"איפה דראקו?" שאלתי את בלייז ברגע שנתקלתי בו באחד המסדרונות. רציתי לדבר איתו לגבי משחק הקווידיץ' ולראות איך הרגיש אבל הוא פספס את שיעור השיקויים עם פרופסור סנייפ, מה שלא התאים לו כלל וכלל.
בלייז היה מופתע. "את רצינית שאת לא יודעת?" הבטתי בי בעיניים שואלות, ההוא רק הרים גבה. "אבא שלך פה, קארה."
מה? מה לוציוס עושה כאן? אם הוא מתכוון לפגוע בדראקו, אני.. "איפה?" הייתה השאלה שהכי רציתי לשמוע את התשובה אליה. בלייז הצביע מעלה, לעבר הקומה האסורה. "תודה רבה." מלמלתי וברחתי משם, רצה למצוא את אחי ואבי. לאחר כמה דקות של חיפושים ללא תוצאה הוצאתי את הכדור הוורוד מכיסי, מחזיקה אותו קרוב אליי. "קדימה, תמצא לי את דראקו." הכדור לא פעל, הוא נשאר כבוי וורוד וסירב להקשיב להוראותיי. כדור מקולל.
צל שחור עבר על הקיר מולי והסיח את דעתי. הלכתי אחורנית בפחד וחיפשתי אחר הדמות המאיימת. אין מצב שראיתי טוב, זה היה סוהרסן?
תרתי במבטי אחר היצור במסדרון. התמונות הזזות לא באמת עזרו לי בזה שלא הפסיקו לשאול איך הולכים הלימודים ולומר לי שאני נראית נפלא היום. הסכנה שהרגשתי נתנו לי רעיון, הוצאתי את שרביטי וכיוונתי אותו לעבר הכדור הוורוד. "דיפינדו." למזלי הכדור לא נסדק או נשבר אלא התחיל לזהור מהשפעת הסכנה שהיה בה. האור הכחול שבקע ממנו היה עצום והכנסתי אותו מהר לכיסי בכדי להחליש אותו.
אור ורוד זוהר בקע מהקומה מעליי. זימנתי את המטאטא שלי ועפתי מהר לעבר האור לפני שהוא יכבה. "קארה בסכנה אבא, אנחנו נמשיך את זה אחר כך." היה זה קולו של אחי באחד החדרים הגדולים. הדלת נפתחה במקצת אבל קולו של אבי קטע את תנועותיה.
"דראקו, זה חשוב. אני בטוח שקארה לא במצב גרוע. הם היו מחפשים וקוראים לי, הרי הם יודעים שאני כאן. היא כנראה רק נפלה וקיבלה מכה. בבקשה, תישאר." דראקו נכנע למילותיו של אבי וחזר אליו בפסיעות זהירות. הוא השאיר את הדלת פתוחה במקצת מה שאפשר לי להציץ ולראות אותו מתיישב בספה קטנה מול לוציוס, הכדור שלו חוזר לצבעו הכחול. "אתה רואה? הכל בסדר." המשיך אבי לתרץ.
"אני עדיין לא הבנתי, מה אתה צריך ממני?" אחי שילב ידיים והצמיד את גבו למשענת הכורסא.
לוציוס נאנח ותמן את פנוי בידיו . "יש משהו שאני צריך לספר לקארה." התקרבתי יתר על המידה לדלת בכדי לשמוע את מילותיו טוב יותר. "אימך ואני הגענו להחלטה שהגיע הזמן."
"על מה אתה מדבר? ולמה אתה צריך אותי אם אתה רוצה לספר לה משהו? היא נמצאת למטה..."
אבי לא נתן לו להמשיך את משפטו. "דראקו, זה רציני. אני לא יודע איך לספר לה את זה ואני צריך את עזרתך. אני חושב שאתה הוא זה שיכול להעביר לה את המידע עם הכי פחות כאב וצער." הפעם אחי שתק. הוא רצה להקשיב ולראות מה יש ללוציוס לומר לו, וכך גם אני. "קארה בת שש עשרה עכשיו והיא צריכה לדעת את האמת." בליעת רוק אחת והמשפט הבא הגיע מהר מקפי שציפיתי. "דראקו, אחותך מאומצת."
