קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק ארבעים ושש

"אמרת 'אבא שלי'? שמעתי טוב את מה שהוא אמר הרגע?"

דראקו רק הנהן, אך ראיתי במבטו שגם הוא היה מבולבל כמוני. אייס סימן לנו ללכת אחריו והתחיל לצעוד במסדרון הרחב ידיים. "לאיפה זה?" דראקו שאל.

"לפרופסור דמבלדור." הוא אמר בלי להסתובב אלינו. רצתי טיפה בשביל להדביק את קצב ההליכה שלו. אלבוס?

ברגע שדלת המשרד של המנהל נפתחה הוא הופיע עמוד, חבוק ידיים ושלוו כאילו ידע שאנחנו בדרך אליו ורק חיכה שנגיע. "דמבלדור, הוא הופיע שוב." התחיל לומר לו אייס.

ההוא הרים את ידו בכדי שיפסיק לדבר. "אני יודע." אמר." אבל למה החלטת להביא את המאלפוים לכאן?"

"כי מגיע להם תשובות. הם גם בתוך הסיפור הזה, הם הותקפו מספיק פעמים. אני חושב שמגיע להם לדעת הכול."

"לדעת מה?" התערבתי להם בשיחה. "אמרת שזה אבא שלך, איך זה יכול להיות בכלל?"

"שבו." מנהל הוגוורטס הצביע על הספות הרחבות וסימן לנו לשבת שם. ברגע שדראקו, אייס ואני התיישבנו, אלבוס התחיל לספר את הסיפור. "לפני כעשרים שנה היה לי חבר טוב וקרוב שהחשבתי כמשפחה. שמו היה קלאוס פורבס." פורבס... אבא של אייס. "קלאוס התחתן עם ליליאן גרייס וביחד הם הביאו שני בנים לעולם." עד כאן עקבתי אחריי הסיפור וגם דראקו לא נראה מבולבל. "ליליאן נפטרה כמה שנים לאחר שבנה השני נולד וחברי היקר היה בצער גדול מאוד. הצעתי לו לבוא לגור בתוך הוגוורטס וכשבניו יהיו גדולים מספיק הם יוכלו ללמוד בבית הספר שאני מנהל."

הבטתי באייס. ההוא ישב שם, מביט ברצפה, כנראה לא רצה להיות כאן בשעת הסיפור של אלבוס, אבל הוא עדיין המשיך לדבר. "קלאוס היה מדען מוכר, הוא יצר שיקויים מיוחדים שאפילו פרופסור סנייפ יכל רק לחלום ליצור אותם. יום אחד הוא החליט ליצור שיקוי בכדי להחיות את אשתו." אוי לא, זה לא סימן טוב. "ומכאן הכל הלך והדרדר."

"כשהייתי בן עשר התחלתי ללמוד פה." אייס החליף את הפרופסור והמשיך לספר את הסיפור שלו. "יום אחד חזרתי לחדר שלנו מוקדם מן המצופה, היידן עדיין היה בכיתה. אבא שלי דיבר איתי על זה שמצא דרך להחזיר את אמא לחיים, אבל הוא היה צריך את עזרתי בשביל לעשות זאת. ברור שרציתי לעזור להחזיר את אמא שלי הביתה, אלינו." הוא עצם את עיניו ופקח אותן בנחישות. "בשביל לראות אם השיקוי שהכין עבד, קלאוס חנק והרג אותי." מה? גופי נרעד ונזקקתי לתמיכה מדראקו בשביל לא לפרוץ בבכי, ההוא כרך את זרעו סביבי. "לאחר שמתי, קלאוס הזריק לי את השיקוי שלו. כתוצאה מכך קמתי לתחייה, אך בתור ערפד." אז ככה זה קרה... "הוא התבאס מהתוצאה והחליט לנסות שיקוי חדש, לא באמת מקדיש מחשבה על שהפך את בנו הבחור לחיה מוצצת דם. כשקלטתי שהיידן בסכנה החלטתי לעשות את הדבר השפוי היחיד שחשבתי עליו..."

"הוא פנה אליי." היה זה תורו של דמבלדור להמשיך אותו. "ברגע שנודע לי מה קלאוס עשה והתכוון להמשיך לעשות, דיווחתי עליו למשרד הקסמים והוחלט לקחת אותו לאזקבאן. סוהרסנים באו לחדרו ולקחו אותו לשם אך לא שמו לב שקלאוס תפס במבחנה אחת לפני שנלקח. הוא נשבע שינקום בי ובכל התלמידים שלי ברגע שיצליח להשתחרר משם. אני חושב שהוא ניסה את השיקוי הלא גמור על עצמו וזה הפך אותו לסוהרסן . מאז הוא רק מנסה לנקום בי ובתלמידיי. כשכל חיים שהוא גונב מאחת מהם, הוא רק מתחזק. ההגנות של הוגוורטס כבר לא מספיקות נגדו."

"דמבלדור תפס אותי ניזון מהיידן יום אחד. לא הצלחתי לשלוט בעצמי, לא ידעתי איך. הוא לימד אותי לשלוט ברעב שלי והיה לי כאבא מאז ועד עכשיו."

לא ידעתי איך להגיב. יותר מדי אינפורמציה חלחלה לי במוח באותם רגעים. לדראקו לקחו גם כמה דקות לעכל הכל. "אז למה הוא בורח ממך, הוא נזכר שאתה הבן שלו ולא רוצה לפגוע בך?" הוא שאל את אייס.

"אני בספק, הוא כבר הרג אותי פעם במו ידיו עוד לפני שהפך לחיה הזאת." אייס הביט בדמבלדור וחייך ."אני חושב שמצאתי את החולשה שלו, סוף סוף." עיניו של אלבוס התרחבו והוא חיכה להמשך דבריו של אייס. "החולשה שלו זה הרעל בניבים שלי."

"לא רשום בשום מקום שנקודת טורפה של סוהרסנים זה ערס של ערפד." היה תורי לזרוק משפט.

"זה נכון, אבל לא כתוב בשום מקום שבן אדם יכול להפוך לסוהרסן בעזרת שיקויי. "זכיתי לתשובה מאלבוס. "אתה חושב שבגלל זה הוא בורח ממך כל הזמן, אייס?" הרייבנקלואי הנהן. "אם זה נכון, אז אני חושב שאני יודע איך נוכל להפטר ממנו."

"באמת, איך?"

גם אני רציתי לדעת אך לא אהבתי את התשובה שלו. אלבוס דמבלדור הוציא את שרביטו, כיוון אותה אליי ולחש את הקללה דיפינדו. לא כמו דראקו ושאר התלמידים, אלבוס ידע לשלוט בכמות החתכים ועומקם ויצר חתך זהיר ולא עמוק על צווארי. עיניו של אייס נצצו באדום וההוא הופיע מולי במהירות ערפד מפחידה ושיקע את ניביו בעורי.