״מה קורה אחי?״ מיידן נכנס בדלת הבית של אן וחיבק אותי בגבריות, ״אני בסדר, מחכה שאחותך תצא מהמקלחת ותארגן תיק.״ אמרתי ופרעתי את שיערו, ״שתהיה בריאה זאת.״ מיידן אמר וצחקתי, אן גנובה. באמת גנובה.
״רוצה לשתות משהו?״ שאלתי את מיידן וקמתי למטבח להכין לעצמי נס קפה, הראש שלי מתפוצץ.
״לא תודה אחי.״ מיידן השיב ואני התחלתי למלא מים חמים בכוס הנס שלי, כמה שניות עברו וקולות הקאה נשמעו מלמעלה.
״אני כבר בא.״ אמרתי למיידן ומיד רצתי ללמעלה, נכנסתי אל חדרה של אן ולאחר מכן אל השירותים שבחדר שלה.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עטופה במגבת ומחבקת את האסלה, התיישבתי על ברכיי לידה ואספתי את שיערה הרטוב, הנחתי נשיקה חמימה בגבה החשוף ולאחר מכן ליטפתי אותו בחמימות.
״אני פשוט שונאת להק..״ אן לא הספיקה לסיים את המשפט ומיד חזרה להקיא את נשמתה אל האסלה,
״עוד קצת ותרגישי טוב יותר קטנה.״ אמרתי בעדינות והמשכתי ללטף את גבה, דמעותיה של אן הצטרפו למסיבה שגופה פתח וזה כאב לי, כלכך כאב לי.. כי הכל באשמתי.
״אני מצטער..״ אמרתי לאן שסיימה לצחצח שיניים ושטפה בעדינות את פניה, ״על מה?״ שאלה ועידקה את המגבת סביב גופה מה שגרם למחשבות הכחולות עליה לעלות בראשי.
״על כל מה שאת עוברת, זה דיי באשמתי..״ אמרתי לה בשקט ונשענתי על הכיור, ״בזכותך.״ היא אמרה בשקט ונצמדה אליי, מה זאת אומרת בזכותי? על מה את מדברת אן..
״בזכותי את סובלת? נשמע מדהים..״ אמרתי בציניות והזזתי שיערות קטנות שעפו על פניה אל מאחורי האוזן שלה.
״בזכותך הולך להיות לי ילד מדהים עם הגבר שאני אוהבת..״ אן אמרה בשקט והביטה עמוק אל תוך עיניי, הלב שלי החסיר פעימה ולאחר מכן התחיל לדפוק מהר, יותר מדי מהר..
״אני..״ גמגמתי מעט, לא רציתי שהיא תגיד את זה. לא רציתי שהיא תחזיר אותי אחורה, מספיק קשה לי.
״אני מצטערת, אני לא יודעת מה קרה לי.״ היא אמרה בשקט והכנסתי אותה בין זרועותיי.
״הכל בסדר אן, אנחנו חווים תקופה קשה. אבל אנחנו נעבור אותה ביחד, את יודעת מה את עושה לי, ואני יודע מה אני עושה לך. עומד להיות לנו ילד ביחד, אנחנו לא ילדים יותר. אני יודע שהמצב שלנו על הפנים, אבל תעזרי לי לעזור לנו אן. אני רק רוצה להקל עלייך כמה שיותר, להיות פה בשבילך, והכי חשוב.. לגרום לך להיות מאושרת.״ אמרתי בשקט ואת המבט בעיניה של אן לא הצלחתי לפענח, הדמעות השאירו שבילים שקופים על הפנים היפות שלה וכמו תמיד, לא הסכמתי לעצמי להשאיר אותן שם.
״אל תבכי קטנה.״ אמרתי בשקט והדמעות התגברו, הלב שלי נשרף אלוהים..
״טלאור אני..״ אן נראתה כלכך מבולבלת, היא חיפשה משהו בעיניי ונראתה כלכך אבודה, המצב הזה מלחיץ אותי.
״הכל בסדר קטנה, אני פה. אל תבכ..״ לפני שסיימתי את המשפט השפתיים של אן הוצמדו לשלי, ידיה אחזו בפניי והצמידו אותי אליה כמה שיותר קרוב.
ביד אחת אחזתי בצווארה והצמדתי אותה קרוב יותר, ולרגע אחד לא העזתי לנתק את שפתיי ממנה, ואת היד השניה הנחתי על המותן שלה.