"מה?"
מה? עייני התרחבו. זה לא נכון, זה לא יכול להיות נכון...
"כשהייתי צעיר היה לי חבר טוב בשם לאונרד." המשיך לוציוס לספר. "הסיבה שהתחברנו כל כך טוב הייתה דיי מגוחכת, היה לנו את אותו שם המשפחה. לאונרד היה מאלפוי בעצמו אפילו שלא היה כשור למשפחה שלנו. בתור צעירים היינו מתווכחים איזה מאלפוי היה הטוב ביותר מהשניים. לאונרד התחתן כמעט באותו הזמן שאני ואימך התחתנו. הגורל רצה שאתה וקארה תיוולדו פחות או יותר באותו הזמן. היא הייתה תינוקת כזאת קטנה וחמודה. בילינו מלא זמן יחד שני הזוגות וילדינו עד שהגיע הרגע בו אתה יודע מי נכנס בחזרה לחיינו." הוא נראה מר וכאוב ככל שהמשיך לדבר. "לאונרד לא תמך בו ובאוכלי המוות וסירב להצטרף אלינו לא משנה כמה ניסיתי לשכנע אותו." בשלב הזה הראש שלי התחיל לכאוב. "הוא ידע שסופו קרב בעקבות כך והחליט לעשות את הדבר הרציונלי ביותר בשביל הבת שלו. לילה אחד הוא ואשתו הגיעו אלינו לטירה ומסרו לנו את קארה. הם ידעו שמשפחתי תנצל ורצו עתיד בשבילה." השמיעה שלי נקטעה ונפלתי ארצה, רגליי לא מצליחות לתמוך בי. לא ידעתי אם הוא המשיך את סיפורו או לא ולא הצלחתי להתרכז בשביל לברר.
"אתה משקר!!" הצעקה בקעה מפיו של דראקו. "אין מצב שזה נכון, קארה היא אחותי. אתה משקר!!" שוב צעקות ודברים נפלו ונשברו בחדר הגדול. לא הצלחתי להרים את מבטי מהרצפה בשביל לראות מה התרחש. לא הצלחתי להזיז שריר בגופי. כל מה שהאמנתי בו, היה שקר. "למה? למה לא אמרת לה? אני לא מבין אותך! שיקרתם לה כל החיים שלה." דראקו איבד את עשתונותיו ויכולתי לשמוע את פסיעותיו מתקרבות אליי בקצב גדל. נענעתי את ראשי, תופסת במטאטא שלי ומתעופפת משם מטה. בורחת, מהר ככל שיכולתי.
החזיונות שלי לא היו סתם חלומות. הם לא היו אפילו הזהרה על העתיד כמו כל השאר. הם היו הבזקים של זיכרון. בלעתי את רוקי, יושבת על המיטה שלי ובוהה בכרית בלי מעש. המטאטא שלי שכב על הרצפה מולי והשרביט שלי היה איפשהו בחדר. אלה היו הזיכרונות שלי בתור ילדה. הפסיעות היו הבריחות של אמא שלי אחרי שמסרה אותי ללוציוס. השקט היה המוות שלה ושל אבי...
הדלת הנפתחת קטעה את מחשבותיי והבטתי בהארי שבדיוק נכנס לחדר, תופס אותי יושבת על מיטתי ודמעות זולגות על לחיי.
YOU ARE READING
קארה/ kara (הארי פוטר)
Fanfiction°הושלם° פאנפיק על הארי פוטר. קארה מאלפוי, אחותו של דראקו מאלפוי, חווה בעצמה הרפתקה מטורפת בהוגוורדס. הסיפור מתרחש בין השנה החמישית לשישית, הלימודים מתרחשים בחופש. הסיפור הוא רובו לפי הסרטים ולא הספרים ויש כמה שינויים קטנים שהרגשתי שהיו נחוצים לשלמות...
