קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק ארבעים

כן, דיברו על קווידיץ' ועל זה שגריפינדור יצטרכו להיות נגד סלית'רין בכל רחבי הוגוורטס ביומיים האחרונים אבל אני חושבת שרק עכשיו קלטתי מה זה בעצם אמר.

"אני אצטרך להיות נגד דראקו!" אמרתי הפעם השלישית בחמשת הדקות האחרונות.

ושוב, הארי ענה את אותה תשובה. "אני אהיה נגדו, התפקיד שלך הוא חובטת. את לא מתקרב לסניץ' ולדראקו."

"אני דווקא חושב שזה יסיח את דעתו." היידן היה שקט עד לאותו רגע וחבל שלא נשאר כך.

צמצמתי את עיניי. "על מה לעזאזל אתה מדב..."

"תחשבי על זה," הוא קטע אותי. "אנחנו הרי רוצים לנצח ועם כמה שאני חושב שיש לנו קבוצה טובה, יש לסלית'רינים מאה נקודות פור מעלינו. יהיה לנו ממש קשה לנצח." רון וג'יני הביטו בהיידן סקרנים, מחכים לשמוע לאן הוא חתר. "זה הרי פשוט, נשתמש בקארה כהסחת דעת. ככה אנחנו בטוחים לנצח."

עיוותתי את פניי. "אני לא אתן לכם להשתמש בי נגד אחי, השתגעת?"

"לא רע..." מלמל הארי.

הסתכלתי עליו מופתעת. "איך אתה יכול אפילו לחשוב על זה? אנחנו גריפינדורים, אנחנו לא מרמים."

ג'ורג' ופרד פרצו בצחוק יחדיו. "זה מה שאנחנו עושים הכי טוב."

"תקשיבי.." התערב רון לשיחה. "זה לא רעיון גרוע. אנחנו לא נפגע בו רק נסיח את דעתו מהסניץ' כמה פעמים כדי לתת להארי מספיק זמן לתפוס אותו לפני שהם יעמיסו עוד נקודות לעצמם. אנחנו חייבים משהו שיעזור לנו לנצח. בלי להתחיל אותו, המשחק כבר כמעט אבוד בשבילנו."

"ואני הייתי שמחה להחזיר לו על הדו קרב." פלטה ג'יני. התאפקתי לא להתעצבן עליה. אין לי את הזכות, זה באמת בינו לבינה.

נאנחתי, מביטה בששת האנשים מסביבי, הם היו תלויים בי, ניצחון הקווידיץ' ותחרות גביע הבתים תלויים בי. בלי לחץ. "בסדר, על מה חשבת?" מבטי נח על היידן. התחרטתי על הסכמתי ברגע שחיוך מרושע הצטייר על שפתיו. מה עשיתי?

"אני שונאת את הרעיון הזה." אמרתי שוב ושוב. עמדתי מאחוריי שער ברזל גבוה לצד ששת חבריי לקבוצה. לבשנו מדים זהובים ואדומים ואחזנו מטאטא ביד אחת.

"יהיה בסדר אל תדאגי. רק אל תפשלי." מלמל פרד באוזני.

"אתה ממש מעודד." נאנחתי.

צפירה נשמעה והשער הורם. ברגע שהיה לנו מספיק מקום לעבור מתחתיו התעופפנו על המטאטא אחד אחרי השני וניצבנו בשמיים בחצי מעגל. יכולתי לשמוע את הקולות של הבתים מעודדים וצועקים ואת האגריד מניף את ידיו בשמחה לעברינו. בלעתי את רוקי כשצפירה נוספת נשמעה. מרקוס, אדריין וקסיוס היו הראשונים להתעופף על המטאטא שלהם, אחריהם קראב, גויל ומיילס יצאו. דראקו היה אחרון להתעופף מבעד לשער. הקבוצה ניצבה מולנו באוויר.

אחי הביט בי, חצי מחייך חצי... עצבני אולי? לא רציתי להיות נגדו כמו שאז לא רציתי להיות נגדו במשימה ההיא. אבל הפעם אני אנצח, ואין לו איך לצאת מזה. צפירה נוספת נשמעה וכל אחד התעופף למקומו. רון ומיילס התעופפו כל אחד להגן על שלושת החישוקים של קבוצתם, הרודפים של כל קבוצה התפזרו ברחבה. הארי ודראקו נשארו בדיוק איפה שהם היו, מביטים אחד בשני בנחישות. נתתי מבט אחרון בדראקו לפני תחילת הקרב והתעופפתי אחרי היידן, יורדת ליד הרודפים בכדי להגן עליהם.

