לא משנה כמה מפרכים היו האימונים עם פרופסור סנייפ, ידעתי והרגשתי שכוחי הלך וגדל עם כל פעם שהשתתפתי באחד מהם. ולא משנה כמה ניסיתי להכין את עצמי לשיעורים שלו, תמיד נכשלתי כישלון מוחץ למראה מה שהוא תכנן בשבילי. הוא תקף אותי, כישף אותי, קשר אותי, גרם להארי פוטר כמעט להרוג אותי והיום הוא הפעיל עלי את אחת הקללות שאני הכי מתעבת: להיכנס לי לתוך הראש.
נאבקתי בו. הלחש חפר עמוק יותר ויותר לתוך תודעתי וגילה את פרטיו למבַצְעו. צעקה נפלטה מפי עם כל זיכרון וזיכרון שנחשף. לאחר שעשר דקות ארוכות עברו להם בסבל, קצה שרביטו של סוורוס סנייפ נגעה בסנטרי והכריחה אותי להביט לתוך עיניו. "מטאטא? זה מה שמצאת לתת לאחיך ליום ההולדת? לפחות הוא התחשב בך ונתן לך משהו יקר ערך. בגלל זה הוא הופיע במגרש כשנלחמת נגד פוטר. "בלעתי את רוקי, נחרדת מכל פרט שגילה ויגלה עלי. "מעניין מה היה כתוב באותו מכתב שנתת לו.." באותו רגע צרחתי. לא אפשרתי לו להמשיך את משפטו וכבר דחפתי אותו מחוץ למחשבותיי, פשוטו כשמשעו.
חיוך שהיה בדיוק ההפך מחמים הופיע על שפתיו של הפרופסור והוא ליטף את שרביטו בעדינות. "טוב מאוד. בסדר גמור, העלמה מאלפוי, אני אחפור במקום אחר." בין רגע זיכרונות שונים לגמרי הופיעו מול עיניי, וידעתי שהם הופיעו גם מול עיניו של סנייפ. החלום שלי, החיזיון שלי היכה בי בחוזקה והצרחות בו נשמעו יותר ויותר חזקות. יותר מציאותיות. ובדיוק כמו שהם הופיעו בין רגע, הם נעלמו. החבלים שהיו סביב ידיי וזרועותיי איבדו את חוזקם ואחיזתם בי נחלשה. בלי לחכות רגע נוסף קמתי מהכיסא ונסוגותי לצד השני של המשרד, מתנשמת בחדות.
צחקקתי כשהבנתי למה הוא הפסיק את השיעור ותפסתי את כדור הצ'י, שהיה ורוד בעבר ועכשיו נטע לצבע תכול טהור, בין אצבעותיי. "אתה מפחד שדראקו יבוא לחפש אותי?"
"למה לא סיפרת לדמבלדור?" במקום לענות על שאלתי הוא החליף אותה בשאלה שונה. מבולבלת, הבטתי בו. חלחלה התפשטה בפניו והוא החזיר לי מבט שלא הצלחתי לפענח. "החיזיון ההוא.. את חייבת לספר לדמבלדור. קארה מאלפוי, אם לא תעשי את זה, אני אעשה את זה."
צמצמתי את עיניי בכעס. "אלה החזיונות שלי, אני מחליטה מה לעשות אם מה שאני רואה. העובדה שפלשת למוחי ללא הזהרה או אישור לא מרשה לך לספר דבר ממה שראית לאיש." ובמילים אלו יצאה ממשרדו לפני שדראקו יספיק למצוא אותי ויראה שהמקום הרוס לגמרי. הדבר האחרון שהייתי זקוקה לו זה שאחי ידאג ויתחיל להילחץ יותר ממה שהוא כבר לחוץ.
