קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק שלושים וחמש

המשחק הבא היה דיי פשוט להבנה אך פחות לביצוע. דמבלדור הוא זה שהסביר את הכללים הפעם.

שלושה קבוצות היו אמורים לעמוד בזירה, מוקפים בחברנו ובתלמידים אחרים היושבים באצטדיון מעלינו. ערפל סמיך יתפזר בינינו ובתוכו יוסתרו חיות שפרופסור דמבלדור הכניס בעצמו לזירה בעזרת קסמיו. היינו מורשים להשתמש בקסמים הקשורים אך ורק להגנה עצמית ותקיפה נגד החיות הללו. השחקן האחרון שיצליח לשרוד שם בלי שהחיות יצליחו לפגוע בו יהיה המנצח.

הרמיוני, רון ולונה היו הקבוצה היריבה הראשונה שלנו. והקבוצה השנייה כללה את נוויל, צ'ו ופנסי. יהיה קצת קשוח להתחרות בחברה הטובה שלי פנסי אבל כבר התמודדי לא רע מול אחי. חוץ מזה, אין לי ממש ברירה.

עצמתי את עייני, מתרכזת ונושמת עמוק. "זאת בעצם משימת הישרדות, אנחנו יכולים לעשות את זה." מלמלתי כדי שרק אייס והארי ישמעו אותי.

"אין לי כל ספק." הארי אמר, מתקדם לעבר הזירה ומרים שרוולים.

הבטתי בגבו המופנה אליי ומתרחק באיטיות וחייכתי. "וואלה יש לגבר הזה ביטחון מופרז." אמרתי לאייס, משלבת את ידיי.

אייס צחקק והתקדם אחריו, מדבר בקול שאשמע אותו כשגבו מופנה אליי. "הוא הילד שנשאר בחיים אחרי הכל. תני לו להתגאות בזה." נאנחתי והתקדמתי גם אני, נותנת מבט חטוף בדראקו שישב במקומו ונראה מרוכז לפני שנכנסתי לזירה העטופה בערפל.

כמו בתחרות הראשונה השמות של האנשים שהפסידו היו מופיעים בראשינו. מדהים מה אפשר לעשות עם קסם פשוט. השם של נוויל ושל רון היו הראשונים להופיע מול עיניי. רציתי לצחקק כי זה לא מאוד הפתיע אותי אך צחוקי נחנק בגרוני כששמעתי את הצרחות שלהם, שלא היו נשמעות רחוקות ממני, לפני שהם נעלמו וחזרו לשבת ליד חבריהם באצטדיון.

כמה דקות לאחר כן שמעתי לחשוש מקפיא דם ונדרכתי. ניסיתי למצוא את החיה הקרובה אליי אך הערפל מנע ממני לראות בבירור. עצמתי את עיניי, מנסה למצוא את הכיוון שממנו באו השריקות שנשמעו לידי. פקחתי את עיניי וקיללתי "ווינגרדיום לביוסה." בדיוק בזמן שהחיה קצפה עליי. בהיתי בנחש שחור וארוך צף באוויר מולי, מנסה להזדחל לעברי ולתקוף אותי. "רדוקטו." כישפתי שוב והנחש התפוצץ ונעלם.

ידעתי שהחיות האלו לא היו אמיתיות אלא יצירת קסם של אלבוס אז יכולתי להרשות לעצמי לתקוף אותן במלוא הכוח.

השם הבא שהופיע היה זה של צ'ו . הופתעתי מאוד, צ'ו הייתה דיי חזקה אחרי הכל. הרמיוני, לונה, פנסי וכל הקבוצה שלי עדיין נשארנו במשחק.

"קדימה!!" הצעקה נשמעה דיי רחוקה מאיפה שעמדתי אך זיהיתי את הקול של הארי והתקדמתי לעברו בזהירות. עוד כישוף נזרק באוויר והחיה שתקפה את הארי נעלמה. ידעתי זאת כי שמו של הארי לא הופיע והשאגה הרמה שנשמעה קודם לכן נפסקה באחת.

"קארה, מאחורייך."

זה היה הקול של דראקו. לא יכולתי שלא להתייחס להזהרה שלו. הסתובבתי וכיוונתי את השרביט שלי. "דיפינטו." הייתה הקללה שהחלטתי להשתמש בה הפעם.

לאחר מכן הכל קרה מאוד מהר, יותר מדי מהר. המתקפה שלי הייתה מכוונת להארי. אייס שהיה לידו דחף אותו וקיבל את הקללה במקומו. ההוא נפל על הרצפה, חתכים דקים הופיעו על ידיו וביטנו, מחתימות את חולצתו הבהירה בנוזל אדום ואייס התעלף בעקבות כך.

עיניי נפקחו לרווחה והערפל נעלם כהרף עיין. פרופסור מקגונגל ומדאם פומפרי הרימו את אייס והובילו אותו למרפאה במהירות. הארי קם מהרצפה וניגש אליי, מנסה לדבר איתי ולהוציא אותי מהטראנס. דמעה זלגה על לחיי וברגע שהגוף שלי הסכים לי לזוז, רצתי לעבר המרפאה.

במשחק הוכרז שהקבוצה שלנו ניצחה כי נשארו יותר תלמידים מהקבוצה שלנו אך לא היה אכפת לי מזה.

שאלות רבות הופנו לעבר אחי, הרי הוא זה שגרם לי לתקוף את הארי. לא יכולתי להאמין לזה, דראקו עד כדי כך כעס על הארי שהוא רצה שאני אפגע בו. הוא ידע שלא השתמשתי בקללות ידידותיות אז מה הוא חשב לעצמו. מה אם הייתי משתמשת בקללה גרועה יותר? לא רציתי לחשוב על זה בכלל. דראקו רק אמר שראה סוהרסן מרחף מאחוריי ופחד בשבילי. הוא אמר שבחיים לא התכוון שמישהו יפגע ובגלל שלא היו שום הוכחות נגדו הוא יצא מזה בקלות וללא עונש.

עברו שעות ספורות לפני שאייס התעורר. הוא היה בסדר, רק פצוע קלות. "כולה כמה שריטות." היו המילים הראשונות שאמר ברגע שפקח את עיניו וראה אותי, חיוך תמים מצויר על שפתיו. באותו רגע נשברתי והתחלתי לבכות, מחבקת אותו ומתנצלת מאות פעמים. "ניצחנו לפחות?" הוא שאל בזמן שליטף את שיערי בידו, מנסה להחליף נושא.

הנהנתי, מוחה את דמעותיי בידי. "כן, ניצחנו."

"אז זה היה שווה את זה." הוא חייך וצחקקתי מתגובתו.

"מטומטם אחד."

עזרתי לאייס לקום לאחר שקיבלנו אישור ממדאם פומפרי שהכל בסדר איתו ושהוא יכול לחזור לחדרו. בדרך לחדר שלו עברנו מול חדרי ועיניי הצטמצמו בכעס. אני אהרוג את דראקו.

ברגע שאייס שכב במיטתו בנוחות ושביררתי שלא היה חסר לו דבר, הלכתי ממנו לכיוון חדרי.

פתחתי את דלת הפלדה בטריקה, רותחת מעצבים. "דראקו מאלפוי!!"