פרק שלושים ושתיים

814 72 2
                                    

כל הקבוצות השתתפו כבר במשימה הראשונה. זה היה ארוך כל כך וזה סוף סוף נגמר. מחר תתחיל משימה חדשה. היא אמורה להיות קשה יותר נראה לי.

"הכל בסדר?"

הקול שלו הפתיע אותי. לא ציפיתי שמכל התלמידים שהיו שם הארי יבוא לדבר איתי. הסתובבתי אליו. "הכל אחלה, מה איתך?" למה אכפת לו בכלל?

"בסדר. קצת מבואס שהפסדנו." הוא התקרב ונעמד לידי, נשען על המעקה בידו הימנית. "לא חשבתי שנפסיד, המשחק היה דיי לטובתנו."

"כן אה..." מלמלתי, עדיין מנסה להבין מה הארי רוצה ממני. "למה רצית להיות בקבוצה שלי? אתה יודע שזה היה אמור להיות אייס דראקו ואני, נכון?"

"זה המינימום שאני יכול לעשות כדי להתחבר עם הגריפינדורית החדשה שעכשיו גם איתי באותו החדר, לא?"

"בגלל זה אתה גם ניגש לדבר איתי עכשיו?" שאלתי אותו בלי להתבייש. "הרי שנינו יודעים שאין לנו באמת נושא לדבר עליו."

"לומר לך את האמת.." הארי שפשף את עיניו, עייף. "אני מודאג." מבטו נח עליי, עיניו מביטות לתוך עיניי. "אני דואג לך."

"למה שתדאג לי?" על מה לעזאזל הוא מדבר?

"קארה, אני ראיתי אותך הולכת לדבר עם דמבלדור בלילה. את לא ישנה טוב, ישלך סיוטים ואת לא מצליחה להפטר מהם..."

"זה לא עניינך." קטעתי את דבריו. "אם אני מפריעה לך לישון לא יזיז לי למצוא תלמידים אחרים להציק להם בזמן השינה. ואם זה מה שרצית לדבר עליו אני אלך עכשיו." למזלי הוא לא עצר אותי כשהתרחקתי ממנו.

החלטתי ללכת לאייס. דראקו בטח עם קראב וגויל ברגעים אלו ואין לי מצב רוח לראות את שני אלה.

אייס ישב מול מדורה קטנה והוא צחק. הייתי אמורה לשמוח ברגע שראיתי אותו כל כך עליז אך החיוך שלי נעלם כשקלטתי את אלינה יושבת לידו ומגיבה לבדיחה שלו בצחוק פרוע משלה. הם היו חמודים ביחד, אבל למה זה הציק לי לראות את זה? חייכתי שוב, הפעם לעצמי. קארה, את מדי מורכבת אפילו בשביל עצמך. הסתובבתי וחזרתי לכיוון שממנו באתי, נכנסת לחדר שבו דראקו היה אמור לישון ונשכבת במיטה שלו. לקחו לי דקות ספורות להירדם. היום היה ארוך ומחר תתחיל המשימה השנייה. עדיף לשמור את הכוחות שלי.

נרדמתי.

בזמן שישנתי יכולתי להרגיש זרועות איתנות אוחזות אותי ומצמידות אותי לחזה שרירי. לא הייתי לגמרי עירה אך ידעתי שדראקו הגיע למיטה ושהוא חיבק אותי לפני שנרדם. הרגשתי את חיוכי מצטייר על שפתיי לפני ששקעתי שוב בשינה עמוקה.

הבוקר היה דיי ארוך. הדבר הראשון שראיתי כשפקחתי את עיניי היו הפנים של אחי. כנראה שזאת הייתה הסיבה לחיוך המוזר שהיה לי עד לפני שעה. אבל עכשיו דיי קשה לי לחייך.

קארה/ kara (הארי פוטר)Where stories live. Discover now