כל הקטע עם גריפינדור היכה את דראקו הרבה יותר חזק מאשר אותי. לא זיהיתי את אחי. זיהיתי את מאלפוי: את הכעס, הכאב והבדידות. אך השמחה, החיוך והאכפתיות נעלמו מעל פני השטח. ידעתי שדראקו כבר תיקשר עם לוציוס. ראיתי אותו שולח ינשופים ללא הפסקה ואני כמעט בטוחה שזה לא היה כדי לספר לו עד כמה פרופסור דמבלדור מתנהג בצורה נהדרת לתלמידיו. ברגע שמכתב חזר עם אחד הינשופים ונחת לתוך ידיו של אחי, הוא קרע אותו לגזרים. בלעתי את רוקי, לא מרגישה צורך להתערב בעניין. ידעתי שאבי היה עסוק מדי בכדי להתערב והייתי בטוחה שזה בדיוק מה שהוא ענה לאחי במכתבו.
לא שמחתי מכל העניין שאני אמורה להיות עם גריפינדורים בחדרי, אפילו שלא שנאתי אותם, פשוט לא רציתי להתנתק מאחי בפתאומיות כזו. פרופסור סנייפ כאילו ארז בשבילי מתנת פרידה כשווידא שאני אהיה עם לא אחר מהארי פוטר בחדרי. הארי רון והרמיוני. איזה מושלם, נכון? לא משנה כמה ניסיתי להתווכח סנייפ לא הניח לי לומר מילה והורה לי למהר להכין את חפציי כי היו לי כמה ימים בלבד בכדי לעבור סופית לגריפינדור. לא ידעתי אם אמשיך להתאמן איתו או לא בהתחשב בזה שהוא לא ראש הבית שלי יותר אך זו הייתה הדאגה הקטנה ביותר שהיתה לי באותו הרגע.
פרופסור מקגונגל שמחה מאוד ש'זכתה' לזה שאני אהיה בגריפינדור כי בכל דור ודור המאלפוי היו אך ורק בסלית'רין. משום מה, זה לא הפתיע אותי. היה זה עוד דבר שמבדיל אותי מהמשפחה שלי אך להפתעתי הרבה, לא שמחתי בעקבות כך. לא רציתי להיות עד כדי כך שונה מהם.
הימים עברו והפכו לשבוע שלם ודראקו עדיין לא התעודד כלל וכלל. אם ככה הוא מגיב כשאני עדיין נמצאת פה, מה יקרה כשאני אעבור חדר לבית גריפינדור? לבינתיים השמועה התפשטה בין הכיתות והבתים והגיע אף לאוזניי המורים שהקפידו לא להזכיר את הבלבול בשיעורים שהשתתפתי בהם.
הגיע הזמן לעבור דירה. בלייז ופנסי עזרו לי לארוז את החפצים שלי אך דראקו לא נכנס כלל לחדר באותו היום. כשירדתי מחדרי עם מזוודות מרובות בידיי הבנתי למה לא ראיתי את דראקו מוקדם יותר. הוא עמד במרכז האולם וסביבו עמדו כמה וכמה תלמידים שהכרתי מבית סלית'רין. המתח ששרר במקום היה מוחשי כל כך שנרעדתי וסירבתי להתקרב אליהם.
"אז היא עוזבת, ביג דיל..." אחד התלמידים שלא זיהיתי את קולו גלגל את עיניו לעומת אחי.
"איך אתה מעז.." הכעס בעבע בעיניו של דראקו, יכולתי לראות זאת בברור. זה לא רעיון טוב לעצבן אותו, לא עכשיו.
"לא אכפת לי שהיא הולכת, עוד קוץ בתחת שהעיפו מפה, מעולה. הבעיה האמיתית היא הנקודות שלה. סנייפ הוריד לה נקודות לפני כמה זמן והמינוס הזה נשאר אצלינו. אני לא מתכוון לשלם בשביל טעות של מישהי שאפילו לא נמצאת בבית שלי. אם היא מסתלקת, שתיקח את הצרות שלה איתה."
עייני התרחבו. זו, ידידי, הייתה טעות חמורה. ולא טעיתי כשחשבתי כך. לא עברו עשרים שניות והקללה נזרקה לאוויר ישר מפיו של אחי. " דיפינדו." אותו תלמיד נפל ארצה, חולצתו ומכנסיו היו קרועים במין שריטות חריפות שפצעו גם את עורו וקטמים אדומים, קטנים שטפו את כל גופו.
"דראקו לא!!"
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
