קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק שלוש עשרה

פרופסור דמבלדור לא נתן לנו הסברים. הוא אמר בפשטות שנזהר יותר, הסתובב ויצא מן החדר במהירות, הפטרונוס שלו נעלם יחד איתו. דראקו התחיל להירגע בהדרגתיות והפסיק לרעוד. למה המנהל היה פה דווקא עכשיו? איזה צרוף מקרים מוזר.

לאחר ששלושה שיעורים עברו להם באיטיות מרגיזה דראקו ואני התיישבנו לדבר עם קבוצת הקווידיץ' הנוכחית של סלית'רין. "מכוון שפנסי לא איתנו בקבוצה חסר לנו רודף ובעוד כמה שבועות יהיה את המשחק שלנו נגד גריפינדור. אנחנו חייבים למצוא רודף בהקדם האפשרי וכבר להתחיל באימונים."

דראקו עמד לידי. הוא הנהן לאחר כל משפט שאמרתי אך לא אמר מילה. גויל קטע אותי בפעם השלישית וביקש להיות בקבוצה כרודף. הוא הצטרף לדראקו וקראב ונדחף לפגישה שלנו אך הוא לא היה אמור להיות שם בהתחשב בזה שהוא לא בקבוצת הקווידיץ'. שללתי את האפשרות עוד לפני שהחלטתי לדבר על זה עם כולם ולא התייחסתי אליו. מספיק שקראב נמצא בקבוצה, לא צריך גם את גויל. ידעתי שדראקו רצה שגויל יהיה חלק מהקבוצה אך הוא לא לחץ עליי ולא ידעתי איך להודות לו על כך. כל מה שהיה חסר לי זה לשמוע את אחי מחליט החלטות נגדי. בסופו של דבר עלה לי רעיון לראש ותפסתי בידו של דראקו. "אני יודעת בדיוק מי מתאים להיות בקבוצה." התנצלתי בפני שאר תלמידי סלית'רין ומשכתי את אחי החוצה.

כשעברנו את הדלת דראקו קטע את מחשבותיי וצחקק, מצביע על דבר כלשהוא שנמצא מאחוריי. סיבבתי את ראשי והבטתי ישר לתוך עיניו של הארי. הארי רון והרמיוני עמדו רחוק מאיתנו ודמות בעלת גלימה שחורה וארוכה עמדה מולם. "פוטר וחבריו שוב הסתבכו בצרות. מעניין איזה עונש מביא להם פרופסור סנייפ." לא הספקתי להגיב לדבריו וכבר דראקו משך אותי הרחק משם.

"נו בבקשה. לפחות תחשוב על זה, מרקוס."

מרקוס פלינט, שהיה קפטן הקבוצה עד לסוף השנה, פרש ולא נתן סיבה הגיונית על כך לאף אחד. דראקו ואני ניסינו לשכנע אותו לחזור לקבוצה כרודף, התפקיד שהיה לו לפני כן, אפילו אם זה היה רק זמני. "אני לא יודע. כשפרשתי מהקבוצה לא התכוונתי לחזור אליה במשחק הבא. זה מגוחך."

"בבקשה מרקוס. אין לנו רודף. אנחנו לא נוכל לשחק בכלל במשחק הבא בלי רודף ..."

"יש איזושהי בעיה בקשר לקווידיץ'?" פרופסור מקגונגל עמדה מאחורינו ונדחפה לשיחה. "אין לסלית'רין רודף?"

"היה לנו רודף." התחלתי להסביר. "הבעיה היא ש.."

"קארה." מקגונגל קטעה אותי. "פרופסור סנייפ קורא לך למשרדו ברגע זה. לכי. אני אטפל בעניין הקווידיץ' עם אחיך וחבריך."

דראקו הביט בי. "הוא שוב קורא לך?" הרמתי את כתפיי כתשובה. "אני בא איתך, מעניין מה יש לו לומר לך."

"רק קארה." מקגונגל הביטה בדראקו. "הוא קורא אך ורק לקארה, דראקו."

התחלתי ללכת לעבר משרדו של סנייפ לפני שדראקו יסתבך בצרות הוא והעקשנות שלו, אך יכולתי לשמוע אותו שואל את פרופסור מקגונגל אם פרופסור דמבלדור גם נמצא שם עם פרופסור סנייפ. לא שמעתי את התשובה שלה כי התרחקתי מהם יותר מדי. למה שישאל את זה, מה זה משנה אם אלבוס נמצא שם או לא?

