"אייס רוצה לדבר איתך." היו המילים שיצאו מפיו של היידן. "הוא ושאר התלמידים התקבצו לאחר שהשיעורים נגמרו בכדי לדבר על הטיול ההוא שהמורים מתכננים." חיוכו המוזר לא נמחק משפתיו גם לאחר שהוא הסתובב ויכולתי לראות רק את גבו. "את באה?" בלי לחכות לתשובה ממני, היידן התקדם והשאיר אותי בפתח המרפאה לבדי. כשסוף סוף התקדמתי והלכתי לצידו הוא הביט בי במבט אדיש וסיבב את ראשו לעבר הדלת של המרפאה. "התלמיד היחיד שנמצא שם ברגע זה הוא שיין רייסון..." להפתעתי קולו דכא, וטוב שכך כי לא היה צורך שימשיך לדבר, לא רציתי לשמוע מילה נוספת על שיין.
היידן התגאה בפני אייס, פרד, ג'ורג', הארי, רון, הרמיוני, ג'יני ונוויל על זה שמצא והביא אותי אליהם. הבטתי מסביבי, כל שאר התלמידים שהיו באולם הגדול כשפרופסור דמבלדור הכריז על הטיול נמצאו שם. "אז מה, מדברים על טיול שלא יודעים עליו כלום?" התעלמתי מהיידן שהבריש את שיערו לאחור בגאווה. מטומטם. הסלית'רינים לא היו רחוקים מאיתנו. קבוצה נכבדה מהם הביטה בי במבטים מזלזלים ומלמלו דברים בינם לבין עצמם. הסבתי את מבטי והפניתי את כל תשומת ליבי לקבוצה היחידה שלא הסתכלה עליי מלמעלה, החברים האמיתיים שלי. היחידים.
"מה זאת אומרת 'לא יודעים עליו כלום'?" פרד נראה מבולבל כששאל את השאלה בגבות מורמות. ברגע שהמילים 'מה לעזאזל עשיתם הפעם' יצאו מפי ג'ורג' קרץ לעברי.
"טורניר." נוויל אמר בחיוך. "זה אומר שתהיה תחרות בין התלמידים."
"אולי זה בין הבתים?" שאלה הרמיוני, שוקעת במחשבות עמוקות, מצפה למצוא את התשובה לשאלתה שם. "גריפינדור נגד הפלפאף? או נגד סלית'רין? או אפילו.."
"אני מקווה שלא." התערב אייס. עיניו היו נעולות עליי מהרגע שהגעתי. על לחיי עלו גוונים ורדרדים וניסיתי להילחם בהם ולגרום להם להעלם. "אם יש קבוצות של תלמידים הייתי רוצה להיות בקבוצה שלך, קארה. סתם כי אני יודע שננצח בקלות ולמה לא." חיוכו התרחב.
"רק בגלל זה?" פרד דפק לו מרפק בצלעות באיטיות וצחקק. ג'ורג' והארי הצטרפו לצחוק במהירות בזמן שהשאר הסתכלו עליהם כאילו יצאו מדעתם. גלגלתי עיניים. חבורה של מטומטמים החברים האלה. דחפתי קצוות שיער חלקות ושחורות מאחוריי האוזן שלי.
האודם בלחיי נעלם ברגע שדראקו עשה את דרכו בין השאר וניגש אליי בחינניות. הוא תפס בזרועי ולחץ אותה בחוזקה. "היי." הוא מלמל. כל התלמידים שעמדו סביבי זרקו לעברו מבטים ארסיים. זה היה מובן. אחי לא היה התלמיד הכי נחמד בהוגוורטס. כולם מלבד אייס. ההוא חייך לעברי וסימן לי ללכת. הבין שאחי רוצה לדבר איתי בפרטיות ושבכל מקרה אני לא אסרב. לאחר שפסענו ארחק מהשאר מבטו של דראקו נהפך לחמור פחות. "הרבה זמן לא ראיתי אותך, אני ממש לא יכול ככה. אז הצלת אותי מאבא שלנו ואת חושבת שמותר לך להעלם ולא להשאיר עקבות לאחר מכן? לפחות בטורניר ההוא נוכל להיות קצת ביחד..."
"אלא אם כן זה בית נגד בית." קטעתי את דבריו בלי לשים לב לכך. משפטי זיכה אותי במבט מר ועצוב מצידו של אחי. ניסיתי לשנות נושא, לא רציתי לראות אותו במצב הזה. "קיצר... מה אתה חושב על הרעיון של הטיו..."
