קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק עשרים ושבע

המטאטא נזרק מעלה. קפצתי והתגלגלתי באוויר בחדות לפני שנחתי על המטאטא שהאיץ לעזרתי.
המרביצנים בהם חבטתי נורו הרחק מחבריי לקבוצה ופגעו בעמודיי הברזל המוצבים מסביב למגרש. הארי צחק, רון הרים גבה והתאומים הריעו בקולי קולות. לאחר המשחק הארוך, ולאחר שכולנו הספקנו להתנשף בהגזמה ובצדק, ג'ורג' ופרד החליטו להרים אותי ולרוץ מסביב למגרש. הארי היה אמור לבקש מהם לעזוב אותי מספר פעמים לפני שהם סוף סוף הורידו אותי ארצה.

"כל הכבוד. היה משחק טוב." הארי לחץ את ידי. הרגשתי כל כך מוזר ללחוץ יד

לתלמיד אחר במיוחד כששנינו ישנו עכשיו באותו החדר אך לא הגבתי בצורה מוזרה לכך.

"יאפ, אחלה משחק." אפילו הפורמליות במבטו ותנוחתו הפריעה לי אך התעלמתי ממנה.

אכלנו ושתינו בקלחת הרותחת ולאחר מכן טיילנו בהוגסמיט, מביטים במטאטים החדשים שיצאו למכירה. השעה הייתה 5 בצהריים ברגע שחזרנו לבית והיינו מותשים. היינו אמורים לקום מוקדם בבוקר בכדי ללכת לטיול ההוא ולכן כולנו החלטנו ללכת לישון ברגע שכיבוי האורות החל. בפעם הראשונה זה שנים הייתי במיטה כמה דקות לאחר כיבוי האורות ולא טיילתי או בזבזתי את זמן השינה שלי בלהשתעמם ללא סיבה. בבית סלית'רין היינו רגילים לזה שכיבוי האורות רק סימן את תחילת הלילה שלנו אבל בבית גריפינדור רוב התלמידים דווקא נכנסו לחדרים שלהם בזמן הזה ולא נשמעו קולות דיבורים מעבר לדלתות. גם זה היה חדש בשבילי אבל אני בטוחה שאצליח להתרגל לזה מהר מאוד.

בערך רבע שעה לאחר שכולנו שכבנו במיטותינו, מוכנים לישון שינה ארוכה ושלווה, דמות עברה בריצה מול דלתי הפתוחה במקצת. קפצתי מהמיטה ויצאתי מהחדר לבדוק מה בדיוק ראיתי. היידן תפס בידית של הבית והתכוון לצאת. "לאיפה אתה הולך?" לחשתי בכדי לא להעיר את שאר התלמידים הישנים.

היידן הסתובב אליי, מופתע לראות אותי עירה. "את חייבת להתערב? ואם אני הולך להתמזמז עם חברה שלי כל הלילה, מה תעשי?"

גלגלתי עיניים. איזה מסריח הוא. אני כל כך שונאת את הבחור. "שלך תהיה חברה? אל תצחיק אותי, היידן." וויתרתי ונכנסתי בחזרה לחדרי, לא מתעקשת לקבל הסבר.

כמה שניות לאחר מכן הדלת נסגרה מאחוריו.

לבינתיים

הוא אחז בגרונו בחוזקה, מתקשה לנשום, ונפל לקרקע. השיעולים הכבדים שבקעו

ממנו הדהדו נגד קירות המסדרון. "נו, חתיכת דפוק, אתה רוצה למות?" קולה של הבחורה נשמע משועמם. "תקרא כבר לאח שלך. אתה לא חייב לסבול." היא התיישבה מולו ותפסה בשערו באגרוף קמוץ. "אני אארוג אותו בכל מקרה, אתה לא חייב למות איתו אם תקרא לו לפה. אלא אם כן אתה מתעקש למות. אני חושבת שאני יכולה לסדר את זה."