״שלוםם!״ דלת הגינה נפתחה והחברים של ההורים שלי נכנסו, טל, שירה, רז וירין.
אני ושי קמנו לקראתם בחיוך, ״איזה חתיך נהיית!״ טל אמרה לי אחרי שחיבקתי את שירה, צחקתי וחיבקתי אותה גם.
״טוב לראות גם אותך.״חייכתי אליה ועברתי להגיד שלום לירין ורז, נתתי לירין חיבוק גברי והוא טיפ טיפה מחץ לי את הצורה.
״תשאיר ממנו משהו!״ רז אמר וחילץ אותי מידיו,
״כפרה שליי איך גדלת לי״ רז אמר וחיבק אותי מה שגורם לי לצחוק.
״מה איתך כפרה?״ רז שאל ואני הובכתי כי כולם נועצים בי מבטים של ׳תספר לו!׳
״בעזרת ה׳ עוד כמה חודשים יהיה לי ילד.״ אמרתי בעדינות והוא קפץ עליי, אף פעם לא התבגר.
״כפרה שלי!!! מברוק!״ הוא צעק ונישק את ראשי וכולם צחקו עליי, ״רגע, אבל לא התחתנת..״ הוא אמר בהיסוס ואני חייכתי חיוך מאולץ, לא מדברים על זה רז..
״זה לא היה מתוכנן, זה מסובך.״ אמרתי לו בחיוך והתקדמנו כדי לשבת בכיסאות הקבועים שיש לנו בגינה.
החברים של ההורים שלי דיברו איתם והשלימו פערים בזמן שאני מדבר עם גל רון ושי.
דלת הגינה נפתחה ובר ואן יצאו מהבית אלינו, אן קלטה את האנשים החדשים בגינה וכיסתה מעט את הגוף שלה.
כולם הביטו בה ובבר, התקדמתי אליה בזמן שהיא בוחנת את גופי החשוף וכשהגעתי אליה ליטפתי מעט את הלחי שלה.
״אכלת?״ שאלתי בעדינות והיא הנהנה בחיוך קטן וביישני,
״אל תתביישי, הם ישאלו שאלות אבל הם בסדר בסך הכל, תרגישי בנוח. טוב?״ שאלתי בעדינות וחייכתי אליה מעט,
״אני אשתדל.״ היא אמרה בשקט ונישקתי את ראשה שוב מסניף את הריח הממכר הזה שלה.
התקדמנו אליהם והם חיבקו אותה ואת בר לשלום, ״אני צריכה ללכת חיים שלי.״ בר אמרה לי ונפרדה מאיתנו לשלום.
״את חברה של המכוער הזה?״ רז שאל אותה ואן הובכה..
היא לא יודעת מה לענות..
״רז עדיף שתשתוק.״ אימי אמרה ואני ואן נשמנו לרווחה.. מביך, יותר מדי מביך.
״אפשר?״ טל שאלה ונגעה טיפה בבטן של אן, ״בטח.״ אן ענתה וטל ליטפה בעדינות את הבטן שלה, אן פתאום החזיקה את ידי בחוזקה ונשכה מעט את שפתיה.
״אמאלה הוא בועט..״ טל אמרה בהתרגשות ובחנתי את פניה של אן שכנראה כואב לה או משהו כזה..
״טלאור אתה חייב להרגיש.״ טל אמרה ואן צחקה והביטה בי בציפיה, ״אפשר?״ שאלתי בעדינות והיא הנהנה בחיוך.
שמתי את ידי על הבטן שלה והרגשתי את התינוק שלי בועט בבטן של אמא שלו.
״בעזרת ה׳ הוא יוולד ואנחנו נהיה בסדר..״ אמרתי בשקט בזמן שאני מלטף את פניה, ״מחר נלך לבדוק?״ היא שאלה בעדינות והנהנתי בחיוך.
״מה טלטול איך הכרתם?״ שירה שאלה וראיתי את פניה של אן נהפכות לאדומות, ״אן הייתה המפקדת שלי בבסיס.״ אמרתי ואן השפילה את מבטה מובכת עוד יותר.
״היית חייל טוב לפחות או קרצ?״ רז שאל ואני צחקתי ממנו, ״תשאל אותה.״ אמרתי בחיוך והוא צחק, ״הקרציה היה חייל טוב?״ רז שאל את אן, ״את האמת הוא היה חייל טוב.״ היא אמרה בחיוך, ״כן רק שלפעמים אן הייתה חושבת שהיא חמסניקית וחוטפת אותי.״ קרצתי לאן והיא דפקה את ידה במצחה מעידה על טיפשותי.
״חמסניקית אה?״ רז אמר לה בקריצה ואן הובכה, ״אז מה אמרנו? אתם ביחד או לא ביחד?״ רז שאל את אן בחיוך מפלרטט והגוף שלי התחיל להתחמם, הוא עושה לי בכוונה ועובד לו.
רז אולי בן 40 בערך אבל הוא נראה 30, ועם כמה שהוא עף על עצמו לפעמים, הוא באמת נראה טוב.
״רז, תזהר ממני.״ אמרתי לו באזהרה והוא צחק, ״אבל אמרתם אין כלום בינו לבינה.״ הוא ענה לי ושם את ידו סביב אן.
