קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק אחד עשרה

"דראקו, הכל בסדר?"

דראקו הביט בי, היסס והחליט להתקרב לעברי. חיוך חמים הצטייר על שפתיו. "ברור שהכל בסדר, קארה." הוא הניח את ידו על ראשי ושפשף את שערי באיטיות. "הכל פשוט מעולה."

דראקו הרכין את פניו. הוא נשק לקודקודי והשאיר את שפתיו שם שניות ארוכות מדי. הסמקתי והרגשתי את גופי עולה באש בשניות. חיוכו לא מש משפתיו גם בזמן שהתרחק ממני באיטיות. וואו.. משהו לגמרי לא בסדר איתו היום. הוא עקף אותי והתחיל ללכת לעבר הכיתה. "אתה לא רוצה לומר לי.." מלמלתי, מביטה בדלת העבה מולי. שמעתי את פסיעותיו נעצרות והסתובבתי גם אני בכדי להביט בו.

"קארה, הכל בסדר." עיניו לא שיקרו לי גם כשהמילים שאמר נשמעו כנות, ידעתי שהן שקר. משהו לא היה בסדר, ממש לא היה בסדר. דראקו נעלם מעיניי כשמיהר להיכנס לשיעור.

הבטתי בדלת הסגורה המובילה אל משרדו של הפרופסור אלבוס דמבלדור. מה לעזאזל קרה שם?

שמתי לב שנשארתי כל השיעור בחוץ רק כשצ'ו, פרד וג'ורג' שאלו אותי אם הענישו אותי בעקבות כך. צחקקתי ועניתי בשלילה. ג'ורג' נשף בהקלה וחיוך גדול עוד יותר הצטייר על שפתיי. "פליטיק לימד את הכיתה בשיעור ההוא. הוא לא ילשין או יוריד לי נקודות." סידרתי את שיערי מאחוריי אוזני בהיסח דעת.

"אין על פליטיק." הופיע אייס משום מקום והצטרף לשיחה שלנו כשנעמד לצד צ'ו. "חוץ מזה.. הורדת לבית סלית'רין כבר עשר נקודות. אני לא מציע לך להמשיך ככה."

הרמתי גבה. "איך אתה יודע מזה, וממתי אני מקשיבה לך?"

צ'ו השתעלה בקול ובצורה מוגזמת והעבירה את משקלה מרגלה הימנית לרגלה השמאלית הלוך ושוב. "להביא לכם קצת פרטיות?" פרד נקרע מצחוק. לעומתו, ג'ורג', עיקם את אפו.

יד גברית אחזה בזרועי והסיחה את דעתי לפני שיכולתי לענות לצ'ו. הסתובבתי ובמקום לראות את דראקו, אליו ציפיתי, בלייז עמד שם. "זאביני?" בלייז חייך והראה לי את קבוצת הסלית'רינים הקטנה שחיכתה לי. פנסי, קראב, גויל, בלינדה, איזבלה ואדריאן עמדו צמודים לקיר ופטפטו יחד. רק דראקו לא היה שם. "סורי חברה." הסתובבתי לעבר הגריפינדורים והרייבנקלואים שעמדו לידי. "אני אדבר אתכם מאוחר יותר."

ג'ורג' ופרד נישקו את ידיי בתיאום מושלם, צ'ו נופפה לי לשלום ואייס נשק ללחיי. "נתראה מאוחר יותר."

הסלית'רינים ליוו אותי לבית שלנו. שאלתי אותם מה לגבי השיעורים הבאים וכולם צחקו. "זה היה השיעור האחרון שלנו, קארה. היית בחוץ המון זמן."

הרמתי גבה. "וואלה?"

בלייז תפס את ידי. "משום מה פרופסור סנייפ השתגע ואמר לכל הסלית'רינים להיכנס לחדרים ברגע זה. כנראה שמישהו עשה משהו שטותי או הפר חוק כלשהוא." 'חוק' מי שישמע. אבל כן זה הגיוני שסנייפ יעשה דבר כזה.

בלייז ופנסי נפרדו מהשאר והתחלנו לעלות לעבר החדר שלנו. ברגע שפתחתי את הדלת נשמעה צעקה רמה מתוך החדר ונפלו עליי חתיכות נייר קטנים בכמויות. "יום הולדת שמח, קארה." כולם צעקו יחד. כל בית סלית'רין היו שם, בחדר שלי. אפילו קראב, גויל ושאר התלמידים שנפרדו ממנו שניות ספורות לפני כן הגיעו לחדר בריצה.

