״כפרה עליהן.״ ראובן אבא של אן אמר בחיוך והמשכנו לבחון את אן ואמא שלה.
״אמן.״ אן אמרה בעדינות הזו שלה והתחילה להדליק את נרות השבת, ״אמן.״ אביגיל לחשה ואחריהן גם אני בשקט, בכל זאת שמעתי את הברכה.
שתיהן שמו את ידיהן על העיניים שלהן ועם שפתיהן מלמלו מילות ברכה ובקשות מאלוקים.
אן הסתכלה עליי מבעד לידיה שמכסות את עיניה ואחרי שניה ליטפה את הבטן שלה והמשיכה להתפלל.
״כמה שהיא יפה הבת שלך..״ אמרתי לראובן והוא חייך ותפח על כתפי, ״בעזרת ה׳ תקרא לה אישתי.״ הוא אמר וגיכוחו המזלזל של אבי נשמע בשטח הסלון, איזה אדיוט.
מילא תזלזל במה שאני אומר, אבל לא בדברים שלו. זה אבא של הבחורה שאתה מאוהב בה כל החיים שלך בערך יאדיוט.
״אני שמח שאתה צוחק אבי, אבל אבא שלי לא אמר שום דבר בצחוק.״ מיידן אמר לאבי בחיוך מזויף וציני, שמתי את ידי אל כתפו כדי שירגע, בכל זאת אנחנו מול אבא שלו, לא נעים.
״הייתי רציני אבי.״ ראובן אמר לאבי בחיוך תמים, הוא לא שם לב שאבי מתעצבן מזה שהוא אוהב אותי ככה.
״נתחיל לקדש?״ אביגיל הופיעה והניחה ידה על כתפי,
״בטח.״ ראובן ענה וקמנו מהספה.
״אפשר לעזור לך במשהו?״ שאלתי את אביגיל בחיוך קטן והיא צחקה, ״אתה מדהים טלאורי אבל הכל בסדר.״ היא אמרה והנהנתי בחיוך, ראיתי את אן מתקדמת לאט לאט אל השולחן הלבן והתקדמתי אליה.
״לאט.״ אמרתי בשקט ואני נשבע שלא יכלתי לעצור את העצבות שהכתה בי, ׳מכירים את זה שאתם יודעים שמשהו אמור להיות מושלם, אבל הוא פשוט ההפך? אז פה זה לגמרי ההפך.׳
״טלאור אני מצט..״ היא אמרה בשקט וקטעתי אותה כשנעצרתי, ״דיי אן, חלאס. הכל בסדר.״ אמרתי לה בעצבים והמשכנו להתקדם בשקט, סידרתי בשביל אן את הכיסא ועזרתי לה לאט לאט לשבת, עוד לא הספקתי למצמץ וכבר אבי מיהר לתפוס את המקום לצידה.
״בוא טלאור, אני רוצה שתשב לידי.״ ראובן אמר לי ורק אז הסכמתי לעצמי להרים את הראש ולבחון את מקומות הישיבה בשולחן (בתמונה).
ראובן יושב בראש השולחן, מצד שמאלו יושב אבי ואן לידו, בראש השולחן בצד השני (מול ראובן) יושבת אביגיל, לידה מיידן ואני לידו, זאת אומרת בין מיידן לראובן ולא רק שאני לא ליד אן, אני עוד מול אבי.. ׳איי ירבאק.׳
״ילדה שלי, כמה את יפה.״ ראובן אמר לה בחיוך והיא שלחה לו נשיקה, ״אשת חיל.״ הוא הוסיף לאישתו והרים את כוס היין באוויר מראה על האהבה שלו אליה, היא שלחה לו נשיקה באוויר והוא חייך אליה בחזרה.
״נתחיל?״ הוא שאל אותה בעדינות והיא הנהנה בחיוך.