אן הניחה את ידיה סביב צווארי ושפתינו המשיכו לזוז בתיאום מושלם. התיאום שקיים רק בנשיקות שלנו.
לרגע הלב שלי חזר לחיות והרשתי לעצמי להסחף ביחד איתה.
תוך כדי ששפתיי לא מעזות להתנתק משפתיה סובבתי אותנו והושבתי אותה על הכיור שעליו נשענתי לפני מספר קצר של שניות.
״רגע אן.. כדאי שנעצור.״ התאפסתי על עצמי והבנתי מה אני עושה, הגעגוע אליה הרג אותי כל יום מחדש. אין פלא שלא הצלחתי לעצור.
״לא אכפת לי טלאור, אל תתנתק ממני.״ אן אמרה בקול שאני אוהב ושפתיה חזרו למקומן, צמודות לשפתיי.
הנשיקה שוב התעמקה ואני? אני נכנעתי ולא מצאתי את הכוחות לעצור. לא רק שלא מצאתי, לא רציתי לעצור.
ליטפתי את פניה בעדינות והצמדתי אותה אליי קרוב יותר כך שבין גופנו אפילו אוויר לא יכול לעבור.
הרמתי אותה כשרגליה מסביב למותניי והיא שיחקה בשיערי השחור, אחרי כמה דקות בהם אני ואן לא שולטים בעצמנו אחד מול השניה התנתקנו בגלל חוסר האוויר.
״את כלכך יפה..״ לחשתי וליטפתי את פניה ביד אחת, ביד השניה אחזתי בה טוב יותר כדי שלא תיפול והיא נשכה את שפתיה, שאלוהים יעזור לי כשאת בסביבה אן.
״התגעגעתי אלייך כלכך טלאור שלי..״ היא אמרה בשקט והצמידה את ראשינו, כשקלטתי מה קרה עצמתי את עיניי בכאב ונתתי להרגשה של פעם לחלוף.
״אני יודע.״ עניתי ואן הופתעה, ״אני..״ הורדתי אותה בעדינות חזרה אל הרצפה ועיניה חקרו בסקרנות את עיניי, מה שגרם לי לרצות לנשק אותה שוב.
״מיידן מחכה לנו למטה..״ אמרתי כאילו כלום לא קרה והיא הנהנה בשקט ולאחר מכן יצאה מחדר המקלחת אל החדר עצמו.
״כוסעמק עם החיים האלה שלי.״ נאנחתי ודפקתי את ידי בדלת, יצאתי מחדר המקלחת גם וראיתי תיק מונח על המיטה שלה ובגדים בתוכו. אין אני אמור להתאפק עכשיו כל הזמן הזה בלי להרגיש אותה בזמן שהיא ישנה במיטה שלי?!
הסטתי את מבטי לכיוון הארון וראיתי את אן מנסה להגיע אל המדף העליון בשביל לקחת משם איזה בגד,
״צריכה עזרה?״ שאלתי בצרידות ונצמדתי אליה מאחור, לא חיכיתי שהיא תענה לי בכלל והורדתי את הבגד שהיה שם.
הצמרמורת בגוף של אן הופיעה ואני חייכתי,
״כרגיל, אני משפיע על הגוף שלך.״ אמרתי לה בשקט ובצרידות באוזן והיא הצטמררה שוב, ״עוד משהו שלא יהיה לך עם מישהו שהוא לא אני.״ אמרתי לה בשקט ונישקתי את צווארה בחמימות שומע אותה נאנחת מהנאה,
״עוד משהו? מה עוד לא יהיה לי עם גבר אחר?״ היא שאלה והצמדתי אותה אליי ברכושניות. אני לא יודע מה קורה לי, אבל הרצון לגרום לה להבין מה היא הפסידה ניצח אותי.
״ילד.״ עניתי שוב בצרידות ואחרי שהצמרמורת הגיעה בפעם השלישית לכמה דקות האלה הסכמתי לעצמי לצאת מהחדר ולהשאיר אותה שם לבד.
״היא בסדר?״ מיידן שאל ואני צחקתי על זה שבכלל שכחתי שהוא פה, ״היא בסדר, יותר מדי בסדר.״ עניתי בחיוך מנצח והתיישבתי לידו.
