הבוקר כבר הגיע, ואני? אני התעוררתי עוד לפניו. אם אפשר לקרוא לזה בכלל ׳התעוררתי׳.. לא הצלחתי לישון, המחשבה על כך שהיום בעזרת ה׳ אן תהפוך להיות ארוסתי מפרפרת אותי.
קמתי מהמיטה ונכנסתי אל חדר המקלחת, צחצחתי שיניים ושטפתי את הפנים, יצאתי מחדר המקלחת ונעמדתי מול הארון.
שלפתי בוקסר ג׳ינס שחור פוטר לבן וג׳קט ג׳ינס (בתמונה.), אחרי כמה דקות כבר הייתי לבוש ובחנתי את עצמי במראה.
ריססתי את הבושם שלי לקחתי את קופסת הטבעת הקטנה של האישה שלי והכנסתי אותה לכיס, הוצאתי את הטלפון מהמטען וירדתי למטה.
הבקרים בלעדיה כלכך שונים.. שקט כאן, היא מביאה אור עם החיוך הזה שלה והמבט שבעיניים.
אני פשוט מאוהב בה..
הכנתי לי קפה שחור ואחרי שסיימתי אותו לקחתי את מפתחות הרכב ויצאתי.
החנתי את האוטו בכניסה לבסיס ונכנסתי, אחרי כל השלום שהחברים שלי אמרו לי פלג הביט בי מופתע מהפרגולה ואחרי שניה הוא ולי קפצו עליי בחיבוקים.
״מה אתה עושה פה?!״ לי שאלה בחיוך, ״תגידי לי את מה את חושבת שאני עושה פה.״ עניתי והראתי לה את טבעת היהלום העדינה שקניתי לאן.
״אמאלה!!!״ היא ופלג צרחו וחיבקו אותי, ״טוב דיי שתקו אני מילא עוד שניה מת.״ אמרתי וניסיתי להרגיע את הקצב של פעימות הלב שלי, אני לא מאמין שאני עוד כמה דקות אציע לאישה של החיים שלי להתחתן איתי..
״לך כבר!!״ לי התרגשה ופלג דחף אותי בהתרגשות,
עמדתי מול דלת החדר שלה ונשמתי עמוק, לאחר מספר קטן של שניות פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדרה.
׳אלוהים אן.. רק לא את..׳
״אן..״ לחשתי והלב שלי התפרק.. הדמעות חנקו את הגרון שלי והכאב זרם לי בורידים.
״טלאור..״ היא לחשה מופתעת והתנתקה מידו של אבי, הוא ליטף את הלחי שלה, כמו שאני הייתי עושה.
הם היו קרובים, קרובים מדי.. הכניסה שלי לחדר בדיוק הפריעה להם.
בחיים לא חשבתי שזה יכאב כלכך, בחיים לא חשבתי שאן תעשה לי דבר כזה..
יצאתי מהחדר ופלג ולי הביטו בי בציפייה,
״רגע טלאור..״ אן צעקה ותפסה בידי, הבטתי בעיניה הכחולות שאני כלכך אוהב, ופעם ראשונה מהרגע בו התאהבתי בה,
לא ראיתי את עיניי בעיניה. לא ראיתי אותנו.
״טלאור..״ היא לחשה בעצב והניחה את ידה על הלחי שלי,
״אן שלי..״ לחשתי בכאב ועצמתי את עיניי בחוזקה, אני מנסה לא להשבר, אבל אני נשבע שזה פשוט יותר מדי קשה..
״השטן שהמציא אותך, הכיר אותי הכי טוב״ אמרתי בצרידות ובחיוך קטן, ניתקתי את ידה מידי וליטפתי אותה מעט, היא הביטה בי מבולבלת והוצאתי את הטבעת מהקופסה.
״אני מניח שאין לה את אותה משמעות שהייתה לה מלפני עשר דקות, אבל עדיין.. היא שלך.״ אמרתי בשקט ודמעה קטנה כבשה את הלחי שלי.
הנחתי את הטבעת במרכז ידה והיא הביטה בי בכאב, נגבתי את הדמעות שהותירו שבילים רטובים על לחיה ולמרות שלא הגיע לה, לא הסכמתי לעצמי לפספס דמעה אחת.
״אל תבכי אהובה שלי.. אני אוהב אותך.״ לחשתי לה ונישקתי את ראשה, הסנפתי את ריח הגוף שלה ששיכר אותי כל פעם מחדש בפעם האחרונה ובחוסר רצון ניתקתי את שפתיי ממצחה.
הסתכלתי בעיניים הכחולות שלה שעד לפני שלוש דקות היו כל העולם שלי, כבר לא ראיתי בהן אותי ואותה מתחת לחופה, כבר לא ראיתי אותנו יושבים בגינה וילדים קטנים רצים לנו מסביב לרגליים.
כבר לא ראיתי אותי ואותה עושים אהבה כל הלילה אחרי שבועיים בהם לא נפגשנו.
לא ראיתי אותנו בעיניה יותר. לא ראיתי אותי.
