"תעזוב אותה, תתרחק ממנה." הייתה זו צעקה של דראקו ששמעתי ברקע. אייס כרך את ידיו סביבי והצמיד אותי אליו, מוצץ את דמי לתוך פיו. התחושה הייתה מוזרה. גופי התכונן לכאב אך הוא לא הגיע תחושת חמימות מוזרה התפשטה בין עורקיי עם כל מציצה שלו.
"הכל בסדר, דראקו." עצר אותו דמבלדור. "הוא לא יפגע בה."
אייס ניתק את פניו מצווארי אך לא עזב אותי. "את בסדר?" הבטתי לתוך עיניו, מבולבלת וקצת חלשה והנהנתי. לאחר שהוא ווידא שיכולתי לעמוד לבדי הוא עזב אותי. דראקו היה שם, מילימטרים ספורים ממנו, והוא תמך בי.
"אני בסדר." אמרתי בשביל להרגיע אותו. הבטתי בפרופסור דמבלדור וחייכתי אליו.
"אתה הולך להשתמש בדם שלי כנשק נגדו." אלבוס חייך והנהן לעברי. "אז מה התוכנית?"
"יש לי תוכנית, אל דאגה." אמר הפרופסור.
"מעולה, אז אלך לקרוא להיידן. אנחנו צריכים כמה שיותר אנשים שיעזרו."
בקושי הספקתי להסתובב ואייס הופיע מולי במהירות ערפדית מדהימה. "לא, היידן לא יודע שום דבר מכל זה. הוא חושב שקלאוס מת ושאני ננשכתי מערפד שתקף את בית הספר ואנחנו לא הולכים לשנות את זה."
הנהנתי, מסתובבת בחזרה לפרופסור. "כולי אוזן."
מנהל הוגוורטס ביקש ממדאם פומפרי להוציא מהדם שלי לתוך מבחנה ולהביא לי אותה. הבקשה שלו הייתה דיי מוזרה אך היא לא התווכחה ועשתה כהוראותיו, היא כנראה הייתה רגילה לבקשות מוזרות ממנו ונהגה פשוט לציית להן. לקחתי את המבחנה שמילתה לי ומיהרתי לעבר בית רייבנקלו. אייס עמד שם, גבו שעון על קיר הטירה העצום. ברגע שהוא שם לב אליי, הוא התקדם לעברי. הושטתי לו את המבחנה. ההוא לקח אותה, שקט. "אייס.." רציתי לשבור את הדממה המעיקה. "אני מצטערת שחשדתי בך, זה לא היה מתחשב, לא ככה חברים אמורים להתייחס אחד לשני."
"זה בסדר, קארה." הצליח לומר בנימה מרוממת למחצה. "נשכתי אותך, אנחנו שווים עכשיו לפחות."
צחקתי צחוק מאולץ טיפה. "לא בדיוק." אייס ידע למה התכוונתי, כל הקטע שקרה עם דראקו כשידעתי בבירור שהיה לו רגשות אליי. "אייס אני... לא יודעת מה לומר."
"אין צורך לומר דבר." הטון שלו היה עדין ורגוע, כמו שתמיד הכרתי אותו. "אני יכול לפחות לקבל חיבוק?"
התקרבתי אליו והוא אימץ אותי קרוב אל גופו, מחבק אותי חזק. החזקתי לו חיבוק דב אוהב וליטפתי את גבו. "אתה בן אדם מדהים, אתה יודע את זה?"
אייס חייך את חיוכו המקסים לאחר שהתנתק ממני. "ברור שאני יודע את זה. קדימה לכי לחדר שלך, אנחנו נפגשים עוד ארבע שעות."
הנהנתי ומיהרתי ללכת לכיוון חדרי בבית גריפינדור. הארי, רון, והרמיוני ישנו. הלכתי על קצות האצבעות בכדי לא להעיר את חבריי לחדר. ברגע שנשכבתי במיטה וכיסיתי את עצמי, קלטתי בקבוקון זהוב קטן מונח על השידה לידי. המתנה של אייס. לקחתי אותו בידי והכנסתי לכיס שלי. הנוזל ההוא יכול לרפא כל פצע. נקווה שלא נצטרך את זה אבל אם כן...
היו לי רק ארבע שעות לישון, לכן מיהרת ועצמתי את עייני, שוקעת בשנייה קלילה.
עיניי נפקחו. העפתי את הסמיכה מעליי וירדתי ממיטתי בשקט. יצאתי מהחדר בצעדים איטיים לאחר שווידאתי שאכן עברו ארבע שעות מאז שהגעתי. השעה הייתה אחת בלילה. מיהרתי לעבר מגרש הקווידיץ, מקום המפגש שקבענו, מנסה להפחית את רמת הלחץ בה נמצאתי באותו הרגע ולהירגע. דראקו היה שם, רק דראקו. נשיקה מהירה על השפתיים היה השלום שלנו וישר נכנסנו לעניינים. "איפה אייס?" שאלתי.
"אני לא יודע, הוא כבר היה אמור להיות כאן..."
"ומה נעשה אם הסוהרסן.."
"מאוחר מדי. "דראקו דחף אותי ונפלתי על הדשא הרך, הסוהרסן ריחף בדיוק במקום בו שהייתי לפני שנייה. אם הוא היה נוגע בי, זה היה סופי. אביו של אייס נפל לפח ואנחנו היינו הפיתיון. הסוהרסן עף לו מילימטרים ספורים מהקרקע והתקרב אלינו לאט. כל אותו הזמן, הדשא מחליף את צבעו הירוק רענן ללבן קפוא ברגע שהיצור היה מספיק קרוב אליו. בלעתי את רוקי, תפסתי בידו של דראקו והתחלתי לרוץ. "אייס היה אמור להיות כאן, לו יש את הנשק. מה אנחנו אמורים לעשות בלעדיו?" צעקי, מתנשפת.
"לרוץ!!"
הסוהרסן היה מהיר יותר ממה שזכרתי. הוא היה מאחורינו לפני שניות אחדות ופתאום ניצב מולנו, מטרים ספורים של רצפה מוצקה הפרידה בנינו. אין מצב, אנחנו לא יכולים להגן על עצמינו. צמצמתי את עיניי בכעס, שנאתי להרגיש חלשה ומסכנה. אני בת מאלפוי אחרי הכל. הוצאתי את שרביטי וכיוונתי אותה לעבר הסוהרסן. "אקספקטו פטרונום."
דראקו הצטרף לקללה. זאב ושועל ענקיים, גדולים יותר מהפעם האחרונה שזימנו אותם, הופיעו מולנו. שני החיות הטורפות התפרעו עליו ונלחמו בזמן שדראקו ואני ברחנו משם. עלינו לקומה השנייה, מנסים להשיג עוד זמן עד שאייס יגיע, ובו זמנית לא למות על ידי אביו.
לאחר כשלוש דקות של ריצה הסוהרסן הופיע מולנו, שוב. אין מצב. הוא כנראה ניצח את הפטרונוסים שלנו. אין לנו סיכוי. הלכתי אחורנית עד שגבי נתקע בקיר הטירה. ההוא רק התקרב אלינו יותר ויותר באיטיות מקפיאה, פשוטו כמשמעו. הרצפה והאוויר סביבנו התקררו יותר ויותר. "דראקו.." מלמלתי, מפוחדת.
הסלית'ריני נעמד לפניי בכדי להגן עליי והסוהרסן עשה ממנו את ארוחתו הראשונה. זה קרה כל כך מהר, צפיתי בפחד בסוהרסן כמעט אוכל את נשמתו של דראקו. "לא!!!"
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
