תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 13: שבועה

•לירז P.O.V•
אני לירז יזראילוב, לירז יזראילוב שנושאת איתה מטען קשה כבר ארבע שנים האומללה, נערה צעירה מאוהבת קשות בגבר שאינו אוהב אותה. אותה הנערה שהשמש שקעה עבורה לעולם. הירח הפך לעד היחיד לדמעות שלה לכאב ולצער שהיא נושאת בנשמתה, ואותה הנערה שהים הפך להיות החבר הכי טוב לבדידות שלה. לירז שעכשיו צועדת לסוף שהכל עבורה נגמר עומדת כאן ערומה מול הפחדים שלה. מול הכאב שלה מול התהום המוות שלה. אני נשבעת כאן עכשיו לאלוקים לקבור את אותה הנערה, לקבור את הנערה שבורת הלב לקבור את אהבתה בתוך הצוקים האלה והגבהות ולקבור את היגון שלה כאן באגם הקפוא הזה. אני נשבעת לך עדי אטיאס לעקור אותך מליבי כאן ועכשיו אני משחררת אותך ביחד עם אותה לירז יזראילוב שהייתי, לקחתי את הבקבוקון ובתוכו רק דבר אחד יקר ערך מאותה לירז הישנה. זרקתי למים את הבקבוקון כעת לירז יזראילוב הישנה מתה ונולדה לירז יזראילוב לאחר המוות.
"לירז!" שמעתי קול צורח את שמי "לירז!" שוב נשמע הקול היה מאחורי הסתובבתי פוגשת בשתי דמויות אחד עם עיניים כחולות כהות כקרח עיניו הביטו בי במבט רציני עכשיו שיערו הבלונדיני היה פרוע הוא לבש חולצה שחורה ארוכה ומכנס חקי הדמות השנייה עמדה לצידו רחוק מעט עיניו הבזיקו פוגשות בעיניי עיניו החומות הכהות עכשיו כלילה ושיערו החום כהה. עמדתי מול הצוק מתרחקת ממנו כמה שיותר רחוק מהצוק קוברת את אהבתי שם. הוא עמד שם מולי עמדתי במבט ריק מביט בי. "לירז." שמעתי את מור עומד מולי עיניו הכחולות הביטו בי בכעס. אבל מבטי פגש גם במבטו הקר שהסתכל עליי התעלמתי ממנו מאותו הגבר שהרס אותי.
"מה אתה עושה פה? אני חושבת שהבהרתי את עצמי טוב אני לא מתגייסת לצבא." עניתי בקול קפוא.
"מה את עושה פה?" מור התעלם משאלתי והתקרב אליי במבט קפוא. "אני מקווה שאת לא מתכוונת לעשות משהו?" קולו היה קר.
"זה לא עניינך מה אני עושה פה אבל כן הייתי צריכה להיפטר ממשהו לפני שאני עוזבת." אמרתי לו בקול רגוע מנסה לשמור על קור רוח.
"את לא נשארת בבסיס?" הוא שאל אותי כשהבין סוף סוף מה אמרתי.
"לא, אין צורך שאשאר כי אני לא מתגייסת מור. אמרתי לאלוף שלך אני פטורה מהשירות שלי ועכשיו שלום לכם." אמרתי לו בקול בטוח באה לעבור. "עכשיו אני אצא לדרכי." עניתי בקול קפוא עוברת אותם מתכוונת ללכת. אבל יד עצרה אותי מחזיקה בידי באחיזה חזקה.
"רגע מי נתן לך את הפטור?" הוא שאל אותי הקול הקפוא פגשתי בעיניו הקפואות הכהות כלילה שוב הוא נוגע בי אל תיגע בי.
"וועדה הרפואית של הצבא." עניתי בקול קפוא. "מכיוון שאני סובלת ממחלה שוחררתי." עניתי לו בקפוא. "סיימנו עם החקירה הצבאית שלכם אני כעת אזרחית משוחררת." עניתי לו בקול קפוא מחכה שהוא יסיר את ידו.
"עוד שאלה קטנה מה עשית פה הלילה? ממה היית צריכה להיפטר?" הוא שאל בקול קפוא גורם לחיוך קר להופיעה על פני חיוך קטן בקושי מורגש.
"זה כבר לא עניינך." עניתי משחררת את ידי מאחיזתו בידי.
"חכי אני אקפיץ אותך הביתה, אין כאן אוטובוסים בשעה הזו." מור אמר לי עוצר אותי הנהנתי באי רצון הלכתי איתו ועם הגוש קרח השני.
"המזוודה שלך בבסיס אני יגיד לצוות להעביר לך אותה." שמעתי את קולו הקפוא של אטיאס.
"תודה על ההתחשבות." עניתי בקול ציני.
"אין על מה." הוא ענה באותו מטבע צעדתי עם מור לכיוון הרכב השחור כשהוא מוביל אותנו לכיוון הבסיס. צעדתי בשקט שחררתי את העבר סוף סוף עצמתי לרגע עיניי שוקעת באוויר הקריר. עכשיו הגיע הזמן להשתנות לקבור אותו בעבר כמו שהוא עשה זאת גם אני אעשה זאת. גופי רעד קצת אבל ידעתי שזה היה הצעד הנכון לזרוק למים את הטבעת שהוא נתן לי אז. הטבעת הזו רק מכבידה עליי, היא מזכירה לי את האהבה התמימה שהיתה לי כלפיו והוא דרס אותה.
