בהוגוורטס, בית הספר לקוסמים צעירים, התפשטו שמועות במהירות האור. יותר מדי שמועות. השמועה הראשונה שכבר כמעט אבדה ונעלמה הייתה שאחד הפרופסורים הוא ערפד, הודות לפרופסור סנייפ ושיעוריו המעניינים. לאחר מכן התמקמה שמועה שונה באווירת בית הספר, אך בשונה מהשמועה הראשונה, לה היו הוכחות והיא לא תתפוגג בקרוב. השמועה הייתה שקארה מאלפוי, בת ממשפחה של טהורי דם ואוכלי המוות, תמצא את עצמה בבית גריפינדור עד סוף שנות הלימודים שלה. נחמד, נכון? אך השמועה הבאה היא לא שמועה נחמדה כלל וכלל. השמועה הבאה מספרת שדראקו מאלפוי איבד את שפיותו. קודם כל, הוא צעק על פרופסור דמבלדור, וזה עוד כלום. דראקו קילל תלמיד סלית'ריני מהסיבה הפשוטה שצחק על אחותו. לאותו תלמיד קראו שיין רייסון, והוא לא יצא מהמרפאה בשבועות הקרובים.
"מה קורה כאן?" כמה שניות לאחר ששיין התמוטט על הרצפה, מחוסר הכרה ופצוע, הופיע ראש בית סלית'רין. הוא היה אמור לקחת אותי לבית גריפינדור, כאילו כדי להיפרד לשלום מתלמידה טובה ויקרה, אך זה ממש לא מה שקרה כשהוא הגיע. סנייפ הביט בשיין ומיהר להרים אותו בין זרועותיו. מבטו נח על מטיל הקללה שניות ספורות לפני שיצא במהירות לעבר המרפאה. אותן שניות הספיקו בכדי שיאמר משפט בודד אחד. "מאלפוי, שוב. למה זה לא מפתיע אותי?"
האספה התפזרה דיי במהירות. התלמידים פחדו פחד מוות מדראקו, אך ההוא גם פחד, פחד מעצמו. תפסתי בשרביט שסירב להניח וליטפתי את ידו בכדי שאחיזתו תתחלש. דראקו הביט לתוך עיניי, מבולבל, אבוד. בלעתי את רוקי. "יהיה בסדר, דראקו. יהיה בסדר." ידי הפנויה ליטפה את לחיו וסנטרו באיטיות וזהירות מדהימה.
דמעות עגלגלות ושקופות זלגו על פניו בזמן שלחש מילים צרודות. "לא, לא יהיה בסדר. יעיפו אותי, אבא ירצח אותי.."
"ששש.." חיבקתי אותו חזק, מאמצת אותו ביתר כוח אל גופי. "אני מבטיחה שיהיה בסדר. תירגע." שמחתי שלא היה איש באולם באותו הרגע. היו מספיק בעיות להתמודד איתן גם בלי זה. ליטפתי את גבו ומשכתי בזהירות מרובה את השרביט מידו, נזהרת לא לעשות תנועה חדה ולבלבל או להבהיל אותו.
המאמצים שלי היו לשווא. ברגע ששמו ושם משפחתו של אחי נזרקו באוויר, לא יכולתי לעשות דבר בכדי להרגיעו. "דראקו מאלפוי." היה זה פרופסור סנייפ שהופיע שוב בפתח בית סלית'רין. "התקשרתי לאביך והודעתי לו בדיוק מה קרה. אבקש ממך ללוות אותי למשרדו של המנהל." קולו היה חסר רגש וקר, כאילו לא היה אכפת לו ממה שיקרה לדראקו כשיגיעו לשם. לפני שיכולתי להשחיל מילה ולומר שאני באה איתם, הפרופסור הביט בי בעיניים קרות כקרח. "שאני לא אשמע ממך ציוץ אחד, מיס מאלפוי. אלא אם כן את רוצה להשתתף בעונש שאחיך יקבל. קחי את הדברים שלך ולכי לחדרך בבית גריפינדור, זו לא בקשה."
