״אחי אני לא שונא אותה, אני פשוט כועס עליה.. אי אפשר להתעלם ממה שהיא עשתה, וזה שיש לכם ילד עכשיו לא מוחק את הבגידה שלה.״ גל אמר לי בעדינות ושתיתי שלוק מהבירה שלי, הוא צודק. נתתי לזה שיש לי ילד איתה להשפיע עליי, נתתי לה לגרום לי לשכוח מהבגידה שלה..
״אני יודע, אני אוהב אותה ועוד שיהיה לי ילד איתה מחרפן אותי, אני לא יודע מה לעשות..״ אמרתי מיואש ונשכבתי על שפת הבריכה, הנחתי את ראשי על יריכיה של שי והיא טבלה את רגליה במים, גל הביט בי במבט מבין ונכנס לבריכה, הוא שם את ידיו על שפת הבריכה והניח את ראשו עליהן בזמן שגופו במים.
״אני מבינה טלטול, זה קשה. אבל תהיה חזק, תצא קצת ואולי עדיף שהיא תחזור לבית שלה אם זה כלכך מקרב אותך אליה.״ שי אמרה וכאב קטן פילח את חזי,
״איך אני אתן לה ללכת? אם היא תצטרך אותי?״ שאלתי אותה וגל דפק את ידו במצח, ״מי ישמע עד כמה היא הייתה צריכה אותך עד עכשיו.״ הוא אמר מיואש והבטתי בו בבוז,
״שתוק אתה.״ אמרתי באדישות וגלגלתי את עצמי אל המים.
אחרי כמה שעות טובות בבריכה הערב הגיע, הבשרים כבר היו על המנגל שאבא שלי מתפקד עליו, אן שי גל ורון היו בבריכה ואני ישבתי עם אמא שלי בכיסאות הקבועים שלי ושל החברים שלי.
״אתה לא רוצה שהיא תלך?״ היא שאלה ברכות והייתי כלכך מפוחד, ״אני רוצה להיות שם לצידה..״ אמרתי והשפלתי את ראשי, ״אז תעבור אליה לזמן הקרוב טלאורי, ככה לשניכם יהיה יותר נוח.״ היא ליטפה את ראשי והרגיעה אותי מעט.
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, הרגע בו נכנסתי לחדר שלה וראיתי את אבי מנשק אותה, מנשק את השפתיים האלה שלה, זוכה למבט מהעיניים היפות שלה שאני כלכך אוהב.
הכאב הזה זרם לי בורידים, והוא עדיין זורם שם. כמו רעל שעוד לא יצא ממני, כל יום מחליש אותי יותר ויותר.
כשאן לא פה אני חזק, אני לא נותן לעצמי ליפול, וכשהיא פה, אני אבוד. אני אבוד איתה, ועוד יותר אבוד כשהיא בסביבה אבל אני בלעדיה.
מהרגע שעזבת אן, לקחת איתך את הכל. כל מה שהיה לי..
הלב שלי, החיוך האמיתי שלי, אותי.
הרגע בו אני נרדם בלילה כשאת בין זרועותיי גורם לחור שבחזה שלי כמעט להחלים, אבל מאז מה שעשית גם את לא יכולה להרחיק את הסיוט אליו אני קם כל בוקר, כל בוקר בו את לא באמת שלי.
אבל מה שאני שואל את עצמי מהיום בו התנשקנו בפעם הראשונה זה- איפה אהיה אם לא איתך?
״למה זה כלכך כואב אמא?״ שאלתי אותה בעדינות והיא נאנחה בכאב וליטפה את ראשי, ״כשהייתי בת 16, אבא שלך היה בן 19, שנה ראשונה בצבא. היינו ביחד שנה, ואז הוא פשוט קם והלך״ היא אמרה בכאב ואני פערתי את עיניי באימה, אבא שלי עזב אותה?
״כאב לי טלאור, כל בוקר זה סיוט אחד ענק שנגמר רק ברגע שאני עוצמת את העיניים.. כל שניה ביום בה אני ערה הגוף שלי שורף מכאב לב. העברתי ככה את השנה וחצי הראשונה, אבל לא נתתי לעצמי ליפול, כל יום מחדש שרף לי טלאור, כוויות בלב בדרגה הכי גבוהה, ככה זה מרגיש. לאט לאט נתתי לעצמי להמשיך הלאה. הגעתי לצבא, נהייתי מפקדת, התאהבתי בתפקיד שלי, בחיילים שלי, אבל זה לא קרה ישר, למדתי לאהוב אותם, בהתחלה הייתי קרח אליהם. לא חייכתי, לא אהבתי אף אחד. אבל מבפנים ידעתי שהם התרופה להכל. אחרי שנתיים בצבא, אמא שלי התקשרה אליי.״ היא סיפרה ואני בלעתי את רוקי בכבידות, אמא שלי גיבורה..
