חניתי את הרכב ויצאתי ממנו, התקדמתי לכיוון דלת הבית שלי ושל אן והכנסתי את המפתח אל הדלת, הדלת בכלל לא הייתה נעולה, נכנסתי אל הבית והבחנתי בסלון הריק, זה מלחיץ אותי.
סגרתי את הדלת והבטתי אל המטבח שבאופן מפתיע גם הוא ריק.
״אני בבית!״ צעקתי והתקדמתי אל המדרגות שמובילות למעלה אל החדרים שלי של אן ואל החדר הריק שמיועד לקטן שלנו.
״טלאור? זה אתה?״ אן רצה כמו ילדה קטנה במדרגות
״תזהרי משוגעת קטנה.״ אמרתי לה בחיוך והיא צחקקה,
״אני כלכך מתרגשת.״ היא אמרה בחיוך וכשהגיעה אל המדרגה האחרונה קפצה אל ידיי וחיבקה אותי.
כמה טוב לראות את אן מחייכת, לראות שוב את אן של פעם..
״ממה את כלכך מתרגשת?״ שאלתי אותה בחיוך והורדתי אותה חזרה אל הרצפה,
״אתה חייב לראות טלאור, לא חשבתי שזה יצא כלכך יפה.״ היא אמרה בהתרגשות ולקחה את ידי, היא הובילה אותי במדרגות אל החדר של הקטן שלנו.
״תכסה את העיניים.״ היא אמרה לי וחייכה, כיסיתי את עיניי והיא הכניסה אותי אל החדר, ״אוקי.. תפתח.״ היא אמרה בהתרגשות והורדתי את ידיי, החדר הריק שעזבתי הבוקר התמלא ברהיטים של גבר קטן.
כמו שאני אוהב, וכמו שאן אוהבת, הכל בצבע לבן. (בתמונה)
הסיבה העיקרית שרצינו חדר לבן הוא שכשהילד שלנו יגדל, הוא יוכל להוסיף לחדר את הצבעים שהוא רוצה, שזו תהיה הבחירה שלו איך החדר שלו נראה.
״זה מדהים בייב.״ אמרתי לה בעדינות והיא התרגשה,
״אני שמחה שאתה אוהב.״ היא אמרה לי בשקט וחייכתי.
אני בוחן את החדר ורק עכשיו אני קולט שזה אשכרה הולך להיות החדר של הילד שלנו, של הילד שלי ושל אן.
אני קולט שממש בעוד רגע לי ולאן הולכת להיות משפחה ביחד,
ופה החיוך ירד לי מהפנים..
הילד שלנו יגדל להורים שלא נמצאים ביחד, שלא גרים ביחד..
התיישבתי על הכורסה הלבנה וסימנתי לאן להתיישב עליי, היא התיישבה בעדינות וליטפתי את בטנה.
״אן..״ אמרתי בשקט והיא הביטה בי בעיניים הכחולות והגדולות שלה, ״אנחנו לא גרים ביחד, אנחנו אפילו לא ביחד..״ אמרתי בשקט והיא שיחקה בשיערי בעצבות.
״אין סיכוי שנחזור טלאור?״ היא שאלה בעדינות והלב שלי הפסיק לפעום לשניה..
״אני לא יודע אן, אני לא מצליח לסמוך עלייך. אני לא חושב שאנחנו, יקרה שוב..״ אמרתי לה בשקט והיא השפילה את מבטה אל אצבעותיה, ״מצטער.״ אמרתי לה בשקט ודמעה קטנה ליטפה את הלחי שלה,
״אל תבכי קטנה.״ אמרתי לה בשקט וניגבתי את דמעותיה, ״סליחה, נזכרתי במה שאמרת לפני כמה שבועות.״ היא אמרה בשקט ואני ניסיתי להזכר מה פאקינג אמרתי שכלכך מעציב אותה.
״מה אן, תגידי לי מה אמרתי?״ התייאשתי אחרי כמה שניות בהן לא הצלחתי להזכר, ״שאתה לא אוהב אותי.״ היא ענתה לי בכאב וקמה מהרגל שלי, אחזתי בידה ומנעתי ממנה ללכת ממני,
הושבתי אותה בחזרה והכנסתי את ראשה אל שקע צווארי.
