אותו יום אחרי שנפרדתי מאייס, דראקו הופיע.
בדרך כלל, כל בת הייתה נגנבת מהעובדה שנער חתיך עוקב אחריה כל היום והייתה מצחקקת על זה עם חברות שלה או שולחת לו מסרים אילמים. אני כל כך לא הגבתי ככה. אולי מפני שהוא אח שלי? במשך חמשת השיעורים הבאים לא הצלחתי לברוח ממבטו.
כשהייתי עם צ'ו, פרד וג'ורג' יכולתי לראות אותו עומד לא רחוק מאותו מקום עם קראב וגויל כשפניו וגבם מופנים אליי. גלגלתי עיניים ולחשתי. "מה נסגר איתו? אני בטוחה שהוא ביצע כישוף כדי לשמוע כל דבר שאנחנו אומרים עכשיו. בסופו של דבר הוא יעקוב אחרי גם בתוך השירותים."
צ'ו התחלחלה מהרעיון והנידה את ראשה במהירות. "שירותי בנות. הוא לא יעז.. נכון?" היא הביטה בפרד וג'ורג' לתמיכה, אך מהר מאוד נזכרה ששאלה את התלמידים הלא נכונים. הם היו הראשונים שנכנסו לשירותי הבנות סתם לכיף. לא פעם ולא פעמיים. חוץ מהארי ורון שהלכו לשם כדי לעזור להרמיוני להפטר מהמפלצת ההיא, סיפור ישן.
"תכלס.." ג'ורג' עשה את עצמו חושב עמוק בהגזמה. פרד צחקק והביט באחיו התאום.
"לא הוא לא." התערב אייס וניגש אלינו בצעדים איטיים ונינוחים. "הוא מאלפוי, יש לו מינימום של כבוד." הוא פנה להביט בפרד וג'ורג'. "בלי להעליב." התאומים הרימו את ידם הימנית כדי להראות שלא נפגעו כלל.
יכולתי לראות את פיו של דראקו מתעוות בכעס ניכר באותו רגע. צמצמתי את עיניי. "מה שכן, הוא לא יחכה מאוד רחוק מהשירותים." מלמלתי.
עיניו של פרד זהרו. "אז נו, לכי לשירותים. ותברחי משם, הוא יישאר תקוע מול הדלת. כל הבנות עוברות לידו כדי להיכנס או לצאת מהשירותים. איזה פדיחות. לא הייתי רוצה להיות במקומו."
מבטי נדד מאחי לפרד, ואז לג'ורג' ובחזרה לפרד. "אתם חושבים שיש מעבר סודי בשירותים?"
ג'ורג' הרים גבה. "רק אנחנו ידענו עליו?" צ'ו ואני הבטנו אחת בשנייה בפה פעור. "איך נראה לכן שנכנסנו לשירותים של הבנות? מהדלת הרגילה?" אייס התגלגל מצחוק למראה פרצופינו המופתעים.
דראקו לא חיכה שנייה נוספת, הוא עשה את דרכו לקבוצה הקטנה שלנו במהירות כזאתי שהבחנתי בו רק כשהיה במרחק קטן מאיתנו. קראב וגויל עמדו שם וחיכו לו. "אולי כדאי שתלכו. אני אטפל בזה." מלמלתי, מביטה באחי המתקרב. ג'ו והתאומים עזבו באותו רגע בעודם מאחלים לי בהצלחה. אייס היה זקוק לחיוך קלוש ממני פלוס הנהון קצר ומהיר כדי לוודא שאני בסדר, ורק אז פנה ללכת איתם.
"מה את חושבת שאת עושה?" היה הדבר הראשון שיצא מפיו ברגע שהגיע אליי.
הרמתי גבה, מופתעת. "מה אתה עושה? למה אתה עוקב אחריי כל היום?"
"אני עושה את זה בשבילך." הוא סינן את המשפט בין שיניים חשוקות מכעס והביט סביבו כדי להיות בטוח שאף אחד לא שמע אותו. "את מסתובבת עם כל האנשים האלה, כל התלמידים הלא נכונים. את ממשפחת מאלפוי, אם תרצי או לא. ואת.."
"תסתום את הפה." הכעס בעבע בי והשתלט עליי. ידי נעה מעצמה והכתה את לחיו של אחי בחוזקה לפני שיכולתי לעצור בעצמי. כל התלמידים שהיו בחוץ באותו רגע פנו והביטו בנו. אבל לי לא היה אכפת. דראקו פסע פסיעה אחורה, ידו על לחיו האדומה. מבטו היה מופתע. קראב וגויל התכוונו להתקדם אליו אך הוא הרים את ידו מעלה, מורה להם לא להתקרב. התקרבתי אליו עד שמילימטרים ספורים הפרידו בינינו. "אתה בזבזת חמש שנים מהחיים שלך בזה שהסתובבת עם שתי אלה. שתי.. משרתים. רק בגלל שהם טהורי דם. אין לך חבר אמיתי אחד. ואתה יודע את זה יותר טוב ממני. מה היה קורה לוליי היית טהור דם, דראקו?" הבטתי בעיניו. "הם היו בזים לך כמו שאתה בז לאחרים. ושנינו יודעים שאני צודקת." דראקו נשך את שפתו בהתאפקות. "אני מחליטה על החיים שלי. אני מחליטה מי יהיו החברים שלי ואין לך שום זכות לנסות להחליט את זה בשבילי."
הנער הבלונדיני בעל העיניים הבהירות הביט ישר אל תוך עיניי. "את זאת שמחליטה על החיים שלך, או שחברים שלך עושים את זה בשבילך?"
עיניי נדלקו בכעס. "לפחות זה לא ההורים שלי שמחליטים בשבילי." לחשתי, והוא הסתלק משם. קראב וגויל אחריו.
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