דראקו הכיר אותי, הוא ידע שהאיום ההוא לא היה גורם לי לשבת בשקט ולכן לחץ את ידי בחוזקה ורמז לי שאשתוק. "אני אחזור בקרוב, לכי לגריפינדור. יהיה בסדר." היו אלה המילים שאני אמרתי לו, אך לא האמנתי להם. לא עכשיו ולא לפני זה, כשאמרתי לו אותן. דראקו התקדם לעבר הפרופסור וצעד מחוץ לבית שלנו, שהיה שלנו, ונעלם מאחוריי פרופסור סנייפ.
רק ברגע שראיתי את הפתח לבית גריפינדור ידעתי עד כמה אני אתגעגע לסלית'רינים. הם אולי היו לא חברותיים ואפילו רעים לפעמים, הייתי אומרת, אבל הם היו המשפחה שלי במשך כל כך הרבה שנים. בדיוק כמו המשפחה הביולוגית שלי, איזה צרוף מקרים. נאנחתי, נזכרת בעובדה שאין לי איך לעבור את האישה השמנה בלי הסיסמא שפרופסור סנייפ לא הביא לי, ברור שזה היה בלי כוונה. "לעזאזל." מלמלתי.
"אני לא חושב שזו הסיסמא." נשמע קול של נער מאחוריי. "את קארה, נכון?"
הרמתי גבה, ואז עוד אחת לאחר שהסתובבתי. הבחור דמה לאייס, ממש דמה לו, שתי טיפות מים. שיערו, עיניו ותווי פניו היו זהות לאלה של אייס. "המממ.. מי אתה?"
הבחור התקרב אליי ופניו עצרו מילימטרים ספורים מפניי. ניסיתי לדחוף אותו לאחור אך הוא אחז את פרקיי ידיי בחוזקה והתקרב לאוזני. "אפיפיות בננה." הוא לחש לי לתוך האוזן.
"מה.." הגוף שלי לא ידע איך להגיב, אם להסמיק, לדחוף אותו או להיקרע מצחוק. הבחור פשוט מוזר. המחשבה שלי נקטעה כשהאישה השמנה זזה הצידה והפנתה לנו את המעבר. הרמתי גבה שוב, מופתעת. הבחור צחקק ועזב את ידיי. הוא נכנס לתוך בית גריפינדור וסימן לי להיכנס.
"אלא אם כן את רוצה לישון בחוץ, זה גם נוח אם לא מפריע לך שרוחות רפאים יעלו עליך בזמן שתישני. לא שתרגישי אותם בכל מקרה." רטט קל עבר בגופי ומיהרתי להיכנס אחריו לתוך הבית, הפתח נסגר מאחוריי. "השם הוא הֶיידֵן." אותן עיניים כחולות שהכרתי הביטו לתוך עיניי.
היידן? "למה זו הסיסמא של גריפינדור? זה מגוחך." היידן שתק והמשיך להביט בי בדממה . "מה?" יותר צעקתי מאשר שאלתי את המילה. הייתי עצבנית ולא היה לי כוח או זמן לכל השטויות האלה. העבירו אותי מהבית שלי ואחי הולך להיענש עכשיו בחומרה. הדבר האחרון שהייתי צריכה עכשיו זה היידן.
"ציפית ל'אבירים בעלי כתרים' אולי?" הוא צחק. עלי. "לא. אולי ל'בוז לשאר הבתים, אנחנו גריפינדורים'. כן, אני בטוח שחשבת על זה."
גלגלתי עיניים. "יותר מדי ארוך. מצטערת אבל אין לי זמן לפטפוטים חסרי הערך הללו. אני צריכה למצוא את החדר שלי, להניח את החפצים שלי שם ולהסתלק."
היידן החווה בידו לעבר המדרגות שמולנו. צמצמתי את עיניי והוא נאנח. "את בחדר של הארי נכון? בואי כבר." שמעתי את סוף המשפט בקושי כי הוא כבר התרחק ממני ועלה במדרגות, סוחב את המזוודות שלי מעלה איתו.
מי הבחור המוזר הזה?
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
