היא שואלת ומסתכלת אליי. לפני שאני מספיק לענות היא פשוט הולכת, משאירה אותנו לבד.

"אל תתייחס אליה, אתה יודע איך היא.. היא יכולה להיות כלבה לפעמים" הארי אומר. "אף פעם לא רבנו לפני" אני מודה ומשפיל מבט, מסתכל על הרצפה כדי לא לפגוש בעיניים של הארי, כדי לא להתחיל לבכות.

"אתם הזוג הכי מוזר שראיתי בחיי" הארי אומר ואנחנו נכנסים למעלית. אנחנו שותקים עד הרגע שבו אנחנו מגיעים לחדר, אותו החדר המוכר שלי ואני פשוט זורק את עצמי על המיטה ונאנח. אין לי מצב רוח, ידעתי שזה יקרה ברגע שנחזור לפה. כל הבעיות מציפות אותי במכה אחת, ולא מספיק זה אני נאלץ להתמודד עם זה שקר לי כל כך והאף שלי סתום לגמרי. "אתה צריך משהו?" הארי שואל. "אתה רוצה שאני אכין לך תה?" 

"אתה בטוח שאתה יודע איך מכינים תה?" אני שואל אותו ומחייך, נזכר בכמה כושל הארי במטבח.

"אל תגזים, אני מכור לתה." הוא אומר. "אז אני מוכן לנסות את התה שלך. רק בבקשה אל תשים רעל." אני אומר, יודע שזה יעצבן אותו. "אתה חייב להפסיק לבקש את זה" הוא אומר ומגלגל עיניים, לאחר מכן פונה למטבחון שבחדר שלי ומתחיל להכין את התה. בינתיים אני פותח את הטלוויזיה, צופה בסרט רנדומלי שיש כרגע. אחרי כמה דקות הארי חוזר אליי עם כוס תה ומביא לי אותה. "תודה" אני אומר ולוקח אותה ממנו, שותה לגימה קטנה. "אוקיי זה טוב. אני אעשה מה שאתה רוצה רק תכין לי את זה כל יום" אני אומר לו, באמת לא ציפיתי שזה יהיה ככה. "גם אם זה מורעל?" הוא שואל בציניות. "גם אם זה מורעל."

"תעשה מקום שמן אחד" הוא אומר לי ואני זז קצת, הוא נכנס לידי במיטה ואני שם את הראש שלי עליו.

**
אני קם לפתע משינה עמוקה, כשאני שומע מעליי לחשושים וקולות. אני ממצמץ כמה פעמים לפני שאני פותח עיניים וקולט מעליי את הארי, נייל וליאם רבים. "מה לעזאזל? חבורת קריפים. הבהלתם אותי" אני אומר מופתע. למה שהם יעשו את זה?
"שלום ליפייפיה הנרדמת" נייל אומר בציניות.
"תודה שאתה בא לומר שלום אחרי שלא היית פה שנים" "מה שאני מנסה להסביר לאידיוט הזה כבר חצי שעה זה שאתה לא מרגיש טוב והוא מתעקש להישאר פה"
"אתה מאוד רכושני הארי. תפסיק לשמור אותו לעצמך הוא של כולנו" נייל מתפרץ עליו.
"תירגעו כבר שני מטומטמים, אתם רק מחמירים את המצב שלו" ליאם אומר. "אולי תפסיקו לדבר עליי כאילו אני לא פה?" אני אומר וכולם שותקים. "אני לא חפץ"
כולם מתחילים לצחוק פתאום מהשיחה המטומטמת שהגענו אליה ולבסוף כולנו יושבים יחד על המיטה. "שמעתי שגם לכם היה דייט כשלא היינו פה" אני אומר לנייל וליאם.
"מה?" הארי שואל מופתע. "רק לכם מותר?" ליאם שואל ונייל מחייך. "אנחנו זוג יותר טוב" הוא אומר. "אני לא חושב" הארי אומר וגורם לי לחייך גם. "כן. הארי הוא הבן זוג הכי קיטשי ורומנטי שיש" אני אומר וכולם צוחקים.
"מה אתם מזלזלים? הייתם צריכים לראות את היאכטה הזאת" הארי אומר. "תודה שאתה חושב על שאר החברים שלך" ליאם אומר ומגלגל עיניים.  "הוא אוהב רק אותי" אני אומר ומתיישב על הארי. "נכון?" "ברור" הוא אומר ומגלגל עיניים, אבל לא מעיף אותי ממנו. הוא כורך את ידיו מסביבי ושם את הראש שלו על הכתפיים שלי.  "בסוף כולכם תידבקו ממני" אני אומר. "אם הארי יטפל בי ככה אני מוכן" ליאם אומר. "לא, לך הוא ישים רעל בתה. לי הוא לא שם כי הוא אוהב אותי יותר" אני אומר והארי מהנהן. "הייתי צריך לשים לך רעל בתה לפני הרבה זמן" הוא אומר לליאם והוא מתחיל לצחוק. אני מניח שזאת בדיחה פרטית ביניהם? "אני רואה שאתה לא מרגיש כל כך רע לואי" נייל אומר. "אני חושב שאתה סתם רוצה צומי מהארי" "הוא תמיד רוצה צומי" הארי עונה לו. נייל מתרכך, אני חושב שהוא גם מתחיל לחבב את הארי כשהוא ככה. אני מקווה שאני צודק, כי קשה לי כשהם שונאים אחד את השני. שניהם מאוד חשובים לי והלוואי שהם ילמדו להסתדר.
בחיים לא חשבתי שכולנו נבלה ככה, ארבעתנו. זה כמו דאבל דייט של חברים הכי טובים, וזה עובד לא רע. אני מחבב את זה.