תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 22: הנקמה

•כללית P.O.V•
הייאוש והעלבונות זה מה שהיה בין השניים. אהבו ושנאו אחד את השנייה. הוא הסתכל אליה מחובקת בזרועותיו של גבר אחר. גופו בער באש שכבר כבתה לפני אותה אש חזרה אותה המשיכה לאש שחלקו רק לפני יממה. עיניו הקפואות הביטו בה ריקות הוא היה רגיל כבר לבגידה שלה מאותו יום. אבל עיניה נצצו כשהיא מביטה ישירות בפניו הכעס והעלבון היו בעיניה.
"ד״ר יזראילוב." היא שמעה את קולו של הקצין איפרגן. הם ניתקו את מבטיהם אחד מהשנייה. "אני שמח שאת שמחה לראות אותי אבל למעשה באנו עלייך עם הסגן לדבר על המשימה שלכם." היא שמעה את קולו החם הופך לרציני.
"אם כך תיכנסו." היא אמרה בקול מרוחק. היא פינתה להם את הדרך הוא נכנס חולף על פניה כשעיניו לא מביטות בה עוד.
היא סימנה להם לשבת על הספה בחדרה סוגרת את הדלת בשקט. אטיאס התקדם לוילון בחדרה וסגר אותו. עיניו פגשו בחפציה של לירז מול מראת האיפור הוא ראה פרח אוריגמי ישן בצבע אדום כהה. היה מונח שם אותו פרח שהוא הכין לה אז.