רואים כמה הם אוהבים אחד את השניה, מעניין איך אני ואן נראים מהצד במצב הזה..
״יום השישי, ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם.״
״האוכל מדהים אביגיל.״ אמרתי לה בחיוך והיא צחקה,
״תודה רבה לך.״ היא השיבה לי ואבי כרגיל, חייב להדחף.
״כן, יצא מאוד טעים.״ אבי אמר ואביגיל הודתה לו בחיוך.
״אין על האישה הזאת בעולם.״ ראובן אמר לי בחיוך,
״אני מסכים איתך.״ עניתי לו ומיידן ואן צחקו.
״איזה גבר הבאת לנו, כפרה עלייך.״ מיידן אמר לאן ונישק אותה בלחי, ״ואמא יקרה שלי, יאלופה איזו אחות הבאת לי.״ מיידן אמר בערסיות וקם לנשק גם אותה, ״והבת שלה בכלל מדהימה.״ אבי הוסיף על זה שמיידן קרא לאמא שלו אלופה ולרגע האוכל נתקע לי בגרון.
ההורים של אן חייכו אליו בנימוס ואן ומיידן הביטו בי בדאגה, השפלתי את המבט אל הידיים שלי וגיכחתי בשקט, לא נתתי לאף אחד לשמוע אותי.
״איפה השירותים?״ שאלתי את מיידן בשקט, ״תכנס במסדרון ישר ושמאלה.״ הוא ענה והצביע לי על המסדרון, ״תודה.״
קמתי מהכיסא ואן הסתכלה עליי בדאגה, ״אני כבר בא.״ זייפתי אליה חיוך קטן ונישקתי את ראשה.
נכנסתי אל חדר השירותים והבטתי במראה,
לא נוח לי, לא כיף לי. לא טוב לי.
ציפיתי שהערב הזה יהיה מושלם, אבל אין. משהו חייב לההרס.
״כוסעמק..״ מלמלתי ושטפתי את פניי, אני נשבע שאם הייתי יכול הייתי פשוט עף מפה כבר מהשניה הראשונה שראיתי את היצור הזה יושב לו בסלון של ההורים של חברה שלי.
״טלאור?״ אן דפקה בדלת ונאנחתי, ״כוסרבאק.״ לחשתי ופתחתי לה את הדלת, היא סגרה את הדלת ונשענה עליה.
״אני מצטערת טלאור..״ היא אמרה לי בשקט וליטפה את כתפי, ״איך יכלת לעשות לי את זה אן?״ אמרתי לה בשקט והדמעות כבר חנקו את הקול שלי, במצב הזה אני באמת אבוד. אין לי משהו אחר לעשות.
״איך יכלת לתת לי לבוא לפה ככה כמו אדיוט? מה הוא עושה פה? למה הוא פה, למה הוא בבית של ההורים שלך ועוד בשישי בערב?!״ שאלתי אותה בכאב והדמעות כבר מזמן השתחררו מהעיניים שלי, לרגע אחד שנאתי כאן הכל.
שנאתי את הערב הזה, שנאתי את כולם כאן, חוץ ממיידן.
שנאתי את זה ששניה אחת לא הייתה לי לצד אן.
והכי מכולם, שנאתי את אבי ששוב פעם נכנס לי לחיים.
״אני מצטערת טלאור, ניסיתי לספר לך.. לא נתת לי.״ היא אמרה לי בכאב וליטפה את פניי.
״דיי אן, ניסית לספר לי מה? שהאקס המעפן שלך זה שבגדת בי איתו נמצא אצלך בסלון וכמעט כל שישי אוכל איתך ועם המשפחה שלך? זה מה שניסית לספר לי?״ תקפתי אותה, לא יכלתי לחשוב על זה יותר, ועוד לא סתם אקס.. זה האקס שאן בגדה בי איתו.
״טלאור..״ אן לחשה בכאב וכבר ידעתי, פגעתי בה.
