׳עבר יותר מדי זמן בלי אן.. אחרי שבועיים בהם לא הצלחתי לחייך, ובטח שלא לחשוב על אף אחד אחרת החלטתי לחזור לנויה, אולי היא תצליח להשכיח אותה ממני.
בשאר השבועות נהייתי קשוח יותר, סגור יותר. יותר מדי זמן בלי העיניים שלה, בלי השפתיים שלה.
יותר מדי זמן בלי לראות את החיוך שלה ולשמוע את הצחוק שלה. הרגת אותי סופית אן..׳
״הכל בסדר מאמי?״ נויה שאלה אותי כשנעמדה מול הערסל עליו אני שוכב, ״לא נויה.. אני לא יכול, את לא משחק. אני..״ אמרתי והיא לפתע השתיקה אותי, ״אני יודעת טלאור, אתה אוהב אותה. זה בסדר.״ היא אמרה בחיוך קטן והופתעתי,
חיבקתי אותה חזק והיא הלכה.
כל רגע שהייתי עם נויה חשבתי על אן. לא הייתי מסוגל להתקלח איתה. לא הייתי מסוגל לשכב איתה. לא הייתי מסוגל לאהוב אותה רק בגלל שאני לא מפסיק לחשוב על אן..
״יש לך אורחת.״ אבא שלי נעמד מולי בחיוך והבטתי בו מבולבל, ״על מה אתה מדבר?״ שאלתי וקמתי מהערסל, ״היא מחכה בחוץ.״ הוא אמר ואני שמתי טיל לבחוץ.
פתחתי את הדלת והבטתי בבחורה היפייפיה בעלת העיניים הכחולות, זו שעברה לגור במחשבות שלי ומשגעת לי את הלב כבר כמה חודשים כמו שאף אחת אחרת לא הצליחה לעשות.
אן, עמדה מולי.
״אן..״ אמרתי בשקט והתקרבתי אליה, ״אל תתקרב, רק רציתי לוודא שזה נכון.״ היא אמרה בשקט וכבר ידעתי, היא מתכוונת לנויה. ״נפרדנו אן.״ אמרתי והבטתי בה במבט מלא בגעגוע,
״מצטערת בשבילך.״ היא גיכחה בעצב בשקט והתכוונה ללכת.
״לא יכול להיות שאני מתגעגע לבד אן.״ ליטפתי את פניה בעדינות והלכתי לאיבוד בעיניים היפות שלה.
״אתה לא מתגעגע לבד..״ היא ענתה והדמעות חנקו את קולה, אני לא יכול יותר..
״תגידי לי שאת אוהבת אותי אן, אין מצב שאת לא מרגי..״ היא קטעה אותי בכך ששפתיה הוצמדו לשלי, הגעגוע הופיע וגרם לי להצמיד אותה אליי קרוב יותר.
אחרי כמה דקות בהן אנחנו מתנשקים בכניסה לבית שלי היא התנתקה והביטה בי במבט שלא הצלחתי לפענח.
״אני אוהבת אותך.״ היא חייכה אליי והלב שלי החסיר פעימה.
״תגידי את זה שוב..״ אמרתי בשקט והצמדתי את ראשינו,
״אני אוהבת אותך טלאור.״ היא אמרה והניחה את ידיה סביב צווארי. ״אלוהים..״ לחשתי והנחתי את ידיי על מותניה,
״אני מקווה שאתה עוד אוהב אותי.״ היא אמרה בשעשוע וגרמה לי לחייך, ״לרגע לא הפסקתי.״ עניתי ונישקתי אותה שוב.