"המזוודה שלך מוכנה." שמעתי את קולו הקפוא.
"תודה." עניתי בריחוק נכנסת לרכב עם מור. הוא הסתכל אליי כל הנסיעה כשהחייל הסיעה אותנו נסענו במשך ארבעים דקות בכביש ריק.
"מה יש לך?" שאלתי אותו ישירות לאחר שנעץ בי מבט כמה דקות ארוכות.
"את נראית שונה עכשיו? יותר רגועה מה את מתכננת?" הוא שאל אותי גורם לי לפגוש במבטי מבטו היה קפוא.
"כלום פשוט התפקחתי והבנתי שאין טעם להרוג את עצמי בשביל מישהו שהוא לא שווה, אתה יודע זו הפעם הראשונה שאני בחיי מבינה את טוהר אסאילוב." עניתי לו נזכרת באותה נערה זהובת השיער שהיתה החברה הכי טובה שלי ביחד עם גל. "טוהר בימים הראשונים שלה היתה מרוסקת ולא הבנתי אותה מה היא ככה כואבת אותו. עכשיו אחרי כל מה שעברתי הבנתי כשאוהבים מישהו כואב לאבד אותו כשהוא נעלם לגמרי מחייך. לי אומנם לקח יותר זמן לחזור לעצמי אבל עכשיו לירז יזראילוב הנערה מתה ונולדה לירז חדשה. כל מה שהיה בעבר מת עם אותה לירז." עניתי לו הוא הסתכל אליי טפח לי על שכם.
"אז בחרת להתעורר לירז נמאס לך לרחם על עצמך טוב שנזכרת לקום." הוא אמר בחיוך קר. "אחרי כל הצרות שגרמת סביבך נזכרת לקום יפה מאוד." הוא אמר לי בחיוך ציני.
"מה יש לך מור?" שאלתי אותו הוא הסתכל אליי במבט רציני וקפוא מעט.
"מה אתה מנסה להגיד בזה? אם יש לך משהו להגיד תגיד לי ישירות אני לא אוהבת שמשחקים איתי." עניתי לו בקול קפוא הוא חייך חיוך קר ורחב.
"הו לירז טוב ששאלת באמת על החטאים שלך, מישהו מאוד יקר לך משלם." הוא אמר לי בקול קפוא. גורם לי להביט בו בזעם.
"מה עשית לגל חתיכת נבלה! מה עשית לה?!" שאגתי עליו בזעם.
"הו עכשיו את נזכרת בגלל טוב ליבך לירז יזראילוב, גל גויסה לצבא לא היתה לה ברירה היא כל כך דאגה לך אפילו היתה מוכנה למות בשבילך. את יודעת כמה היא התחננה אליי שאני אציל אותך אבל כפי שאת יודעת אין מתנות בחינם גל גויסה לצבא כעת זה היה התנאי." הוא אמר לי גורם לגופי לרעוד מזעם "היא יודעת הכל לירז, היא עכשיו בבסיס." הוא אמר בקול קפוא.
"מה?" שאלתי בהפתעה.
"היא גויסה לצבא והכל בשבילך מה את מוכנה לעשות עבורה לירז היא הקריבה את עצמה האם את חברה באמת אמיתית שמוכנה להקריב את עצמה למענה?" הוא שאל אותי בקול קפוא.
"מה? תגיד לי השתגעת? אתה יודע מה היא עברה בצבא היא עברה הלם קרב לפני כמה שנים. מור היא ראתה את החבר הכי טוב שלה נהרג מול העיניים שלה באחד המבצעים. יש לה פוסט טראומה היא לא מסוגלת להחזיק נשק מור." אמרתי בזעם הוא הסתכל אליי בגיחוך.
"על מה את מדברת לא דווח לנו המקרה הזה." הוא אמר בחיוך. "היא לא דיווחה לצבא תסתכלי לירז תסתכלי למען מה היא הולכת למענך." הוא אמר בקור כשחיוך זחוח על שפתיו.
"מור מה אני יכולה לעשות למענה? מה אני יכולה לעשות למען גל?" שאלתי אותו בזעם. מבינה את התרגיל שהאלוף ומור עשו קלטתי כעת את כל התמונה הוא שחרר אותי אבל הוא ידע. הוא ידע על הפטור אז הם הלכו על תרגיל מסריח הם מנסים לגייס אותי מרצון לצבא. הם מגייסים אותי עכשיו באמצעות גל הם מנסים להשפיע עליי דרכה.
"אתה בן זונה, בן זונה אמיתי אתה תכננת את כל זה." אמרתי בחיוך קטן וקר. "רק שאני לא מתכוונת להתגייס לא יצא לכם." אמרתי בקול קפוא יוצאת מהרכב כשהוא עצר מול הבית.
"חבל מאוד החברה שלך כבר תגוייס למשימה די טובה." הוא אמר בחיוך זחוח.
יצאתי עם הדברים שלי עולה לדירה בזעם. גופי רעד נכנסתי לדירה חושבת עכשיו מה עליי לעשות. מה אני יכולה לעשות? אני חייבת למצוא דרך לשחרר אותה מהצבא.