בצפירה הבאה נפתחה התיבה. המרביצנים היו הראשונים לצאת מתוכה. הם התעופפו גבוה וירדו במהירות מדהימה לעבר השחקנים. עוד לפני שהקואפל נזרק מעלה על ידיי פרופסור הוץ' חבטתי באחד המרביצנים שאיים על ג'ורג'. הסניץ' היה בלתי ניתן למציאה. נכון שזה לא היה התפקיד שלי אבל עדיין, ניסיתי לאתר אותו, אולי אוכל לכוון את הארי ולתת לו יתרון כלשהוא.

"קארה." היה זה הקול של היידן. חיפשתי את המרביצן סביבי ומצאתי אותו מאיץ מעליי לעבר רון. היידן היה בצד השני של המגרש והמרביצן השני עשה את דרכו מתחתיי לעבר ג'יני. חייכתי וטסתי כלפי מעלה, בועטת במרביצן שאיים על השומר שלנו ונזרקת לאחור. נפלתי מהמטאטא שלי ואחזתי במחבט בשני ידיי. ברגע שהגעתי למרביצן השני והעפתי אותו הרחק מג'יני, עדיין נופלת באוויר, מלמלתי את הקללה האהובה עליי. "אציו." המטאטא עף לכיווני ותפס אותי מילימטרים ספורים מעל פני הקרקע.

הבטתי מעלה לבדוק את מצב המרביצנים וקלטתי את דראקו מביט בי, כנראה מוודא שהייתי בסדר. זה הפתיע אותי, הוא התרכז בי ולא שם לב שהארי מצא את הסניץ' והתחיל להתעופף אחריו. ברגע שדראקו ווידא שהכל היה בסדר איתי הוא התעופף אחרי הארי במהירות שיא. הוא מסיח את הדעת של עצמו. אני לא חושבת שיש צורך להסחת דעת בכלל.

היידן חבט ובעט במרביצנים שהיו קרובים אליו. סיכמנו לפני המשחק על טקטיקה ספציפית, הוא ייקח צד אחד של המגרש ואני אטפל בצד השני. לבינתיים זה נראה שזה עבד.

ג'יני ופרד עברו את מיילס והכניסו קואפל לחישוק אבל באותו זמן אדריאן הכניס קואפל לחישוק של רון. הארי ודראקו עפו על המטאטא שלהם במהירות מטורפת לאחר הסניץ. הם היו כל כך רחוקים שלא יכולתי אפילו לראות את הכדור הזהוב הקטן.

היידן הביט בי והניע את ראשו. ידעתי מה הוא רצה, הוא רצה שאעשה משהו, כל דבר, בשביל להסיח את דעתו של דראקו. הוא רצה שאפול מהמטאטא שלי בכוונה או שאקבל מכה או כל דבר אחר שיכל לגרום לדראקו לשכוח מהסניץ' אפילו לרגע. אך לא רציתי לשחק ככה, לא רציתי לרמות. רציתי לנצח את דראקו ביושר. התעופפתי מעלה, מכה בעוד מרביצן שהתעופף לעברו של פרד. "קארה!!" הפעם לא היה זה היידן. הסתובבתי מהר ככל שיכולתי אבל לא היה לי זמן להגיב, המרביצן היה קרוב מדי. עצמתי את עיניי והתכוננתי למכה הבאה, אבל היא לא באה. פקחתי עיניים והבטתי בדראקו מולי, הוא בעט במרביצן בכוח כזה שפחדתי שהוא יתעופף מחוץ לרחבה.

דראקו הסתובב אליי, שוב כדי לוודא שאני בסדר. הוא הסתכל על כל גופי ובירר שלא קיבלתי מכה כלשהיא. הבטתי מטה, ממלמלת. "אתה מטומטם."

הצפירה האחרונה נשמעה. הקבוצה שלי הריעה וצעקה והארי התעופף מעלה עם הסניץ' בידו. הסלית'רינים נראו כועסים, ממורמים. אבל לא דראקו. הוא היה שליו ורק התעופף ארחק , בחזרה לשער משם הוא בה.