״רק עוד קצת טלאור שלי, רק עוד קצת.״ אן אמרה בשקט אחרי כמה דקות בהן אני מחבק אותה. הרמתי בעדינות את ראשה אליי ובחנתי את העיניים שאני כלכך אוהב.
״תפסיקי להיות עצובה, בשבילי..״ אמרתי לה בשקט והמבט שלה מראה לי כמה היא נמסה ממני, אני אוהב את זה.
״כל מה שתרצה.״ היא אמרה בחיוך קטן שגרם לחיוך שלי לעלות.
קמתי אחריה מהכורסה והתקדמנו אל היציאה מהחדר,
״רגע אן. גם אם נחליט שאנחנו נשארים בנפרד ולא חוזרים לגור ביחד, אני בא לישון פה כמעט כל שבוע אן. אני לא מתכוון להיות רחוק מהילד שלי בגלל השטויות שלנו.״ בחנתי את הפנים היפות האלה שלה ואת המבט שעליהן לא הצלחתי לפענח.
אן נצמדה אליי כמה שיכלה והניחה את ידה על הלחי שלי,
העיניים הכחולות שלה סחפו אותי איתן, השפתיים שלה הרעידו לי כל חלק וחלק בגוף, והריח שלה.. דאג להכניס אותי לעולם אחר, אל העולם שלה.
שאלוהים יעזור לי כשאת בסביבה אן.
״אני רוצה שנהיה משפחה טובה טלאור. בלי ריבים, בלי להכניס אותו לתוך הצרות שלנו, אני לא רוצה שהוא ירגיש את הקרע ביננו..״ אן אמרה לי בשקט ואני נשבע שלא משנה כמה אני אנסה, אני בחיים לא אצליח לעמוד מולה..
״מה שתרצי אן.״ אמרתי לה מהופנט והמבט שעל פניה נהפך למתגרה, ״מה שאני ארצה?״ היא שאלה בחיוך מתנשא וצחקקתי, ״כן קטנה, מה שתרצי.״ אמרתי לה בחיוך והזזתי את קצוות השיער שעפו על פניה אל מאחורי האוזן.
הפנים היפות שלה, העיניים הכחולות שאני כלכך אוהב רק כי הם שלה, המבט המהופנט שלה, פעימות הלב שלה שאפילו מבלי להרגיש אני יודע כמה הקצב שלהם מהיר, השפתיים העבות שלה, השיער שלה, הגוף הקטן שלה, הריח שלה.
כל כולה. היא נוצרה בשבילי.
״אני רוצה אותך״ היא לחשה והמרחק הצר ביננו ממש הקשה על העניין, ״אן..״ לחשתי בחזרה והיא הביטה עמוק אל תוך עיניי ולאחר מכן העבירה את מבטה על שפתיי,
״תנשק אותי טלאור.״ היא אמרה בשקט ואני ניסיתי להלחם ברצון המטורף להרגיש שוב את השפתיים שלה,
״אם אני..״ אמרתי בשקט וליטפתי את פניה,
״אני אוהבת אותך.״ היא אמרה בשקט ושלושת המילים האלה גרמו לכל החומות שאני בונה מאז הפרידה להשבר.
שפתיי הוצמדו אל שפתיה והאופוריה שחיכיתי לה כלכך הרבה זמן, סוף סוף הגיעה.
השפתיים שלנו זזות בתיאום מושלם, התיאום שלנו.
הייתי יכול לתת לעצמי לאהוב אותה לנצח, אבל היא הרסה את זה.
ברגע שהזכרון מהבגידה שלה עלה לי לראש והרס לי את האופוריה בה הייתי במשך כמה דקות, ניתקתי את שפתיי משפתיה. ״אני לא רוצה את זה יותר אן, הנשיקות האלה שמשגעות לי את הצורה כל פעם מחדש, לא רוצה יותר. הרסת אותנו, תתמודדי.״ אמרתי בכעס ויצאתי מחדר, לא הייתי מסוגל להסתכל עליה יותר.
נמאס לי להזכר בזה כל פעם מחדש.
אחרי המקלחת הארוכה כרחתי סביב גופי מגבת ויצאתי אל החדר שלי, שלפתי בוקסר מכנס קצר של נייק התלבשתי ונכנסתי למיטה, אני צריך שקט.
