תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 25: Cry

•לירז P.O.V•
השמש סינוורה את עיניי, הרוח דרך החלונות נשבה. שמעתי את פעימות ליבי הם נשמעו חזקים בום בום בום מוחי התפוצץ. הרגשתי משהו חם מלטף את צווארי. פקחתי את עיניי בקושי כשאני מרגישה כאב בכל מקום בגוף שלי. שכבתי על משהו חם כשראשי שומע שוב בום בום בום. זאת לא הייתי אני נכון? הרמתי את ראשי בלבול מביטה בגבר שעטף אותי בידיו השריריות החזקות, ראשי היה מונח על ליבו הרגשתי את נשימותיו ליבו היה כל כך חזק. עצמתי עיניי מתמקדת בפעימות המהירות שלו מנסה לא לזכור את הכאב. אבל ידעתי שברגע שהוא יתעורר אני אתרסק שוב פקחתי את עיניי בוהה בפניו במבט עייף וריק. הרגשתי מרוקנת הוא שוב הרס אותי ושוב אני הפסקתי להרגיש. חוץ מחום ידיו העוטפות אותי בחוזקה שום דבר לא פעם בתוכי. הסתכלתי על דמותו היפה עיניו העצומות והריסים השחורים ארוכים בולטים אפו הגברי עצמות לחייו היפיפיות עורו בצבע ברונזה כרמל. שפתיו היו פסוקות ויפיפיות לא יכולתי להסיר את מבטי מהגבר היפה הזה הוא היפנט אותי והרס אותי. הוא לקח איתו את ליבי שכבר נדם הוא לקח את נשמתי לא נשאר ממני כלום. הלוואי שרק פעם אחת הייתי יכולה לנשק את השפתיים האלה בלי שיכאב לי, רק פעם אחת בלי שהשבר. קמתי ממנו בזהירות בקושי משתחררת מידיו. מתרחקת מדמותו מרגישה סחרחורת שוב נקודות שחורות ראיתי ייחלתי למות גם את זה הוא לא נותן לי. ייחלתי לחיים חדשים עם גבר אחר הוא לקח הכל וניפץ אותם. ייחלתי לאהוב אותו שוב חשפתי בפניו הכל נתתי לו לראות אותי מנופצת לרסיסים נתתי לו לראות את השדים שלי.
עכשיו אין לי כלום לאחז בו הכל מתפורר בין אצבעותיי. התרחקתי מהמיטה מהדמות ששכבה על המיטה. התקדמתי ליציאה מהחדר הרגשתי יד חזקה מושכת אותי בכוח כל כך חזק עד שנשמע קול ניפוץ חזק. הבטתי בדמות בהלם כשהבנתי שהוא הרגע סטר לי. הסתכלתי על עיניו בוהות בי בזעם טהור.
"זה על כך ששתית את הכדורים וניסית להרוג את עצמך." הוא לחש בקול נמוך. "מה חשבת לעצמך שאני ארחם עלייך?" הוא שאל בקול קר.
"אני לא צריכה ממך כלום עוד." קולי היה יבש חסר כל צבע לא כאב ולא אהבה הכל מת ביחד עם נשמתי. "מה שרצית הכל לקחת." קולי היה כל כך זר באוזניי. "עכשיו אתה יכול ללכת." לחשתי מתכוונת להתרחק ממנו כמה שיותר.
לפני שהספקתי לעשות צעד הייתי בין זרועותיו כששפתיו החמות עוטפות את שפתיי. רק שהפעם הקרח לא נמס הייתי קפואה מבפנים ניתקתי את שפתיי ממנו דוחפת אותו.
"אתה מתכוון שוב לנשק אותי שוב להכאיב לי שוב לנפץ אותי אבל כבר אין מה לנפץ אתמול ניפצת את כל מה שהיה אפשר עדי אטיאס." קולי היה מת המילים נשמעו כמו סכין לעצמי מאשר לו. הרחקתי אותו בכוח מעצמי.
"לא לירז את במו ידייך עשית את זה. מה שהיית צריכה לעשות אז לפני ארבע שנים להמשיך הלאה נתתי לך הזדמנות לשכוח. אבל את בחרת להיצמד אליי לעבר שלך, כל הזמן הזה שהיית סביבי. אחרי שגייסו אותך כלפי חוץ ניסית להראות לי שהמשכת הלאה אבל לא נצמדת אליי יותר ויותר. הסברתי לך שאני כבר לא במקום הזה שהייתי פעם." קולו היה קר כל כך מאשים אותי לא אותו.
