קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק שלושים ושמונה

יכלו להיות מאה ואחת תוצאות לטורניר הקסמים של הוגוורטס ועם כל האפשרויות הללו בחיים לא ציפיתי לתוצאה האמיתית מולי.

כשפרופסור מקגונגל הכריעה שהקבוצה של אחי ניצחה, לא הרבה תלמידים היו מופתעים. הוא ניצח בכל משחק ששיחק אחרי הכל. אפילו הקבוצה שלי הפסידה מולו. לא שאני חושבת שזה היה פייר אבל אי אפשר להתווכח עם תוצאות.

"שני הבתים בקבוצתו של דראקו מאלפוי הם גריפינדור וסלית'רין ולכן שני הקבוצות הללו יצטרכו להתעמת במשחק קווידיץ בעוד כמה ימים. ועכשיו לדו קרב...." באותו רגע דאגתי. ג'יני הייתה הגריפינדורית היחידה בקבוצה ולכן ידעתי שהיא תהיה זו שתלחם נגד סלית'ריני, וגם דראקו וגם בלייז לא באו לי בטוב בדו קרב הזה. הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לקוות שבלייז הוא זה שיבחר להילחם נגדה. "ג'יני וויזלי תיגש לדו קרב נגד דראקו מאלפוי."

"אין סיכוי.... " התגובה ברחה לי ללא שליטה. מבטו המופתע של דראקו אמר לי שגם הוא לא ציפה לזה.

לאחר שהפרופסור אמרה את שעת ומקום הדו קרב כל התלמידים התפזרו, כל אחד לדרכו ולעיסוקיו. דראקו ואני פרשנו לצד שלנו, הולכים לאן שרגלנו יסחבו אותנו. "אני לא מאמינה שהם בחרו אותך ולא את בלייז."

"כן... " הוא מלמל בטון חצי ברור. "תנו לבחורה סיכוי."

גלגלתי עיניים. לא חשבתי שאחרי כל כך הרבה זמן שהכרתי וחייתי עם אחי אוכל עדיין להיות מופתעת מהאגו הדפוק והגבוה מדי שלו. "טוב בסדר, דראקו." המבנה הגדול התרחק אט אט מאיתנו ככל שצעדינו גררו אותנו ארחק יותר, אל עבר היער הסבוך.

"קארה, מה את מתכוונת לעשות עם ההיפוגריף ההוא כשנחזור להוגוורטס?" דראקו שאל לפתע, הדאגה ניכרת בקולו. "הוא נדבק לך לתחת יותר מדי."

ושוב התגובות הילדותיות וחסרות הפואנטה שלו. "אני פשוט אבקש מהאגריד לטפל בו. הוא כבר עשה את זה בעבר אז זאת לא תהיה בעיה. ואתה יודע.. בקביק לא שלי." רציתי שיקרא לו בקביק. יש לחיה שם, כמה קשה זה להשתמש בו? אבל יאמר לזכותו שהוא לא קרה לו 'דבר' או 'מפלצת', כמו שנהג בעבר.

"היא מתנהגת כמו שלך, היא אפילו.." המילים שלו גבעו. הוא כנראה שמע את הרעשים שאני שמעתי. זה בא דיי מרחוק אבל לא טעיתי, אלה היו צעקות. לא צעקות של פחד ואימה מקפיאות דם, צעקות אמיתיות מעצבים, שכללו מילים.

דראקו אפילו לא הביט בי, הוא לבש את הפרצוף הרציני שלו והתקדם לעבר הרעשים העמומים. רעיון גרוע, רעיון גרוע, רעיון גרוע...מלמלתי בראשי ללא הרף כל אותו הזמן שעקבתי אחריו. "אני לא חושבת שהתגובה הרציונלית והאנושית היא להתקרב לקולות האלה, דראקו." לחשתי לעברו.

"ובדיוק בגלל זה אנחנו לא מוגלגים." החיוך שלו היה קריר, הוא כמעט הפחיד אותי. לשבריר שנייה דראקו שלא אהבתי חזר. דראקו מאלפוי ממשפחת מאלפוי המרושעת והמאיימת. פףףף, מושלם.