״אני בסדר אן, אני רוצה לצאת.״ אמרתי לה בכאב והיא לא זזה מהדלת, נאנחתי ושטפתי את פניי, למזלי האדימות שבעיניים שלי כבר נעלמה. ״אן אל תקשי עליי, זוזי בבקשה..״ אמרתי לה בשקט והיא השפילה את מבטה אל הרצפה.
היא זזה ופתחתי את הדלת, באתי לצאת אבל היא אחזה בידי,
״אתה האבא של הילד שלי טלאור, לא הוא.״ היא אמרה לי בשקט וגיכחתי בחיוך, ״אני שמח שאחרי כל שניה בערב הזה שנתת לי להרגיש שלא אני אבא שלו, את נזכרת להזכיר לי את זה. אני ממש מודה לך מכל ליבי.״ אמרתי לה בחיוך ציני וכואב וחזרתי אל השולחן.
״הכל בסדר?״ אביגיל שאלה כשחזרתי, ״הכל מעולה.״ עניתי לה בחיוך, ״תמשיך לאכול טלאורי.״ היא אמרה לי בחיוך קטן ומנחם, היא הבינה את המצב שלי.
״לא זה בסדר, אני סיימתי. תודה רבה.״ עניתי לה והיא הנהנה בחיוך והתחילה לפנות את השולחן, הרמתי את הצלחות שלי ושל מיידן וכשבאתי להרים את הסכו״ם אביגיל הופתעה וניסתה לעצור אותי, ״אלוהים ישמור תניח את זה טלאור הכל בסדר.״ היא אמרה לי ולקחה מידיי את הסכו״ם.
״תני לי לעזור, זה המעט שאני אוכל לעשות.״ עניתי לה והיא ליטפה את גבי בחיבה, ״נו, את יודעת שאני אשמח לעזור.״ אמרתי לה בחיוך כובש והיא צחקקה.
״בסדר, רק כי אני מבינה את המצב שלך.״ היא ענתה לי וצחקנו.
״אתה בא איתי לגינה?״ מיידן שאל אותי, ״כן כבר, אני רק מסיים ובא.״ עניתי לו והוא צחק והניד בראשו.
״לך טלאורי, תודה רבה על כל העזרה.״ אביגיל אמרה לי ולקחה מידי את הכוס האחרונה שנשארה לי ביד.
״בטוחה?״ שאלתי אותה בסקרנות והיא דחפה אותי בעדינות לכיוון מיידן, ״בוא גיבור בוא.״ הוא נאנח בחיוך ויצאנו ביחד אל הגינה, התיישבנו בכיסאות שלו כמו שיש אצלי בבית והשפלתי את מבטי בזמן שהוא בוחן אותי.
״לא ידעת שהוא יהיה פה, נכון?״ מיידן שאל אותי והשפלתי את מבטי, ״מה הוא עושה פה?״ שאלתי אותו מיואש והוא תפח על כתפי בעידוד, ״ההורים שלי ושלו חברים טובים, ובגלל שהוא ואן אקסים אז הם מזמינים אותו מדי פעם, גם כי ההורים בקשר טוב וגם כי אן והוא נשארו חברים טובים.״ הוא ענה לי בהיסוס, כנראה פחד שאני אתעצבן.
״אם הייתי יודע נשבע לך לא הייתי בא.״ עניתי לו בגיחוך והוא נשם עמוק, ״איזו גנובה הילדה הזאת.״ מיידן נאנח וחייכתי אליו, הוא דווקא בסדר גמור. אני אוהב אותו.
״ואני עוד חשבתי שנפטרתי ממנו כשהשתחררתי מהצבא.״ השבתי לו בגיחוך והוא צחק, ״זה כמו כתם שמן היצור הזה.״ מיידן ענה לי ואני דווקא הייתי מופתע שעוד מישהו הצטרף לשנאה שלי כלפיו בבית הזה.
