הבוקר לצד אן הרגיש טוב, אבל כל מה שקרה אחריו הכניס אותי לפחדים לא נורמליים. אן פתחה לי את הבוקר בכך שהחליטה שהיום ועכשיו היא מתחילה ללדת אז כמו כל האנשים הנורמליים טסנו אל בית החולים.
"אלוהים טלאור.." אן נאנחה בבכי ומחצה את ידי עוד יותר, "אני פה יפייפיה, כמה דקות וזה נגמר אני מבטיח לך." נישקתי את ידה ומסכנה כמה שאני מרחם על הכאבים שלה ובנוסף מרגיש כלכך אשם שהיא ככה סובלת.
״אן, אני צריכה שתעזרי לי בפעם האחרונה, עוד שניה והוא בחוץ." אמרה המיילדת ואן עשתה כרצונה, לפתע האחיזה של אן השתחררה לאט לאט וקול בכי של תינוק נשמע בחדר, היא הרימה על ידיה את התינוק שלא הצלחתי לראות את פניו אך קולו עדיין צמרר את גופי.
"אלופה שלי" אמרתי לה בעדינות ונישקתי את ראשה.
״הוא שלנו." אן אמרה בחיוך מותש ורק אז נפל לי האסימון, זהו.. יש לנו ילד.
״אני אוהב אותך.." אמרתי לה בשקט ונישקתי את שפתיה, "סתם שאלה אקראית" אן אמרה והבטתי בה מבולבל,
״איך היית רוצה לקרוא לבן שלך?" היא שאלה בחיוך ואני מודה, היא הפתיעה אותי. "רז.." אמרתי בהיסוס והיא חיכה, "קיבלת." היא אמרה לי בחיוך ועצמה את עיניה בעייפות, "שו קיבלתי?" אמרתי לה מבולבל והיא צחחקה את הצחוק הזה שאני כלכך אוהב.
״הבן שלך, שלנו.״ היא אמרה בחיוך וליטפה את פניי,
״רז כהן." היא הוסיפה ונישקתי את שפתיה.
״את מדהימה אותי כל יום מחדש." אמרתי לה בחיוך ונישקתי את ראשה.
״הנה הקטן שלכם, מי ראשון?" המיילדת שאלה והחזיקה את תינוק שלנו בזרועותיה.
״היא.." אמרתי והבטתי בחיוך קטן על אן, היא התיישבה לאט לאט בקושי רב ועזרתי לה בעדינות, המיילדת הניחה את רז בזרועותיה של אן.
״יפיוף קטן.." היא אמרה בשקט וליטפה את פניו בעדינות עם האצבע שלה. "קח." היא אמרה לי והתיישבתי בכיסא לידה. היא שמה אותו על ידיי והגוף שלי רעד.
״הכל בסדר.." היא לחשה לי בנסיון להרגיע אותי, רז הוציא קול מתוק מהפה שלו וחייכתי, הוא כלכך יפה..
בחיים שלי לא ראיתי תינוק כלכך שליו..
״אני לוקחת אותו עכשיו לעשות לו בדיקות ומה שצריך, כוח עזר יבואו להעביר אותך לחדר שיהיה שלך לזמן הקרוב עד שיהיה אפשר לשחרר אתכם" אמרה המיילדת והביטה בי בחיוך, מה יש לך אחותי? הכל תקין?
״תודה רבה" אן אמרה ושמרה על קור רוח, היא קלטה את המבטים של המיילדת.
״איך את מרגישה אן?" אמא שלי שאלה אותה וליטפה את שיערה, "אני בסדר, מותשת מאוד." אן ענתה ועייפות ואימא שלי חייכה אליה.
״איך את מרגישה יסמין?" אן הוסיפה ואמא שלי המשיכה ללטף את שיערה, "בסדר גמור." אמא שלי ענתה ואביגיל אמא של אן קמה ממקומה, ״בואו, ניתן לה לנוח קצת." היא אמרה ונישקתי את ראשה.
״אני אקנה לך קפה?" שאלתי אותה והיא הנידה בראשה,
״אני אלך לישון קצת, תודה" היא ענהת והנהנתי בחיוך קטן, באתי להתקדם החוצה עם כולם אך ידה הקטנה משכה אותי אליה, "בוא לכאן." היא אמרה והתקרבתי אליה, היא הצמידה את שפתיה אל שפתיי ומשכה אותי ללנשיקה והיא כלכך הייתה צריכה.
"אני אוהב אותך יפייפיה." אמרתי לה בשקט והנחתי לה עוד נשיקה קטנה.
