קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק ארבעים ותשע (פרק אחרון)

כשסיפרתי לדראקו את כל מה שדמבלדור אמר לי, הוא לא היה שמח כפי שציפיתי. "אתה לא רוצה שאני אחזור אליך לסלית'רין? נוכל לישון ביחד כמו לפני זה."

דראקו הנהן. "אני רוצה, ברור שאני רוצה. אבל אני גם רוצה שאת תהני בבית שאת נמצאת בו, קארה. אם את מבטיחה לי שאת היית בוחרת בסלית'רין בלי קשר אליי, אז ברור מעליו שתעשי את זה. אבל אם התכוונת לבחור להישאר בגריפינדור ובגללי את תחזרי לסלית'רין, אני לא חושב שזה פייר עבורך."

"מה לא בסדר איתך?" תפסתי בידיו. "אני רוצה להיות בסלית'רין. סלית'רין זה הבית שלי. אני הכרתי את גריפינדור לכמה חודשים בודדים, לעומת סלית'רין שאני כמה שנים חיה בתוכו. ברור שהייתי בוחרת סלית'רין, במיוחד אם יש לי עכשיו סיבה עוד יותר מחזקת להיות שם וזה אתה."

"את יודעת שאני אתמוך בך לא משנה מה את בוחרת, נכון?"

חייכתי ונישקתי אותו. "אני יודעת."

לקחתי מגילה ארוכה, שכבר רובה היה מלא מילים ומשפטים ארוכים, עט נוצה ופח דיו על השולחן העגול של הספרייה והתחלתי לרשום.

'אז.. המבחנים עברו חלק, היה דיי קל אם לומר את האמת. השאלות בהגנה מפני כוחות האופל היו ברובם על ערפדים וסוהרסנים ומן הסתם ידעתי לענות עליהן בקלות. בשיעור שיקויים פספסתי רק שיקויי אחד שהכנתי ובשיעור לשינוי צורה קיבלתי את כל הנקודות בזכות בזיליק. גם בשאר המבחנים הלך לי דיי טוב. לרון לאדריין ולהיידן לא הלך טוב, אבל זה לא הפתיע אף אחד.' חייכתי לעצמי בזמן שהמשכתי לרשום ולספר על המבחנים שהיו לי. 'כשנכנסתי לכיתה היה לי מאוד קשה להחליט ליד מי אתיישב, הרי זה היה היום של הבחינה וההחלטה לגבי הבית שלי הייתה חשובה. הבטתי בהארי ובדראקו. התקדמתי באיטיות, עדיין תוהה מה אבחר. נשמתי עמוק וכמו מתוך אינסטינקט הלכתי להתיישב ליד חברי הגריפינדורי. דראקו חייך אליי ופנה להתרכז במבחנו. גם אני חייכתי, הבטתי בהארי שהרים גבה לעברי והרגשתי שבחרתי נכון, בחרתי את הבית אליו הרגשתי הכי שייכת.'

הרטבתי שוב ושוב את הנוצה עם דיו והמשכתי לשפוך מילים על הדף המקומט במקצת. 'אז בעצם הסיפור נגמר טוב. ניצחנו את קלאוס והכל חזר לשגרה. אפילו דראקו חזר להציק לכמה הפלפאפים כשאני לא מסתכלת. בסופו של דבר בית גריפינדור ניצח את הגביע של השנה, אני חושבת שבזכות משחק הקווידיץ' האחרון. כשזה קרה פרד וגו'רג' פשוט פרצו בצעקות של שמחה, זה היה דיי משעשע לראות.' נאנחתי. 'הייתי רוצה שתהיו כאן בשביל לראות את זה, באמת שהייתי רוצה שתכירו את דראקו את אייס ואת כל השאר, אפילו אולי את היידן. כנראה שחפרתי מספיק על הכמה חודשים האחרונים. לסיום, אני מתגעגעת אליכם ואוהבת אתכם. ואיפה שלא תהיו אני מקווה שאתם מביטים בי ושאתם גאים במי שהפכתי להיות. אוהבת. בתכם, קארה.'

גלגלתי את המגילה הארוכה וסגרתי אותה בגומייה דקה. נאנחתי בפעם השלישית באותו יום וליטפתי ביד אחת את נוצותיו של הינשוף שעמדה ללא מעש על השולחן לידי. הבאתי לו את הגליל העבה והבטתי בו מהתעופף איתו מעלה, יוצא מבית הספר החמים. לא ידעתי לאן הגליל הזה יגיע, או אם הוא יגיע לאיפשהו בכלל. אולי הינשוף יחזור אליי איתו. פשוט נחכה ונראה.

"קארה!" קול מוכר שאהבתי לשמוע קרא בשמי. "את באה? אנחנו הולכים להוגסמיד לחגוג את סיום השנה." קמתי מכיסא העץ הגבוה ורצתי לתוך זרועותיו של דראקו. ההוא נישק אותי ואימץ אותי אליו. "מישהי במצב רוח מרומם."

"אמרת את זה בעצמך, סיימנו את הלימודים. אם זו סיבה טובה ללכת להוגסמיד לחגוג זו סיבה מספיק טובה כדי שאהיה שמחה."

"אל תדאגי, אתן לך עוד מלא סיבות להיות שמחה." הוא הושיט לי ורד אדום וקופסא סגורה מאחוריי גבו.

לקחתי את הורד ביד אחת והרחתי אותו, ריח נפלא של פרחים בקע ממנו. נישקתי אותו על לחיו והבטתי בקופסא הקטנה. "מה זה, מאמי?"

"תפתחי."

לקחתי את הקופסא לתוך ידי ופתחתי אותה. "ואוו, דראקו." שרשרת זהב משובצת יהלומים קטנה הופיעה בין כרית נפוחה וקומפקטית. "זה מהמם. תודה רבה." חיבקתי אותו חזק.

לאחר ששם לי את השרשרת ולאחר שהתלהבתי מספיק זמן ממנה, הצטרפנו לשאר התלמידים בכדי ללכת לחגוג. קבוצות הקווידיץ' של גריפינדור וסלית'רין היו שם בנוסף לארבעה תלמידים. האחרים פורבס, צ'ו ופנסי. אני לא אשקר, חיכה לנו ערב מאוד נחמד מלא שתיה, אוכל, קריוקי ומשחקים מכושפים.

יומיים לאחר מכן, בעודי מסדרת את מזוודתי בחדרי, נשמעה נקישה על חלוני. הינשוף ששלחתי עם המגילה היה שם. הוא הראה שאין בין תפריו את המגילה ובכך סיים את משימתו והתעופף משם. עיניי נפערו בתדהמה. לאיפה המכתב שלי הגיע?

במקום אחר

יד גברית גלגלה את הפתק הארוך וצחוק עמוק ועליז נשמע ברקע. גבר בלונדיני, גבוה ושרירן התיישב על השלג הלבן. "ילדה מדהימה. ברור שאנחנו גאים בך."

אישה שחומת שיער חייכה אליו וחיבקה אותו. "מאוד גאים בך, קארה."