•חמש שנים קודם•

•עדי P.O.V•
עטפתי אותה לא יכול להרפות ממנה עיניה נצצו. כשהיא שמעה אותי שר לה פעם בחיים של עומר אדם. היא הביטה בעיניי בחיוך מלא אהבה הרגשתי מאוהב אהבתי את עיניה כשהן נצצו באור כשהיא מסתכלת עליי. ליטפתי את שיערה בעדינות כשהריח שלה ממלא אותי. ראשה היה על כתפי ואני יושב כשהיא מסתכלת עליי. הרגשתי אושר מטורף כשאנחנו באחד הפארקים ברמת הגולן. שרתי לה מאוהב בה כשהלב שלי פועם באושר. "אני קורא לך כזאת מיוחדת כזאת את מעיפה אותי למרחקים." היא נעצה בי עיניים היפיפיות שלה. "לעוד רגע קסום שם בקצה היקום את מבעירה בי אש שלא מכיר אולי אקח אותך לפיקניק ונשתה את תדברי ביידיש." זמרתי לה נהנה רק מלהסתכל אליה. "ופתאום את תחייכי אליי אז החיים הפכו אותי למשוגע עלייך אם את הולכת את יודעת שהלך עליי.. ככה זה כשטוב מדיי .." היא צחקקה צחוק יפיפה שלה מלטפת את פניי הייתי מרוכז רק בה. "זה בא בגלים ואת שקטה כמו ים ובלילות את כמו סופה כשאת צוחקת." שרתי בקולי קולות מגביר את קולי. "אם היו לי מילים כבר מזמן הייתי מספר לכל העולם כמה טוב לי כשאני ואת לבד." שרתי מאושר מאוהב. "עד הבוקר עד הבוקר לרקוד איתך ולאהוב אותך בלי סטופר ..עד הסוף איתך זה לתמיד אוי...אוי...אוי." סילסלתי לה משחק בשיערה. "איזה אושר כמה אושר להתעורר איתך כל יום כל בוקר אהבה כזו של פעם בחיים." שרתי כשהיא מנשקת את פניי. "אז אין לי מה להגיד את יפה כמו תמיד. כמו חלום ישן שמתגשם ואם כבר מדברים אני אזיז הרים למענך עד שתראי ת'שמש בזריחה, בואי נקח איזה יומיים אני ואת ירושלים לכי תדעי אולי אשלוף טבעת אם אשכחך את יודעת .. החיים הפכו אותי למשוגע עלייך- אם את הולכת את יודעת שהלך עליי .. הלך עליי." שרתי לה מאוהב ממשיך לשיר לה את הפזמון שוב.
עצרתי באמצע מקרב את פניה אליי נישקתי את שפתיה המלאות בצבע תות אהבתי אותה יותר מדי. ידיה עטפו את שיערי משחקות בשיערי. לשונינו נלחמו אחד בשני נלחמות על שליטה.
"עדי אני אוהבת אותך." היא לחשה ברכות בין נשיקה לנשיקה.
"אני מאוהב בך לירז." אמרתי מנשק את אפה מרפרף עם שפתיי על שפתיה המתוקות. "השיר הזה נכתב אלינו ילדה את ואני זה נצח ילדה." אמרתי לה בחיוך גדול.
השתחררה מבין זרועותיי נשכבת על ברכיי ליטפתי את שיערה החום רוסו היפיפה שלה. עיניה היו עצומות ישבנו בשקט כשנוף מרהיב משתקף מבין ההרים הגבוהים ופרחי בר יפיפיים מקיפים אותנו. והשמש היפה זרחה ברקע השמיים התכולים כשהרוח נושבת לה. לא יכולתי להסיר את מבטי ממנה לרגע היא היתה לבושה בשמלה אדומה קיצית שיערה היה מפוזר בצורה גלית על ברכיי כשתלתליה העדינים מלטפים את הסמיכה. ריסייה הארוכים ליטפו את לחייה שהיו בצבע קרם עדין. אפה העדין והקטנטן סלד גבותיה העדינות בצבע חום נצצו בעדינות. הן היו לא עבות מדי שפתיה בצבע תות שדה חייכו בנחת. הייתי מכושף מאוהב בה בטירוף איתה המוות לא היה מפחיד. ניחוח הנעים שלה זה כל מה שהייתי מסוגל לנשום ניחוח מתוק רך שלא היה לאף אחת. ישבתי מלטף אותה ישבתי מסתכל אליה היא היתה פרח אמיתי בשמלה הקיצית האדומה הארוכה הזו. היא היתה צמודה ומשוחררת מדגישה את קימוריה. ישבתי כשלצידי מחברת שתמיד אהבתי להביא והתחלתי לצייר את יפיפייה שלי. תמיד כשהיה לי משעמם בשיעורים בארץ הייתי מצייר להנאתי. ציירתי את עיניה היפות העצומות את שפתיה עצמות לחיה העדינות את גופה העדין. הייתי שקוע בה כל כך אחרי ארבעים דקות סיימתי. כשיופייה לנגד עיניי לקחתי דף אדום מבריסטול מכין לה פרח אורגמי היא אהבה את זה, כשהייתי מכין פרחים בשיעורים הפעם הכנתי לה אותו בצורה עדינה יותר.
"עדי מה אתה עושה?" היא שאלה אותי פתאום כשעיניה היפות נפתחו.
"הפתעה." עניתי לה היא קמה מברכיי תופסת את המחברת שלי.
"עדי ואו." שמעתי נשיפת הפתעה יוצאת מפיה כשהיא הסתכלה בציור. "אתה מדהים." היא אמרה עוטפת אותי בחיבוקה מנשקת את פניי.
"לא את יפיפייה שלי." עניתי לה בחיוך מלטף את פניה הרכות היא הביטה בי במבט מאוהב כשהושטתי לה פרח. היא צחקקה צחוק היפיפה שלה שכל כך אהבתי.
"אתה לא מבזבז זמן." היא חייכה מוקסמת לוקחת את הפרח מידי היא קמה בקלילות מושיטה לי יד קמתי כשהיא מושכת אותי אחריה לעבר הנוף המרהיב. היא חיבקה אותי בחיוך גדול מסתכלת עליי לא יכולתי לעמוד בפני פניה היפות ושפתיה המלאות. נישקתי אותה כשהיא מחזירה לי נשיקה רכה ומאוהבת חייכתי מאוהב בנערה הזו אני והיא זה נצח.