"דראקו!!! דראקו!!!" הצרחות שלי לא הגיעו אליו. כדור הצ'י שזהר בכחול בוהק נפל על הרצפה ושלח קרניי אור לכל אבר. הוא היה זקוק לי. הדלת הייתה נעולה ושום אלוהמורה שניסיתי להפעיל לא עזר לי לפתוח אותה. אולם סלית'רין היה ריק הרי כל התלמידים היו בשיעורים שלהם. התלבטתי אם ללכת לקרוא לאלבוס או לפרופסור סנייפ אך לא הצלחתי לגרום לעצמי ללכת ולהשאיר את דראקו לבד. "דראקו תענה לי!!" צרחתי שוב, רוצה לדעת אם הוא בסדר או לא.
התרחקתי מהדלת כשקרח התחיל לצאת מתחתיה. הכל היה שקט. דראקו לא צעק או צרח ואפילו את הסוהרסן כבר לא שמעתי. משהו ממש לא בסדר. "קונפרינגו" המנעול התנפץ. הקרח לא אפשר לי לפתוח את הדלת לא משנה כמה דחפתי אותה ולא משנה כמה כוח הפעלתי עליה. "דראקו!!"
"הכל בסדר." שמעתי קול לבסוף. "הכל בסדר, קארה. תירגעי." אך לא היה זה קולו של דראקו.
הדלת נפתחה לאחר דחיפות קשות ואייס הופיע מולי, תומך בדראקו עם יד אחת על גופו. ידו השנייה אחזה במטאטא. "דראקו.." מיהרתי אליו, מנסה להעיר אותו. הקור הבלתי נסבל מסביבי השתיק אותי.
"הוא בסדר. הוא רק צריך לנוח קצת." אייס הוביל אותו מחוץ לחדר. העפתי מבט אחרון בחדר של דראקו. החפצים, המיטה והשידות היו קפואים. הצבע היחיד שיכולתי לראות מסביבי היה לבן וכחול בהיר, צבע הקרח. מיהרתי לצאת משם.
במקום שתי אנשים עמדו שם עכשיו שלושה. דראקו שכב על הספא באמצע אולם הסלית'רינים ואייס עמד לצידו בזמן שאלבוס דמבלדור ישב מולו והעביר את שרביטו לאורך גופו בזמן שמלמל קללות חלושות. התקרבתי אליהם ונעמדתי ליד אייס בדממה. ברגע שדראקו פקח עיניים והתיישב על הספא התיישבתי לידו ותפסתי את ידו. "מה קרה שם?" הייתה השאלה הראשונה שפרצה את הדממה והיא באה מהבחור שהיה מעולף עד לפני כמה שניות.
"יש מזל שקארה צעקה," אייס התיישב על הספה הצמודה לזאת שהיינו עליה. "אם לא, אני לא רוצה לדעת מה היה קורה."
"מה באמת קרה?" ראש הוגוורטס התיישב על הספה היחידה שהיתה מולנו. הוא התמקם כמעט בנוחות והעביר את מבטו בין שלושת התלמידים שלו.
"אני ודראקו היינו בחדר שלו כשסוהרסן נכנס וניפץ את החלון. ניסיתי לתפוס את השרביט שלי ונזרקתי מחוץ לחדר. זה כל מה שאני יודעת." סיפרתי בכנות את כל מה שזכרתי.
"קארה יצאה והדלת נסגרה." היה תורו של הסלית'ריני לספר את הצד שלו. "היה לי קר. הכל היה קפוא. השתמשתי בפטרונוס שלי אבל הוא לא היה חזק מספיק. אני חושב ששמעתי צרחות ואז התעוררתי כאן."
דראקו התעלף עוד לפניי שאייס הספיק להגיע. כל אותו הזמן שדיברנו הרייבנקלואי הסתכל על הרצפה, שקט. אלבוס פנה אליו בתורו וביקש הסבר. "הייתי מתחת לחלון שלהם כשזה קרה. שמעתי את קארה צועקת אז זימנתי את המטאטא שלי ועפתי אליהם. ראיתי את דראקו מאלפוי שוכב על הרצפה ואת הסוהרסן עם גב אליי. ברגע שהוא קלט שעוד מישהו נכנס לחדר והסתובב אליי, הוא פשוט יצא מהחלון בריחוף. הוא נעלם."
"פתאום הוא ראה אותך וברח?" שאלתי. "זה נשמע לך הגיוני?" לא ידעתי למה, אבל בערתי בכעס באותו הרגע. אולי בגלל הפחד בנוגע לסלית'ריני המטומטם שדחף אותי מחוץ לחדר כשהיה צריך את ההגנה והעזרה שלי. אלבוס הביט באייס ארוכות. יכול להיות שדמיינתי את זה אבל יכולתי להישבע שאייס הנהן לעבר הפרופסור. "יש משהו שאתם שוכחים לספר לנו?" כן, הכנסתי את האף שלי לעניינים שלא שלי אבל הרגשתי שהפעם הייתה זו זכותי.
"לא קארה, הכל בסדר." היה זה הפרופסור שענה לי.
הוא קם ממקומו ועשה את דרכו באיטיות מחוץ לאולם. "אבל אלבוס..." קטעתי את הליכתו.
"הכל בסדר." הוא אמר שוב בטון רגוע, גבו עדיין מופנה אליי ויצא מהאולם.
הכל בסדר בתחת שלי, מה קורה כאן?
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
