"אני אמרתי לא."
היו לי בערך ארבע שניות לקלוט שאני כבר לא נמצאת בחדר שלי. דראקו הזדקף וניגש אל מיטתי כל כך מהר שלא הספקתי למצמץ וכבר הוא דחף אותי מחוץ לחדר. הוא סגר את הדלת מאחורינו לאחר שצעק את המילים לעבר דמבלדור ובכך נעל את הפרופסור בפנים עם שאר התלמידים שהתעוררו מהמהומה. אחרי זה הספקתי למצמץ. והרבה. הייתי לגמרי מבולבלת וראשי הסתחרר במהירות מוגזמת. "לֶמה לעזאזל אמרת לא? על מה אתה מדבר, מה קורה כאן?" השאלות נורו מפי לפני שקלטתי בכלל ששאלתי אותן.
"תעזבי אותו הוא מכשף חולה וזקן." דראקו תפס בידי והוביל אותי הלאה לעבר היציאה מהבית. משכתי את ידי בחזרה וסירבתי ללכת איתו עד שיסביר מה לעזאזל קרה לפני כמה רגעים. "הוא משוגע. הם משוגעים. אני רציני, בואי נסתלק מפה." הוא אחז בזרועי ביתר כוח והכאיב לי.
"אתה מכאיב לי, דראקו. תפסיק." ניסיתי לשווא למשוך את ידי בחזרה והתעצבנתי כשלא יכולתי לעשות כן. "מה הבעיה שלך?!" צעקתי, נרגזת ועצבנית. דראקו הניח לזרועי ושפשף את שיערו בתסכול. הוא מלמל את המילים 'זה לא אמיתי, זה לא קורה.' לפחות עשר פעמים לפני שעצרתי אותו. "אני רוצה את האמת." מלמלתי, מביטה ישר לתוך עיניו. "ועכשיו."
דראקו צנח באחת הכורסאות במרכז האולם וטמן את פניו בידיו. "דמבלדור קרא לי. הוא סיפר לי שהמצנפת דיברה איתו." דראקו הרים את פניו והביט בי. "אבל זה לא אפשרי. זה לא קרה לפני כן, בחיים." התיישבתי לידו וחיכיתי להמשך כי הסברו רק בלבל אותי יותר ויותר. "קארה," דראקו נאנח. "המצנפת הייתה אמורה לשים אותך בבית גריפינדור..." הוא המשיך לדבר, נראה לי, אני לא בטוחה כי לא שמעתי מילה ממה שהוא אמר.
"גריפינדור?" בלעתי את רוקי, נשענת לאחור על הספה. "לא. זה לא הגיוני. זה לא אפשרי.."
"ברור שזה לא!" דראקו נכנס לתוך דבריי בצעקה. "את לא גריפינדורית. את סלית'רינית, אך ורק סלית'רינית." הופתעתי מטון דיבורו הרם, מביטה לתוך עיניו. "את אחותי. את מאלפוי. אין סיכוי שאת אחת מהגריפינדורים הפתטיים הללו."
"זה לא ניתן למשא ומתן, מר מאלפוי." פרופסור דמבלדור עמד מאחורינו. "אחותך אמורה להיות בבית גריפינדור. אני מצטער שהיתה כזו טעות חמורה אך היא חייבת לעבור לבית החדש שלה מיד. לאחר מכן.."
"אני מאוד מעריכה את זה שמדברים עליי כאילו אני לא נמצאת כאן." נכנסתי לתוך דבריו של הפרופסור ועמדתי על רגליי. "טעות או לא טעות, במשך חמש שנים הייתי סלית'רינית, אתם לא יכולים לשנות את זה בקלות ובפתאומיות כזו." הפרופסור האזין לדבריי והביט בי בעיניו התמימות אך לא אמר מילה. "אלבוס," עיניי נשטפו דמעות חמימות. "אתה לא יכול.."
