פקחתי את עיניי וזריז קמתי מהמיטה, נכנסתי אל חדר המקלחת וצחצחתי את השיניים, שטפתי פנים וירדתי למטה.
לא בחנתי את עצמי כמו בכל בוקר, אני לא מסוגל לראות שהניצוף שבעיניים שלי כבר לא קיים.
יצאתי אל הגינה ונשכבתי על הערסל שלי,
״מה טלאור?״ אבא שלי שאל בזמן שהוא התיישב על הדשא הסינטטי מולי, אמא שלי אחרי שתי שניות כבר הגיעה אלינו ואבא שלי עזר לה לשבת כדי שחס וחלילה היא לא תשבר כמו בובת חרסינה. עלאק עוד רציתי איתה אהבה כמו שלהם.
״דיי.. אני נותן לה ללכת.״ נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי השחור, ״מה אתה מתכוון לעשות?״ אמא שלי שאלה בדאגה וגיכחתי בחיוך קטן,
״אין לי יותר מדי מה לעשות מאמו, אני לא הולך לבכות עליה יותר״ חייכתי ושי באה והתיישבה על הערסל לידי.
״אתה כועס עליה טלאורי?״ שי שאלה וליטפה את השיער שלי, גם עכשיו.. אני לא יכולה לכעוס עליה.
״אין לי מה לכעוס עליה.. כנראה שאני פשוט לא הבנתי שהרגשות שהרעידו לי את הלב הפכו לחוסר יציבות בשבילה.״ אמרתי בשקט ואמא שלי הופתעה.
״חיבוק משפחתי?״ שי שאלה בחיוך הזה שלה שגורם לכולנו לצחוק, עשיתי לשי סימן של 3..2..1.
ואני והיא קפצנו על ההורים בחיבוק.
״ילדים מטומטמים הבאת לי.״ אמא שלי צחקה וליטפה את שיערה של שי ששוכבת עם ראשה על ברכיה אל אמא שלי.
״יש פתק החלפה אם את רוצה.״ עניתי בחיוך והיא נתנה לי כאפה קטנה.
החנתי את האוטו מחוץ לבסיס, לקחתי את המכתב והתחלתי להתקדם. חיילת ששירתה איתי פתחה את השער והתקדמתי.
״מה אח שלי? איך אתה?״ פלג שאל אותי כשעברתי דרך הפרגולה, ״אני בסדר.. באתי לתת לה משהו אחרון.״ אמרתי ושיחקתי עם המכתב בידי. את הלב שלי במעטפה כוסרבאק.
״לך אחי, אתה לא צריך להסביר..״ הוא אמר לי בעדינות ואני חייכתי חיוך קטן.
נכנסתי אל החדר שלה, החדר בו עשינו אהבה כלכך הרבה פעמים.. הריח שלה מילא את החלל והכאב זרם לי ביחד עם הגעגוע בורידים.
הנחתי את המכתב על המיטה שלה, שפעם הייתה שלנו.. וכל מה שעבר לי בראש זה שהלוואי שהיא תפתח את הדלת ותגיד לי שמה שראיתי זה טעות, שהיא אוהבת אותי שכל מה שראיתי זה עוד איזה נסיון כושל של אבי להחזיר אותה אבל היא בעצם אוהבת רק אותי. כוסעמק.. אני יודע שאמרתי שאתן לה ללכת.. אבל אני לא יודע עד כמה אני מסוגל להתמודד עם זה.
התאפסתי על עצמי והבטתי במכתב בפעם האחרונה.
נשמתי עמוק ושיחררתי אותה, זהו.. אני נותן לה ללכת..
״טלאור..״ קולה של אן הופיע מאחריי ועצמתי את עיניי בכאב, ״לא ציפיתי לראות אותך כאן..״ אמרתי בשקט והסתובבתי אליה, ״מה זה?״ שאלה והסתכלה על המכתב, אוי לא..
״לא אן.״ תפסתי את ידה ומנעתי ממנה להרים את המכתב,
״לא מולי. תקראי כשאני אלך.״ אמרתי בקשיחות והיא הנהנה.
״התגעגעתי אלייך טלאור..״ היא הסתכלה עמוק אל תוך עיניי וחיפשה שם משהו, את הניצוץ שהיה לי בעיניים כשהייתי טלאור של פעם. טלאור שלה.
״אז חבל שעשית את זה אן, אני לא חוזר.״ אמרתי בקשיחות והיא השפילה את מבטה, ״עד כמה גרוע אני שהעדפת גבר שמכה אותך על פני?״ שאלתי באדישות והיא הנידה בראשה, ״אני לא, אני אוהבת אותך..״ היא לחשה ודמעות זלגו מעינייה.
״אל תבכי אן.. בשבילי.״ לחשתי ונגבתי את דמעותיה,
״פעם הייתי קטנה..״ היא לחשה ואני גיכחתי בחיוך קטן,
״את עדיין, ההבדל היחיד הוא שאת לא שלי יותר.״ אמרתי ונגבתי עוד דמעה קטנה שזלגה מעינייה.
״זה מספיק..״ הוספתי בשקט וליטפתי את פניה, אני מתגעגע אליה כלכך שזה פשוט שורף לי את כל הגוף.
למה אני לא הולך מפה?!
״אני כלכך מצטערת טלאור שלי.״ אן נשברה בבכי ונכנסה בין זרועותיי, הגוף שלי קפא, כלכך הרבה זמן בלי המגע שלה..
״טלאור אן, רק טלאור..״ אמרתי בעדינות וחיבקתי אותה בחזרה, למה אני פה בשבילה בכלל..
״אתה של מישהי אחרת טלאור?״ היא לחשה בכאב ואני גיכחתי בחיוך קטן, ״אני לא של אף אחת קטנה.״ ליטפתי את שיערה ולאחר כמה דקות התנתקתי ממנה.
״אני הולך אן..״ אמרתי בשקט והיא הנהנה בהיסוס, התקדמתי אל דלת חדרה ופתאום ידה תפסה את ידי,
אן סובבה אותי אליה והצמידה את שפתיה אל שפתיי..
