תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 47: לא אותו אדם

•עדי P.O.V•
לפעמים הזיכרונות המרים שבים, אותם ימים אפלים כמו אלה שהיו לא מסוגלים עוד להרוג אותי. נהרגתי יותר מדי פעמים, אני כבר לא אותו הנער. אני אקדמאי אחרים קוראים לי מלאך המוות. אויבי מתעבים אותי והחברים מכבדים אותי והצבא קורא לי הלוחם הכי חזק. עמדתי בשדה התעופה כאשר אנשים חולפים על פניי במהירות, הזמן עצר מלכת אותם רגעים בזמנים אחרים כמו אלה. השחוק עמד להיפלט מעומק נשמתי כל רגע. אם חיי היו סרט אחד גדול או תסריט אבסורדי, הייתי צוחק על הסיטואציה הזו. הייתי אפילו מעז לחייך עכשיו אבל רצה אלוקים, האומן הגדול בורא עולם בורא כל הפרטים וגרם לפגוש אותה! הקללה הרעה בחיי, אני מקלל את היום הזה שבו ניסיתי לפתות אותה לבוא אחרי. אני מקלל את הרגעים ההם שקלטתי שאני מאוהב בה בטירוף. היא הדמות הרעה הזו הקללה והרעל הכי גדול שאלוקים שלח לי. היא העונש שלי והחורבן שלי מגלגולים קודמים כנראה באה להשמיד אותי. כנראה כך משמיים מענישים אותי. בעבר אמרו חז"ל העונש הכי גרוע בשביל גבר, היא לראות את האישה שהוא אהב כל חייו נמצאת בזרועותיו של גבר אחר. מוטב לו למות ולא לראות זאת. מוטב שאלוקים ייקח את נשמתו רק לא לראות זאת. הייתי צריך לחזור בארון קבורה אבל רצה בורא עולם להעניש אותי, והוא מעניש אותי טוב מאוד. לראות אותה יולדת לראות אותה מתאהבת לראות אותה במקום שבו היא לא צריכה להיות בצבא. את העונש שלי אשא כנראה לעד אני מקווה לסיים את המשימה הזו ולשכוח אותך. למה אני מרגיש משהו כזה? העלבונות והעבר שרפתי אותם למה אני נזכר בימים האפלים האלה שוב? ידי היו קמוצות באגרופים ניסיתי לשלוט על עצמי הזעם יותר חזק ממני אני חייב להרוג אותו. אני חייב להרוג אותה אני חייב שהיא תסתלק מחיי. הרגשתי מגע על כתפי הסתובבתי בחדות פוגש בעיניו הכחולות המוכרות של מור. שומר על הבעה קפואה על פניי.
"מישהו כאן עצבני." הוא חייך חיוך קר שלא בישר טובות ורק גרם לי להיות יותר עצבני.
"מישהו חושב שהוא בדרן היום? איפה גל כבר הספיקה לפוצץ לך את הפנים או שאני צריך לעשות את זה?" שאלתי בחיוך ציני.
"אני דווקא אשמח להוריד לך איזה כמה אגרופים או שניים על מה שעשית לי." הוא השיב לי בחיוך קר. "לגבי גל היא הלכה אל אהובתך הבלתי נשכחת." הוא המשיך כשחיוך זחוח מרוח על פניו.
"היתה מתה להיות אהובתי, אהובתי הבלתי נשכחת זו אודליה." השבתי לו בחיוך קר משלי. מנסה לשמור על זעם שלי.
"אני לא אמרתי מי אטיאס את זה אתה אמרת." הוא ענה בגיחוך גורם לי ליותר זעם השתלטתי עליו במהירות מנסה לשמור על קור הרוח לפני שאני אפוצץ אותו.
"לא באנו לכאן בשביל לדון על חיי ערוד, באנו לדבר על פרויקט שלנו." השבתי בקרירות. "תגש לעניינים ואל תזיין לי את השכל." אמרתי לו בקול נמוך ומאיים.
"מישהו כבר הספיק להוציא עליך את טפרים אתה על כוונת מור. אטיאס הוא אריה תזהר שהוא לא יטרוף אותך." שמעתי את קולה המשועשע של גל היא התקדמה, כשחיוך זחוח על פניה והיא מסתכלת בעיניי בערמומיות.
"גל שאני אתחיל לקנא?" מור שאל אותה גורם לה לגחך.
