Young Blood-L.S

פרק-59:

הפרק הזה מוקדש לפיזי,שהיום הייתה אמורה לחגוג 19 אבל היא תמיד תישאר בת 18.
אני מקווה שלואי והמשפחה בסדר,ושהם נשארים חזקים.💔
_
"אתה רוצה שנזמין?" אני שואל את לואי בעודו מעיין בתפריט, אני סיימתי לבחור. 

אנחנו יושבים בבית קפה, החלטנו שנעשה את הישיבה העסקית כאן ולא בחדר של לואי, כי שם פשוט לא יכולנו להיות רציניים.. "כן החלטתי מה אני רוצה" לואי אומר. 

אנחנו קוראים למלצרית ומזמינים. לואי לוקח תה ומאפה קינמון, ואני מזמין קפה ועוגה. החלטנו שנלך על משהו קטן, כי גם בוקר וגם כדי שלא יסיח את דעתנו ממה שחשוב באמת. 

"טוב אז אנחנו צריכים לבחור איך המקום יראה עד הפרטים הקטנים. לפזר את התקציבים שלנו בין הדברים השונים שצריך להשקיע בהם." לואי אומר ואני מהנהן. 

הוא פותח את הלפטופ ונכנס לקובץ ארכיטקטית שלחה לנו במייל, יש שם קישור לאתר של רהיטים שעושה לנו הנחה די גדולה. "טוב אז נתחיל עם המשרד?" אני שואל אותו. 

"אני חושב שנעשה את המשרד, את החנות גלשנים וציוד, ואז את המחסן והחדר צוות" הוא מציע. "אוקיי" אני אומר ואנחנן מתחילים לבחור רהיטים לכל דבר, ומחשבים את המחיר שאפשר להשקיע לפי התקציב. בינתיים הצלחנו למצוא שולחן וכיסאות למשרד, מזגן, מחשבים, וציוד משרדי כמו תיקיות ודפים ועטים. ובנוסף קצת ציוד לחנות. 

אנחנו עובדים ומחפשים דברים, בינתיים ההזמנות שלנו מספיקות להגיע ואנחנו אוכלים ושותים תוך כדי. 

בסוף הפגישה אנחנו מגיעים למצב שמצאנו כמעט את כל הציוד. נשארו כמה דברים אחרונים, אנחנו מתכננים לעשות את זה בימים הקרובים ולסגור את העניין. 

"אז, עבדנו קשה היום והספקנו המון, ואני מרגיש מעולה.. מה עם המסיבה שהבטחת?" לואי שואל אותי פתאום עם חיוך שטני. "טוב מגיע לך" אני אומר וקורץ. "אני אבוא לאסוף אותך בסביבות 22:00?" אני שואל אותו. "אה.. חשבתי.. אתה לא בא אליי עכשיו?" הוא שואל בטון מאוכזב. 

זה כל כך מוזר שזה שאני אבוא אליו כבא נהפך להרגל, למשהו מובן מאליו, כאילו אנחנו גרים ביחד. בילינו כל כך הרבה זמן ביחד לאחרונה, זה מטורף, זה אף פעם לא קרה לי שרציתי להיות ככה כל הזמן עם מישהו, אני בן אדם שצריך המון מרחב אישי, זה מפתיע אותי. עם לואי לא אכפת לי להיות כל הזמן. 

"אממ אני לא יכול היום" אני עונה לו. "אני צריך לעשות משהו" אני אומר, לא יכול להגיד את האמת.. "טוב" הוא אומר ואנחנו משלמים על האוכל וחוזרים למלון. 

אנחנו נפרדים במעלית, הוא ממשיך לקומה שלו ואני ממשיך לקומה שלי. אני נכנס לחדר הנטוש שלי, שלא ישנתי בו בערך שבוע ומתיישב על המיטה. כעבור כמה דקות שאני פשוט בוהה בתקרה, אני שומע דפיקות בדלת.