בדרכי חזרה לבית גריפינדור, הלכתי לאיבוד. שכחתי איזו פניה לקחת ולאיזו יציאה לצאת והעובדה שהמדרגות לא פסקו את תזוזתן לא הקלה עליי. עברתי ליד ביתן הפלפאף ועצרתי את הליכתי החפוזה בכדי להביט בתמונה של ההפלפאפים, מבטי נח על הגירית המצוירת עליו. אני במסדרון של המטבח... "בחיים לא הייתי פה. הייתי בסלית'רין, רייבנקלו ואפילו בגריפינדור אבל אני מוצאת את עצמי מול הפלפאף? זה מגוחך." מלמלתי ביני לבין עצמי והמשכתי ללכת, מתרחקת מהבית המעוטר בשחור וצהוב.
בפעם השביעית שנכנסתי לחדר ללא מוצא נכנעתי.
החדר האחרון שנכנסתי אליו כלל שמונה דלתות שהובילו לשמונה חדרים נוספים. מבואסת ועצבנית על כל הדברים שקרו לי לאחרונה בעטתי בדלת השישית לימיני בחוזקה. במקום להיפתח בתנופה כמו שעשו שאר הדלתות בהן בעטתי בעצבים, ההיא לא זזה מילימטר. דבר כלשהוא תקוע מאחוריה ולא נותן לה להיפתח. "מה לעזאזל.." לחשתי, אוחזת בידית ומנסה לדחוף אותה קלות, שום תזוזה. דחפתי את הדלת בעזרת גבי אך היא עדיין סירבה להיפתח. שלפתי את שרביטי וכיוונתי אותה לעבר המנעול. "אלוהומורה." ושוב, שום דבר לא קרה.
נאנחתי, מכניסה את שרביטי בחזרה לכיס והרמתי ידיים מול הדלת העקשנית. "סבבה, ניצחת. שמחה עכשיו?" שפשפתי את פניי מתקרבת לעבר היציאה מהחדר המוזר. "זהו. השתגעתי לגמרי. אני מדברת עם דלתות עכשיו. אני תוהה אם יש בית משוגעים למכשפים כי אני בטוחה ש.." צליל חריקה קטע את דבריי והסתובבתי לעבר הדלת שהיתה נעולה לפני כמה שניות. "איך..?" היא הייתה פתוחה לרווחה ויכולתי לראות שהחדר מאחוריה היה ענק ורחב ידיים. שפשפתי את עיניי בכדי לבדוק שאני באמת לא הוזה ונכנסתי אליו בריצה, לא רוצה שהדלת תיסגר שוב.
החדר שנכנסתי אליו היה ענק אך ריק. הקירות הלבנים לא הוסתרו בדבר ולא הונחו עליהם תמונות כמו בכל הקירות אחרים בהוגוורטס. הדבר היחיד שנגלה לעיניי הייתה מראה. בלי לחשוב פעמיים הבנתי על מה אני מסתכלת. "הראי של ינפתא." ברגע שהתקרבתי לראי והמילים יצאו מפי, דמות מוכרת הופיעה לצידי בהשתקפותי. צעדים עדינים קטעו את מחשבותיי וגרמו לי להניף את שרביטי לעבר הדמות המתקרבת. "הארי?"
"לנסות להרוג מכשפה בעלת שרביט כשלך אין שרביט עליך זה רעיון דביל אז אני לא חושבת שאתה פה כדי לרצוח אותי, בניגוד לפעם שעברה. מה אתה רוצה, פוטר?"
הארי עמד מאוחרי. שרביטי הייתה מושטת אליו מהרגע שהבחנתי בו והוא לא זע אפילו לא לרגע, כנראה מפחד מתגובתי. ובצדק. בפעם האחרונה הוא ניסה להרוג אותי או לפחות לפגוע בי. לא היה סיכוי שאני לא אנסה להגן על עצמי הפעם, כשאני יודעת למה הוא מסוגל. מבטו השתנה והפך בשניות לאדיש. "הבוקר בכיתה שמעתי את מקגונגל מדברת עם סוורוס." צעדיו נשמעו שוב ברקע בזמן שצעד לעבר הראי. "מתברר ששוקלים לצרף אותך לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. מעניין למה..." הארי ירק את המילים מפיו כאילו היו ערס.
כשעבר דרכי וסוף סוף הגיע מול הראי, התנשף בחדות. מבטו נח על השתקפותו במראה ואז עלי. "ההורים שלי כאן." ידו נחה באיטיות על כתפו. "אני רואה אותם איתי, שמחים, מחייכים. ישבתי מול הראי שעות. בגלל זה פרופסור דמבלדור לקח אותו לחדר אחר." הנער הגריפינדורי בעל השיער הכהה המבולגן הסתובב לעברי. "מה את רואה?"
ברגע זה לא הרגשתי צורך לאיים עליו עם שרביטי אז החזרתי אותו למקומו. הארי השתנה, בתחילת השיחה יכולתי לשמוע את השנאה בקולו ולראות את הכעס בעיניו אך מבטו השתנה בשניות. כבר לא הרגשתי מאוימת. הבטתי במראה, בהשתקפותי ובדמות הנוספת שעמדה לצידי.
צמצמתי את עיניי ומשפתיי יצאה מילה חלושה. "אייס."
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