"אתה זה שהתנפלת עליי עד עכשיו." עניתי בגיחוך צוחקת צחוק קר שפסק ברגע. "תצא מכאן תצא מהחיים שלי תצא כבר!" קולי היה חזק מספיק.
"לצאת? זה כבר מאוחר מדי." הוא השיב לי בחדות חופן אותי בידיו החזקות מכריח אותי להביט בעיניו הסתכלתי בהם במבט ריק. "מאוחר מדי את לא חושבת ככה היו לך ארבע שנים למחוק כל זכר ממני. אבל את כמו ילדה טיפשה בחרת לחכות לי בחרת לאחז בי מקווה שהנער הראשון שבעל אותך יחזור." הוא ענה בקול נמוך מצמרר אותי דורס כל תקווה ורגש שהיה לי כלפיו. מרסק כל רסיס של תקווה להאמין שהוא אהב אותי.
"זאת רק היתה בעילה בשבילך?" לחשתי מביטה בו לא מאמינה שהתאהבתי ביצור הקר הזה שראה בי עוד חלק ממסע הכיבושים שלו. זה כל מה שהייתי בשבילו רק עכשיו בצער אני מבינה שהוא אף פעם לא באמת אהב אותי.
"מה חשבת? אהבה?" הוא ענה דורך עליי שוב כשחיוך ציני על פניו ראיתי את הזלזול הזה. "לירז כמה שאת יפה המבט בעיניים שלך הזה רק גורם לי להבין אז למה התאהבתי בך באותם ימים." הוא לחש פתאום המילים האלה. "מה שעשינו באותו לילה זה כלום לעומת מה שעשינו לא מזמן." הוא התקרב אליי מזכיר לי. "כששכבנו בג׳יפ נאחזנו כאילו שהחיים שלנו תלויים זה בזו." הוא לחש לי בקולו הכל כך נמוך. "את מי את יותר אוהבת את הנער שהכרת או את הגבר שמולך?" הוא שאל בחיוך זחוח. גורם לי להביט בו בשנאה יוקדת הדמעות עמדו בעיניים לא זלגו מעיניי הם נשארו שם בפנים.
"תעזוב אותי!" שאגתי בזעם דוחפת אותו. "אני לא רוצה לראות אותך לשמוע ממך לא רוצה לדעת מקיומך." קולי הפך לחד מרגע רגע. "זה הספיק לי תסתלק עכשיו!" קולי היה חד כשגופי רועד בכאב כל גופי כאב ביחד נשמתי. "אתה לא ראוי לי אני ראויה לגבר יותר טוב ממך." קולי היה כל כך חלש ונמוך הדמעות עמדו בעיניי ולא זלגו. הוא הסתכל בעיניי במבט אחרון עוזב את החדר. נעלתי את הדלת בידיים רועדות נופלת על הרצפת החדר. כשראשי מונח בין ירכי והדמעות פשוט נפלו מעיניי, לאיזה גיהינום הכנסת את עצמך לירז? לאן הכנסת את עצמך מה עשית לעצמך? למה הייתי טיפשה מדי לתת לו להיכנס לי ללב אז בתיכון באותו יום ארור הייתי צריכה להתרחק ממנו. ידעתי שהוא לא בשבילי. משכתי בשיערי בכוח כשצעקת זעם פורצת מתוך גרוני זעקת כאב יגון. אני חייבת לברוח אני חייבת להציל את עצמי ממנו. התקדמתי במהירות לארון מוציאה בגדים נקיים ללבוש. ומהר מאוד הוצאתי מהמזוודה קופסא קטנה ששמרתי עוד מהתיכון. ואלו הזיכרונות היחידים ששמרתי, היו שם תמונות ישנות ופתקים שקיבלתי ממנו ומתנות שהיה משאיר לי והרבה זיכרונות אחרים שלא רק קשורים בו. מה שמבטי היה עליו הטבעת הישנה שהוא נתן לי במתנה ליטפתי אותה זרקתי אותה לפני כשלושה חודשים. היא היתה הזיכרון היחיד מאמו שנשאר לו את אותה הטבעת של אמו זרקתי למים הצלולים עכשיו היא היתה מולי.