דלת משרדו של סנייפ נפתחה ברגע שהתקרבתי אליה ולא היה לי צורך בלדפוק. "אני אלמד אתכם, התלמידים, ללכת יותר מהר. כמה זמן אתם צריכים כדי להגיע לפה?" סנייפ התקרב לדלת וסגר אותה מאחוריי. "אנחנו נתחיל באימונים שלך היום, מאלפוי." הוא לא נתן לי להשחיל מילה, רק התהלך מימין לשמאל בתוך משרדו והמשיך לדבר ברצף. "בשביל השיעור הראשון שלך חשבתי שנעשה משהו...איך לומר זאת, מהנה?"

משום מה, הטון שהשתמש בו בכדי לבטא את המילה 'מהנה' העיד על כך שמה שתכנן לאותו שיעור לא יהיה מהנה כלל וכלל. הדלת מולי נפתחה שוב, לבדה. "והנה מרכז ההנאה הגיע." היו מילותיו של הפרופסור כשתלמיד נוסף נכנס למשרדו.

"הארי?"

הארי פוטר עמד בפתח. אותה עניבה אדומה וזהובה הייתה כרוכה סביב צווארו, אותה גלימה עטפה את כתפיו וגבו ואותה חולצה מכופתרת לבנה הונחה על עורו. המראה שלו לא השתנה כלל אך המון דברים אחרים השתנו אצלו מאז שסיריוס עזב אותו. הוא הביט בי דקות ארוכות אך לא הוציא הגה מפיו. פרופסור סנייפ אחז בדלת וסימן לנו לצאת. שנינו הלכנו אחריו בזמן שהקשבנו לדבריו של הפרופסור. "כמו שכולנו יודעים ,פוטר כועס ומתעב את העלמה מאלפוי ברגע זה." הרמתי גבה, מופתעת שהוא יכול לומר את המילים בפשטות כזו כאילו זה לא חשוב כלל. הארי לא הגיב לדבריו והמשיך ללכת אחריו. "הגריפינדורים, רובם לפחות, לא נוטים לנטור טינה במשך זמן רב ולכן החלטתי לנצל את העובדה שהוא רותח מזעם בכדי להשתמש בו נגדך באימונים, מיס מאלפוי."

כשסוף סוף הפסקנו ללכת קלטתי שאנחנו במרכז אצטדיון הקווידיץ'. "זו בדיחה, נכון?" הארי תפס בשרביטו והתרחק ממני. מבטי נח עליו ועבר במהירות לפרופסור סנייפ שהתרחק גם הוא בכדי לתת לנו מספיק מרווח להילחם. "אתם צוחקים עלי. אני לא הולכת להילחם נגדו, פרופסור." הארי נעצר, עמידתו הייתה יציבה והחלטית והוא הושיט את שרביטו באוויר לעברי. "אנחנו לא יכולים להילחם פה. מה אם תלמידים יעברו ויראו אותנו?" ניסיתי למצוא יותר ויותר סיבות בכדי לאצור את הקרב המגוחך ההוא לפני שיתחיל.

"כל התלמידים נמצאים בשיעורים שלהם ברגע זה, מיס מאלפוי. תפסי בשרביט שלך והילחמי. זו לא בקשה."

אין מצב. "אימפדימנטה." לא התכוונתי לעצור את כישופיו או להילחם נגדו. נפלתי ארצה בצעקה והתיישבתי על הרצפה. מביטה בו מתקרב אליי. הארי כעס עליי, הוא רצה להכאיב לי. והוא צדק. עצמתי את עיניי בכדי למנוע מעצמי להחזיר מלחמה. "מורסמורדה." היה הכישוף הבא שהארי השתמש בו.

צרחתי, מניחה את ידי על צווארי. ההרגשה שמשהו נשך אותי ופצע את עורי הייתה חזקה מדי. דמעות הופיעו בעיניי וניסיתי להילחם בדחף להחזיר לו. אחזתי בשרביטי ומלמלתי מילה שעצרה את הכאב. "פיניט." כישופו של הארי נעצר. קמתי על רגליי ונסוגותי. "זה מספיק. הארי, אני לא רוצה להילחם נגדך. בבקשה." לא שמעתי את הקללה הבאה שהוציא מפיו וכבר ביטאתי כישוף נוסף. "אצ'יו." המטאטא שלי העיף אותי לצד השני של האצטדיון והחזיק אותי באוויר, הרחק מהארי.

פיסת הדשא שעמדתי מעליה שניות ספורות לפני כן הייתה שרופה ולא נשאר ממנה זכר. עיניי התרחבו וגבותיי עלו מעלה. הוא רצה לשרוף אותי? התכוונתי לעוף לעבר הפרופסור ולבקש ממנו שיפסיק את הקרב ברגע זהה אך לא משנה כמה חיפשתי אותו, לא הצלחתי למצוא אותו. הוא נעלם. הארי טיפס על המטאטא שלו לאחר שזימן אותו וטס לעברי במהירות.