תלמידה שלא זיהיתי שלבשה בגדיי סלית'רין נכנסה לתוך דבריי כשהיא נעמדה על כיסא באמצע החדר והרימה את קולה יתר על המידה. "תלמיד אחד לא יזכה לצאת לטיול. תלמיד תמים ומסכן. הוא שוכב פצוע במרפאה ולא יצא משם בקרוב. כולו מלא חבורות ושריטות. והכל בגלל דראקו מאלפוי." בדומה לשאר המבטים בחדר, מילותיה הארסיות הופנו אל אחי. "הכל באשמתך, מפלצת אחת. כמעט הרגת אותו, איך יכולת ככה לפגוע בשיין שלי?" לפי דבריה היה ניתן להבין שזו כנראה חברה שלו שיוצאת על אחי בכזאת חוצפה ועזות.
השנאה אליה ניצתה בי תוך שנייה וניצבתי מול דראקו כביכול בכדי להגן עליו. "תמשיכי ככה, מותק שלי ואת תמצאי את עצמך שוכבת במיטה לידו. אם לא במצב גרוע יותר." דראקו אחז בכתפי באחיזה אייתנה בכדי להשתיק אותי ברגע שפרופסור פליטיק עבר לידנו. הוא הסתכל על קבוצות התלמידים השונות מסביבו ושאל אם הכל בסדר. הרמתי את כתפיי. "אני לא יודעת פרופסור. מה את אומרת, הכל בסדר?" שאלתי הופנתה אל החברה של שיין. ההיא רק רקעה ברגלה בעצבים, הפנתה את גבה אלינו והסתלקה משם. לאף אחד לא היה כוח לפתוח מריבה נוספת ובאותו רגע כולם ידעו שזה לא רעיון טוב להתעסק עם מאלפוי עצבני.
פרופסור פליטיק, מבולבל במקצת, המשיך בדרכו ונעלם מהעין לאחר כשניות ספורות. "מי ידע שהמאלפוים יכולים להידרדר כל כך? מסלית'רינית גאה ומצוינת, אחת מאיתנו, היא עברה להיות גריפינדורית מסריחה." קול גברי בקע מקהל הסלית'רינים.
"בוגדת." קול שונה נשמע.
"היא תמיד הייתה שונה מאיתנו." קול נשי צפצפני הצטרף למקהלה.
אגרופיו של דראקו נקפצו ועיניו בערו בכעס מתגבר. אחזתי בזרועו וליטפתי את פניו בידי הפנויה. "הכל בסדר, דראקו. זה בסדר. תירגע." ניסיתי להרגיע את אחי אך הצעקות והשטויות שהם זרקו על בית גריפינדור רק עצבנו אותו יותר.
"טוב תסתמו כבר את הפה המלוכלך שלכם." קול שלא שמעתי מזמן הפתיע אותי. בלייז נעמד לצידי במבט חמור. "אם אין לכם דבר חכם לומר כדאי שתשתקו כי זה יכול לקרות לכל אחד מכם. ביום שתיזרקו לבית שונה תזכירו לי לירוק לכם בפנים כמו מה שאתם עשיתם לה. עכשיו תסתלקו מכאן ומהר." קראב, גויל ופנסי התקרבו לעברו ועמדו גם הם על שלהם. לאחר שבלייז יצא עליהם ללא רחמים, קבוצת הסלית'רינים הענקית התפזרה אט אט ונערה לחדרים שונים. דראקו ואני הבטנו בארבעת חברינו בתדהמה. בלייז שפשף את הקרקפת שלו בתסכול. "איי, איזה צרות את עושה לי ילדונת." הוא מלמל בקול עייף. ידו נחה על ראשי לכמה שניות והוא חייך לפני שהלך גם הוא.
פנסי חיבקה אותי חיבוק ביישן, קראב וגויל הביטו בי שניות ספורות בדממה ושלושתם הלכו אחרי בלייז.
"מי היה מאמין ש.." דראקו התחיל לומר.
חייכתי, כל כך מאושרת שחברים שלי בחיים לא יבגדו בי, לא משנה מה ישתנה אצלי. "אף אחד. אף אחד לא היה מאמין. גם הסלית'רינים מלאים בהפתעות, מה?"
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