"ואוו.." החיוך שהיה על שפתיי סירב להימחק. צחקקתי, כל כך שמחה. בלינדה ואיזבלה זרקו עלי בלונים מאחור וכמה מהבנים הצטרפו אליהם.

"היי, אנשים, להתפזר. תנו לה לנשום." היה זה נער בלונדיני שהתקרב אליי. הוא חייך ותפס בפניי. "מזל טוב, אחות קטנה." דראקו חיבק אותי ואימץ אותי אליו בכוח.

חיבקתי אותו בחזרה. כל כך מאושרת. "מזל טוב לך, מכוער אחד." דראקו צחקק, צליל שלא שמעתי לעיתים תכופות, וכרך את זרועו מסביב לכתפיי. התירוץ שלו למסיבה המושלמת הזו היה שכל שנה אני מארגנת לו יום הולדת הפתעה אבל השנה הוא החליט לעשות את זה לפני. "אני תמיד עושה את זה בערב, לפני השינה. בגלל זה עשית את זה בצהריים, כדי שאני לא אחגוג לך לפני שאתה תחגוג לי."

דראקו הנהן. "בדיוק, חכמולוגית קטנה. ויש לי עוד הפתעה קטנה בשבילך." דלת חדרי נפתחה שוב. "עד כמה שאני שונא את עצמי על זה, זה מגיע לך." אייס עמד בפתח הדלת. מיהרתי אליו וחיבקתי אותו חזק, כאילו לא ראיתי אותו שנים כשלמעשה ראיתי אותו כמה דקות לפני כן. "ניסיתי להזמין גם את הוויזלים." התקרב אלינו דראקו. "אבל לא יכולתי, זה היה יותר מדי קשה. מצטער."

חיבקתי את אחי שוב, חזק יותר. "אני כל כך אוהבת אותך, דביל אחד." הוא נישק לי את הלחי ואחז בידי. "מי רוצה לחגוג?" צעקתי והמוזיקה התנגנה ברקע בשיא הווליום. גוררת אחריה קפיצות, ריקודים, צרחות ושתיה.

"... ואז אדריאן התגלגל על הרצפה ופנסי נפלה עליו. ראית איך בלינדה בכתה כשהציפורן שלה נשברה? או הקטע עם העוגה: מיילס וקראב..."

"מה הייתה המשאלה שלך?" קטע אותי דראקו, שישב על מיטתי והאזין לפטפוטים החופרים שלי במשך דקות ארוכות. "כשנשפת על הנרות, מה ביקשת?"

הבטתי סביבי, החדר היה ריק. פנסי ובלייז הלכו לפני כעשרים דקות בתירוץ שנעריי היומולדת יכולים לקבל לילה אחד בפרטיות. הם התמקמו בחדרים אחרים בסלית'רין. אייס גם הוא הלך לא מזמן. הוא נשאר כמעט אחרון ואיחל לי מזל טוב בפעם האחרונה כשנתן לי קופסא קטנה עטופה וקשורה עם פפיון. יאמר לזכותו של אחי שהוא לא בעט אותו החוצה. "זה סוד." חייכתי לעברו. "למה, מה אתה ביקשת? אחרי הכל, נשפת על חצי מהנרות."

דראקו חייך שוב, מה שהפתיע אותי לחלוטין. לא נראה לי שראיתי אותו מחייך כל כך הרבה בחיים שלי. "ביקשתי שתמיד יהיה לך טוב איפה שלא תהי, שתהי גאה במי שאת..." הוא הביט ישר בעיניי. "נראה לי שזה מספיק בהתחשב בכך שאת לא מגלה לי מה הייתה המשאלה שלך." נאנחתי בקול והתיישבתי על המיטה, מאוד רוצה לדעת את ההמשך.

דראקו התנפל עליי והפיל אותי לאחור, מה שגרם לי לצחוק ולדראקו להצטרף אליי. הוא נשכב לידי, מתחת לשמיכות, ושאל אם זה בסדר שישן איתי הלילה. נצמדתי אליו קצת, מחפשת מקור חום בין הקור סביבי. "אני מאוד אשמח אם כן." אחי עטף אותי בזרועותיו, הן הונחו על גבי ברפיון. רגלו נחה על שלי בצורה דיי נוחה ואז הוא נשק לקודקודי בפעם השנייה באותו היום.

"לילה טוב, קארה." הייתה זו לחישה שקטה.

"לילה טוב, דראקו." עצמתי את עיניי ונצמדתי אליו.