"במה בדיוק שכחת את ההיסטוריה המשותפת שלי ושל עדי. סיפור אהבה לא תקרא לזה בכלל." גל אמרה בגיחוך. הבטתי בעיניה הבהירות שהיו עכשיו ירוק זית. היא הזכירה לי את אותם הימים שלא רציתי לזכור עכשיו. גל נעמדה ביני ובין מור באולם הטרמינל עיניה הביטו בי במבט זחוח.
"עושה רושם שכולם כאן הגענו בדיוק בזמן." שמעתי את קולה הבטוח של לירז הסתובבתי פוגש בעיניה החומות הכהות השחרחרות כאש. כשאני רואה את זרועותיו של רוי עוטפות אותה ברוכשנות. עינינו נפגשו הוא הביט בי בטוח בעצמו. כשעיניו השחרחרות היו מלאות כוונה להוכיח את טריטוריה שלו. הוא חיבק אותה ברוכשנות מולי האפס חושב שזה מזיז לי לא הרגשתי כלום הייתי מנותק מזמן מהרגשות שלי.
"הו גבר באת ללוות את אהובתך?" מור שאל אותו בחיוך ערמומי מנסה לעקוץ אותי לגבי שיחתנו.
"מה שלומך אח שלי היקר, אני רואה שאתה וגל לא נפרדים לרגע." הוא אמר בשעשוע הם התחבקו כמו אחים.
"כפי שאתה רואה מאוהבת בי בטירוף לאן שהגבר שלה הולך גם היא הולכת." הוא אמר מצחקק.
"כן, בטח ממש בא לי על זה כל העתיד שלי תלוי בזה שאעבוד עם האו״ם." היא אמרה בציניות שלה. "ומי אמר שאתה הגבר שלי?" גל שאלה בחיוך זחוח.
"את אמרת לי מאמי שלי חיים שלי." מור חיקה את קולה כשגל באה להוריד לו לטמות והוא התחמק צוחק.
"הו אטיאס גם אתה כאן?" הוא אמר במבט מופתע כאילו שרק עכשיו שם לב לקיומי.
"כפי שאתה רואה רוי." השבתי בחיוך ציני.
"אתה לא נראה שמח במיוחד." הוא אמר מחבק אותה עוטף את מותניה גורם לי לרצות לבעוט בשרליל הקטן שלו.
"הוא אף פעם לא שמח כשזה כמו הפרויקטים האלה. הבחור רוצה לצאת לחופשה איזושהי טובה עם חברה שלו לא ככה." מור אמר בחיוך זחוח מלגלג שוב על מערכת יחסים שלי עם אודליה. בן זונה אתה כל כך מת אני עומד לזיין לך את הצורה.
"וואלה היית מת שגל תתנהג ותראה כמו אודליה, תבשל לך תדאג לבריאות שלך בדרך שכל גבר חולם." אמרתי בחיוך ערמומי רומז לו בעקיפין על מערכת היחסים שלהם.
"גל היא אשת חיל, אחת במינה אף אחת לא יכולה להשתוות אליה היא יהלום בדיוק כמו אותה אבן אודם שאי אפשר לגעת בה." מור אמר בחיוך בטוח בעצמו. הבטתי בעיניו קולט את המסר מאחורי מילותיו הציוריות. הוא מתאר אותה ככה בגלל אותו תכשיט שהיא השיבה לי דרכו ביחד עם אותה טבעת של אימי.
"אחי איפה אתה חי אני מעדיף ג׳ייד הוא יותר יקר." השבתי לו באותה שפה מתאר את אודליה בצורה ציורית כאחת שריפאה את ליבי.
"אני רואה שאתם מבינים באבנים למה שלא תהיו יהלומנים?" רוי שאל בחיוך זחוח נכנס לשיחה שלנו.
"חברים הגיעה הזמן לזוז לירז תפרדי מאהובך ובואי נמשיך." גל אמרה קוטעת את מה שהתכוונתי לענות לבן זונה הזה.
"אני אתגעגע עליך אני אצור איתך קשר כשאוכל." היא אמרה לו ברוך מחבקת אותו היא נישקה אותו בשפתיים בעדינות.
"יפה שלי אני אתגעגע אלייך תחזרי בשלום." הוא אמר מלטף את שיערה ברוך.
כשגופי רעד מזעם שניסיתי לעצור זה אבחיל אותי כמו אז כשהיא בגדה בי. התפללתי לשמור על שליטה ולא לעשות שום דבר שהתחרט עליו בעתיד.