״היא ביקשה שאני אגיע קצת הביתה, בכתה לי בטלפון. כמעט שנתיים שלא הייתי איתה חוץ מכמה שעות בחודש, לא הייתי מסוגלת להיות פה כלכך הרבה.. הגעתי הביתה, רז ירין אביאור, כולם היו פה. ישבנו ופתאום הדלת של הגינה נפתחת.. אחרי ארבע שנים בהם לא ראיתי את אבא שלך, הוא נכנס אליי הביתה. לא נתתי ליסמין של פעם לחזור טלאור, העפתי אותה לתמיד. והתגברנו על זה ביחד.״ אימי הוסיפה והנהנתי בהבנה, היא אכלה ים כאב מאבא שלי.
״למרות שהבטן שלה גדלה בטירוף, היא עדיין הבחורה הכי יפה בעולם, והחלטתי. אני לא מתכוון לתת לה לעבור את זה לבד, אבל אין רגשות יותר אמא. אני לא יכול להכאיב לעצמי בשבילה יותר.״ אמרתי בשקט והיא ליטפה את הלחי שלי בעדינות.
אני מת על אמא שלי.. אבא שלי, שי, כל החברים שלי, כל החברים שלה, ההורים שלה, ההורים של אבא שלי, כולם יודעים שהקשר שלי ושלה זה קשר שאי אפשר למצוא.
אמא שלי תמיד אומרת שאני הבעל השני שלה, אני אוהב אותה אהבה שאי אפשר להסביר.
״אני גאה בך ילד שלי.״ היא נישקה את הלחי שלי ונעמדה, נעמדתי מולה ונגבתי את דמעותיה, ״אל תבכי מאמו שלי, אני אוהב אותך.״ אמרתי לה בעדינות ולא פספסתי דמעה אחת.
״יסמין..?״ אבי נעמד מאחרי ואימי הביטה בו בכאב קטן ששבר לי את הלב, ״יפייפיה שלי..״ הוא אמר לה בשקט וחיבק אותה, אמא שלי נמסה לו בידיים וחייכתי, התקדמתי אל הערסל ונשכבתי עליו, אחרי כמה דקות אן נעמדה מולי,
״הכל בסדר?״ שאלה בעדינות ואני? הלב שלי נשבר עוד יותר.
״אני יכול לחבק אותך?״ שאלתי אותה באדישות והיא הנהנה, ״כן.״ היא ענתה בחיוך קטן, אל תחייכי אן.. אני נמס.
קמתי מהערסל וליטפתי את לחיה, הצמרמורת כבשה את גופה והניצוץ שבעיניה קם לתחייה, כרחתי את ידיי סביב מותניה וקברתי את ראשי בצווארה.
״רציתי אהבה כזו איתך.״
״הכנסת הכל?״ אמא שלי נכנסה לחדרי ושאלה בזמן שסגרתי את המזוודה, ״כן, מקסימום אני אקפוץ לפה אם שכחתי משהו.״ עניתי ונישקתי את ראשה, ״יהיה בסדר גבר.״ אבי אמר ונשען על משקוף הדלת.
״אני יודע.״ קרצתי לו והוא צחק, לקחתי את המזוודות שבתוכן הבגדים שלי ושל אן, ירדנו למטה והנחתי אותן על הגלגלים שלהן.
״אתם רעבים? בואו שבו לאכול.״ אמא שלי שאלה וכמובן לא נתנה לנו אפילו לענות, ״בואי״ אמרתי לאן בעדינות והתקדמנו אל השולחן, סידרתי לה את הכיסא ועזרתי לה לשבת.
גל ושי התיישבו איתנו באי במטבח וההורים שלי הצטרפו,
גל ושי. אבא שלי ואמא שלי. אני ואן..
כל הזוגות התיישבו בשולחן ואני התחלתי להרגיש את הכאב כובש את הלב שלי שוב, למה אן לא יכלה לאהוב אותי כמו ששי אוהבת את גל? או כמו שאמא שלי אוהבת את אבא שלי?
למה היא לא יכלה לחסוך לי את כל הסיוט הזה ופשוט להשאר שלי?
כי אחרי הכל- איפה אהיה אם לא איתה?