"מובן שהוא לא יכול לקחת אותך מפה ואני לא אתן לו." דראקו כרך את ידו סביב מותניי וכתפיי.
פרופסור דמבלדור נאנח. הוא נראה עייף, עייף יותר מהרגיל. "אני מצטער." היו המילים האחרונות שאמר לפני שיצא מהבית ונעלם.
"גריפינדור, מה? לזה לא ציפיתי."
נזרקתי לאחור וקרסתי על אחד המדפים שהיו צמודים לקיר מאחוריי. המבחנות שהיו על אותו מדף ריחפו באוויר כשנשארו שניות ספורות לפני שהתנפצו על הרצפה הקרה. נשמתי בחדות, מביטה באותן מבחנות עושות את דרכן למדף אחר. פרופסור סנייפ הביט בי לאחר שדאג שהחומרים שאיתם עבד לא קרה נזק. "אבל תמיד היה ברור לי שאת לא סלית'רינית כמו אחיך." קמתי על רגליי, מתנודדת. "אני חושב שמפסיק עם התקיפות להיום, אלא אם כן העלמה מאלפוי רוצה לגמור את האימונים שלה בבית החולים."
עיניי נדדו מימין לשמאל, מביטה במשרדו של סנייפ. "בית חולים." מלמלתי. זרקתי קללה לעבר המדף בו היו מונחים בין חמש עשרה לעשרים מבחנות מלאות בנוזלים מוזרים וההוא התנפץ לחתיכות. הפרופסור מיהר לכשף את שיקוייו שלא יתנפצו גם הם והניח אותם על הרצפה בזהירות מרובה. ניצלתי את הרגע וזרקתי לעברו קללה שונה. "אקספליארמוס." שרביטו של סנייפ התעופף ונחת בצד השני של החדר. הפרופסור הביט בי, מופתע. "לנצל את הסביבה שלך וללמוד ממנה." דקלמתי במהירות את המילים שאמר לי לפני שנים כה רבות. "השיקויים האלה כל כך חשובים לך, פרופסור, שהם מסיחים את דעתך מהקרב." הכנסתי את השרביט שלי בחזרה למקומו בין בגדיי וצעדתי מחוץ למשרדו.
"מאלפוי." הסתובבתי בחזרה לעבר הפרופסור והבטתי בו. "אנחנו לא סיימנו את השיעור עדיין. הוא יסתיים כשאני אחליט שהוא יסתיים ולא לפני." הוא הרים את שרביטו מהרצפה והתקרב אליי. הכנתי את עצמי למתקפה ותכננתי כבר את הקללה שהייתי אמורה לזרוק בכדי להגן על עצמי, אך במקום לקלל אותי הוא החווה בראשו לעבר כיסא משרדו. "שבי."
לא התווכחתי, סתם כי לא הייתי במצב להתווכח. האימונים עם פרופסור סנייפ הסיחו את דעתי הרחק מבית גריפינדור, שהיה אמור להיות הבית שלי במשך חמשת השנים האחרונות ויהיה בקרוב מאוד. התיישבתי על הכיסא, מחכה בסבלנות להמשך האימונים.
לאחר שביקש ממני לא לצעוק ואיים עלי לכשף אותי אם לא אציית, הפרופסור קשר את ידיי לידיות הכיסא השחורות. בלעתי את רוקי והתאפקתי בכל כוחי מלנסות לברוח משם. סנייפ תפס את שרביטו לאחר שהיה מסופק מעבודתו ולאחר שלי לא הייתה אפשרות להזיז את פרקיי ידיי, הוא כיוון אותו אליי והניח את שרביטי על שולחן העבודה שלו. "עבדתי על זה עם מר פוטר. אני לא חושב שתהיה לך בעיה עם זה, נכון, העלמה מאלפוי?"
"על מה אתה מדב.." לא הספקתי לסיים את שאלתי כשהקללה יצאה מפיו וכוונה לעברי.
"לגילימנס."
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
