קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק שלוש

לפני כשבע שנים הייתי בוכה רק מלחשוב על זה שאני אמורה ללמוד לעוף.

הבטתי בשמיים התכולים מעליי, הם נראו כל כך רחוקים אפילו שאני עצמי הייתי מאוד רחוקה מהקרקע, והמשכתי להתרחק. עפתי מעלה על המטאטא שלי- נימבוס 2001 שחור, גבוה יותר ויותר. השמיים מכאן לא היו תכולים, הם נטו לשחור אטום. שחור שהפחיד אותי במשך כל כך הרבה שנים. עצמתי את עיניי, נזכרת בפעמים הראשונות שלי על מטאטא. תמיד סירבתי לנסות, פחדתי ליפול, פחדתי להיפגע. אבא הכריח אותי. הוא העלה אותי למטאטא יחד עם דראקו לאחר שההוא למד איך לעוף. הייתי מחבקת אותו חזק וצועקת כשהיה מתנתק מהקרקע. הוא הקפיד לעשות את זה בשלבים, שאני לא איבהל, כל פעם כמה סנטימטרים יותר. ביום הולדתי התשיעי החלטתי שאני מוכנה לנסות לבד. וכך עשיתי.

פקחתי את עיניי להווה, משקיפה מטה על שחקניי הקווידיץ המתאמנים שנראו כמו נקודות שחורות שמרצדות על מסך צבעוני. חייכתי לעצמי. לא אתן למרביצן ליפול על הראש של דראקו, אפילו שהוא סתם מוגבל חסר לב.

הפלתי את עצמי מהמטאטא. עיניי נעצמו בעקבות לחץ האוויר שהיכה בפניי יותר ויותר חזק ככל שהתקרבתי לקרקע. הרגשתי את גלימתי מתרחבת ואת הרוח נכנסת לתוך הבגדים שלי, מלטפת את גופי. שיערי התפרע באוויר ובאותו הזמן שמחתי שלא נוצרתי עם שיער מתולתל. הוצאתי את שרביטי והנפתי אותו באוויר. שפתיי נעו. "אציו." מלמלתי. נחתתי על המטאטא שלי ובעטתי באחד המרביצנים שעשה את דרכו לעבר ראשו של דראקו. "תזהר אח שלי, לא הייתי רוצה שתגמור את האימונים במרפאה."

במקום להודות לי הוא פשוט רתח מזעם, כנראה גם בגלל שהסניץ' נעלם לו כבר מעל לעשרים דקות. "איפה היית? אנחנו צריכים אותך פה. האימונים האלה חשובים, קארה."

הכנסתי את השרביט בחזרה לתוך החליפה שלי, מתעלמת מדבריו של אחי והבטתי מסביב. קסיוס ואדריאן עפו בשיא המהירות והעבירו את הקואפל ביניהם כדי לבלבל את השומר- מיילס. כשאדריאן הכניס את הקואפל לתוך החישוק וקלע מיילס נראה המום לחלוטין. תרתי במבטי אחר החובט השני. קראב באמת הזיז את התחת שלו הפעם, הוא לא הפסיק לבעוט ולחבוט בשני המרביצנים, מגן על חבריו. אחד הרודפים היה שכוב על הרצפה, כנראה בגלל מרביצן אחד. לא הייתי צריכה להשאיר את כל העבודה לקראב. "הגיע הזמן להחטיף לכמה כדורים, בהצלחה עם הסניץ'." לחשתי לדראקו.

נימבוס 2001 טס בקו ישר במהירות עצומה כמעט כאילו קרא את מחשבותיי. כשעברתי ליד קראב נגעתי באחד המרביצנים, רק כדי להרגיז אותו ולהיות בטוחה שהוא יעקוב אחריי. "נחסוך לך חצי בעיה." צעקתי לעברו של קראב בזמן שהתרחקתי. כמתוכנן, המרביצן עקב אחריי. האצתי לעבר הטירה, מרחיקה את המרביצן משאר השחקנים. על הדשא היו מונחים החפצים שלי והגעתי אליהם בדיוק בזמן. מילימטרים ספורים הפרידו ביני לבין הכדור השחור והאגרסיבי. התכופפתי והנחתי לכדור לחלוף מעליי בזמן שתפסתי את מחבט הבייסבול שלי. התיישרתי והנפתי את זרועי לאחור. כשהמרביצן היה מספיק קרוב אליי חבטתי בו בכל הכוח בעזרת המחבט. המרביצן התעופף הרחק ממגרש הקווידיץ.