״רז.״ אימי אמרה ורז הסתכל עליי במבט מתגרה, הוא מנסה להכשיל אותי כדי לקבל את התשובה שלי לגבי מה קורה ביננו.
רז לחש לה משהו באוזן והגוף שלי עוד יותר התחמם,
״תוריד את היד שלך ממנה.״ אמרתי בקרירות ואן הופתעה,
״מה יש טלאור?״ גל שאל בחיוך וזה עצבן אותי, כל הניסויים האלה עצבנו אותי.
כל ההתגרות הזאת. כל הלנסות אותי עד שאני אתעצבן.
לא מתאים לי.
״טלאור?״ אן שאלה בעדינות ופה כבר התפוצצתי,
״שחררו ממני כולכם.״ נתתי לעצבים שלי להשתלט עליי והלכתי משם.
פתחתי את דלת החדר שלי בעצבים וטרקתי אותה, הורדתי את החולצה וזרקתי אותה על הרצפה, נשכבתי במיטה שלי והבטתי בתקרה, מפה המחשבות והעצבים שלי כבר לקחו אותי.
כלכך נמאס לי מזה שהיא כלכך יפה. נמאס לי ממה שהיא עשתה לנו.
נשבר לי הזין מלחשוב על המצב שאני נמצא בו.
נמאס לי מזה שעד שכמעט הצלחתי להתגבר עליה היא חזרה, ועוד עם ילד!
לא קל לי כוסעמק. קשה לי בטירו..
שלוש דפיקות עדינות קטעו את מחשבותיי, ״מה״ צעקתי והדלת נפתחה בעדינות, אן נכנסה לאט אל החדר ואני יודע שזה כי היא מפחדת שאני אתעצבן עליה.
״היי..״ היא אמרה בשקט והתכופפה כדי להרים את החולצה שלי, שזרוקה על הריצפה.. ״אן לא.״ אמרתי בקשיחות והיא נעצרה והביטה בי מבולבלת, סימנתי לה לשבת עליי, והיא התקדמה אליי לאט.
אין מה לעשות. אני צריך אותה.
היא התיישבה על בטני וליטפתי בעדינות את הבטן היפה שלה, ״מה אתה ככה עצבני?״ היא שאלה והביטה בי בעיניים הגדולות והכחולות שלה, ״קשה לי אן.. כואב לי.״ אמרתי בצרידות והיא באה לרדת ממני, הצמדתי אותה אליי עוד יותר והיא ליטפה את החזה החשוף שלי.
״מה כואב לך טלאורי?״ היא שאלה בשקט ונאנחתי,
״נו.. זו רק אני..״ היא אמרה בשקט ואיך היא לא הבינה שזו בדיוק הבעיה? זו היא. רק היא.
״זו בדיוק הבעיה אן, זו את. את משגעת לי את הצורה, אני לא יודע כבר איך אני אמור להתנהג איתך. אני לא יודע מה אני אמור לעשות או להגיד, אני לא יודע למה אני מתנהג אלייך כמו אל האישה של החיים שלי, אבל אולי בגלל שזה מה שאת אן. חשבתי שאני יכול להתגבר עלייך, עד שכמעט הצלחתי סיפרת לי על הקטן שלנו. את חושבת שאני כלכך גבר? שאני כלכך חזק ושלא כואב לי? כואב לי שאת לא שלי אן, כואב לי שאני לא יכול לנשק אותך מתי שאני רוצה, כואב לי הלב אן. אני נשבר כל יום. אני נשרף מבפנים.״ אמרתי בכאב והדמעות של אן הופיעו בעיניה, אהובה קטנה שלי.. אל תבכי.
״למה עשית את זה אן?״ שאלתי בקשיחות והיא הביטה בי בכאב, ״אני לא יודעת טלאור..״ היא ענתה בשקט וגיכחתי בזלזול, ״אני אוהבת אותך.״ היא אמרה במהירות ובחנה את פניי, הליטופים בבטנה נעצרו והלב שלי הפסיק לפעום, הרגשתי את הלב שלי צורח תודה לאלוהים ואת הגוף שלי מתחמם מאהבה, כל הפרפרים בבטן שלי התחילו להתעופף בחלל וכל מה שרציתי זה לנשק אותה ולהגיד לה שגם אני,
שגם אני מאוהב לה בפאקינג צורה.
״מצטער אן, זה לא הולך ככה.״ אמרתי בקשיחות למרות כל ההתלהבות שיש לי בגוף, ״אתה לא אוהב אותי?״ היא שאלה ואני? אפשר לומר שאני מתתי מבפנים.
״דיי אן. אני בחיים לא אגיד לך את זה שוב.״ אמרתי בשקט וניגבתי את הדמעה שזלגה על עיניה, ״אל תבכי קטנה שלי, זה שובר אותי.״ אמרתי לה בעדינות והיא רכנה אליי,
בבקשה לא אן, תעצרי..
״אן..״ אמרתי בשקט בזמן שהמרחק ביננו הוא סנטימטר,
״אני לא מסוגלת לעמוד מולך.״ היא אמרה בשקט וצמצמה את המרחק הקטנטן שהיה ביננו בכך ששפתיה נחתו על שלי.
גם אני לא יכול לעמוד מולך אן.
אני נשבע.
