קארה/ kara (הארי פוטר)

פרק עשרים ושתיים

"אייס?"

הנהנתי באיטיות. "אני לא יודעת למה, אבל אייס עומד לצידי. זה מה שאני רואה."

על שפתיו של הארי הופיע חיוך חמים שהפתיע אותי. "את ואייס? אני לא מאוד מופתע."

הרמתי גבה וסומק קל עלה על לחיי. "על מה אתה מדבר?"

הארי הלך אחורנית והשעין את גבו על הקיר הלבן לימיני. "אני מצטער, קארה." עיניי התרחבו ברגע שהמילים שאמר נקלטו במוחי. מה? מבטו נח עליי ונשיפה עמוקה התחמקה מפיו. "נזכרתי בזה לפני כמה שעות: באותו יום שסיריוס נרצח את התחננת שאני אלך בלעדיו. לא הקשבתי לך, לא הבנתי מה נכנס בך. הייתי טיפש." מבט מלא צער ליווה את דבריו. בגלל זה הוא ידע על היכולות שלי. "תודה, קארה. אני יודע שעשית כל מה שיכלת כדי להציל אותו ואת כל האחרים שנהרגו. אני מצטער שהתנהגתי אלייך איך שהתנהגתי ושפגעתי בך."

התקרבתי אליו וידי נחה על כתפו בצורה מרגיעה. "זה בסדר, הארי. זה לא אשמתך. תודה שדיברת איתי."

הארי הנהן ועשה את דרכו לעבר הדלת. "אני מציע לך לא להישאר מול הראי, זה לא הועיל לאף אחד." כשהדלת נפתחה והוא צעד לבחוץ יכולתי לשמוע את דבריו האחרונים לפני שנעלם במסדרון בדרך לחדרינו בבית גריפינדור. "מחר אדבר עם מקגונגל. נתחיל להתאמן איתך בקווידיץ' בקרוב."

הסתובבתי לעבר הראי פעם אחרונה לפני שיצאתי אחריו. הבטתי בהשתקפות שלי ובדראקו שעמד לצידי אוחז בידיי. בלעתי את רוקי ומיהרתי לצאת משם, לא רוצה ללכת שוב לאיבוד בדרך לחדר.

הלילה עבר בצורה חלקה. נרדמתי ברגע שנכנסתי למיטה ולא היו חלומות או חזיונות שהטרידו את מנוחתי. ביום למחרת, בדרכי לשיעור לבושה בתלבושת גריפינדורית, תלמידים רבים זיכו אותי במבטים מופתעים. אחדים גלגלו את עיניהם ואחרים פשוט לא אמרו דבר ולא התייחסו אליי. נתקעתי בכמה וכמה תלמידים סלית'רינים והרגשתי כל כך מוזר ונבוכה שהנמכתי את פניי ברגע שמבטי נח עליהם.

"מקגונגל רוצה לדבר איתך." הארי ניגש אליי לאחר שהשיעור הראשון נגמר. לא ראיתי את אחי כל הבוקר והתחלתי לדאוג לו. לא הייתי רגילה להיות כל כך רחוקה ממנו לכל כך הרבה זמן. הנהנתי בהיסח דעת והלכתי אחריו כשהוביל אותי לפרופסור.

"חובטת." המילה שיצאה מפיה של פרופסור מקגונגל הפתיעה אותי. לא הייתי אמורה להיות מופתעת כי אחרי הכל הייתי חובטת בקבוצת הקווידיץ' של סלית'רין.

"אבל פרד וג'ורג'.."

"האחים וויזלי כבר הסכימו להיות רודפים עם אחותם ג'יני." הפרופסור קטעה את דבריי ומיהרה להסביר לפני שאסרב.

"אבל מה עם מי שהיו רודפים?"

הארי נעמד לצידי בזמן שהתחיל לדבר ולהסביר לי את הסיטואציה בתורו. "אליסיה ואנג'לה פרשו מהקבוצה בסוף השנה. היו לנו שני מקומות ריקים למלא והצלחנו בזכותך."