קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק ארבעים ושלוש (חלק קצר שישאיר קצת מתח)

"אני עדיין לא מסכים עם זה."

ברגע שיצאתי מהחדר הגדול הוא תפס את ידי והוביל אותי לחדרינו הישן בסלית'רין.בלייז ופנסי היו בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל והחדר היה ריק ורק שלנו. הוא משך אותי למיטה וברגע שנפלתי עליו כרך את זרועותיו מסביבי והידק אותן הייטב, לא נותן לי לזוז או לברוח ממנו. הוא שתק וחיבק אותי, נותן לי להרגיש את גופו ולשמוע את פעימות ליבו כשראשי על חזהו.

"אני עדיין לא מסכים עם זה." שמעתי את דראקו אומר לאחר דקות ארוכות של שקט.

"אני לא חושבת שיש לך ברירה." החזרתי לו, עצובה. "לפחות אני עדיין מאלפוי. זה פלוס, נכון?"

דראקו התיישב על המיטה. הוא ליטף את לחיי ואצבעו דחפה את סנטרי כלפי מעלה. ראיתי אותו מביט לתוך עיניי בחדות. "יש לי ברירה. את תמיד תהי אחותי הקטנה, את לא מבינה?"

צחקקתי. "אחותך." חזרתי על מילותיו. "אתה יודע.." התחלתי למלמל. "זה דיי מוזר שאחות מאוהבת באח שלה."

עיניו התרחבו. הוא לא התנתק ממני או ברח כפי שציפיתי שיעשה. לקחו לו שניות אחדות לעכל את מה שאמרתי והוא התקרב אליי. הלחישות שלו היו כל כך קרובות ששפתיי נגעו במקצת בשפתיו. "אז גם אני אח מוזר כי תמיד היה לי קשה להוריד ממך את העיניים."

שפתיו היו על שלי עוד לפני שהמשפט שאמר הספיק לחלחל לתוך תודעתי. עיניי נעצמו מעצמן ונצמדתי אליו. הרגשתי את ידיו מזדחלות לי על הגב ומצמידות אותי אליו עוד יותר, כאילו שזה היה אפשרי בכלל. הנשיקה הייתה רכה ועדינה והתמכרתי לתחושותיה. לשונו טיילה בתוך פי וליטפה את לשוני בחינניות. רעידות קלות עברו לי בגוף וידיי נחו על חולצתו המכופתרת למחצה.

החלון נשבר. הרסיסים שהכו את הריצפה הקפיצו אותנו והרסו את הרגע היפה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. אבל כשסוהרסן שחור ומאיים נכנס לתוך החדר הבנתי שהיו לי דברים אחרים לדאוג בקשר אליהם. דראקו צעק ודחף אותי לצאת מהחדר. תפסתי את שרביטי שהתגלגלה לה על הרצפה מאוחר מדי. הדלת נטרקה מאחוריי, לוכדת את דראקו והסוהרסן בפנים.