תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 78 חלק א': זה או אני או אף אחד

•לירז P.O.V•
השמש האירה מבעד לחלונות פתוחים באורה הזוהר לרווחה של המרפסת. התעוררתי ליום חדש, קול הציפורים מצייצים נשמע.
שכבתי במיטה ללא תזוזה ראשי הסתחרר מכאבים חדים אחרי התאונה אתמול. השעה היתה עשר בבוקר גופי סירב לזוז מהמיטה. מוחי קדח במחשבות לא מצאתי מנוח לרגע. היום שעבר היה אמור להיות יום שבו אמצע נחת. אבל כמו כל דבר בחיים הארורים שלי הוא הופיעה. שמעתי דפיקות בדלת שהעירו אותי ממחשבותי על מה שהתרחש אתמול. הייתי מותשת מדי בשביל לקום הדפיקות נשמעו שוב ושוב. קמתי באי רצון צועדת בקושי לדלת עייפה מטושטשת. פתחתי את הדלת בעייפות פוגשת בדמותו הגברית. עיניו החומות דבש הביטו בי רציניות, עורו בצבע ברונזה אפרסקי שזוף נצנצץ. עצמות לחייו היו מעוטרות בזיפים שחורים. שפתיו הבשרניות הורודות היו יפיפיות. פניו מזמן לא היו של אותו הנער שאהבתי. הוא לבש על כיפה שחורה יפיפייה וחולצת טריקו שחורה עם ג׳ינסים שחורים עם קרעים ונעליים צבאיות. בלי להבין מה קורה זרועותיו החסונות תפסו אותי לפני שנפלתי הייתי בזרועותיו. כאב חד פילח את רכתי עיניי בקושי ראו את פניו. ידיו עטפו אותי בזרועותיו החסונות מלטפות את שיערי בעדינות. ראשי היה מונח על חזהו רגלי נחלשו בקושי עמדתי.
"לא תניח לי," ניסיתי להשתחרר מאחיזתו בי.
"אל תתעקשי לירז את לא מסוגלת לעמוד." הוא אמר מרים אותי בין זרועותיו נושא אותי לחדר. הוא צעד לחדר שינה משכיב אותנו על המיטה. הוא חלץ את נעליו מרגליו משכיב אותי על חזהו. ידיו ליטפו אותי כשראשי מונח על חזהו. שכבנו על המיטה כשידיו ממשיכות ללטף אותי בעדינות. שתקנו רגעים ארוכים אף אחד מאיתנו לא אמר מילה שמעתי את נשימותיו המהירות שלו. פעימות ליבו היו כל כך מהירות כאילו הוא רץ מרתון. עצמתי את עיניי מקשיבה להם בשקט כשזיכרונות מרים רצים לנגד עיניי חולפים מאותו יום.

ראשי היה חלול על מנת לפקוח את עיניים שקעתי בצללים הכהים, שהחליפו גוונים לבהירים מזיכרון לזיכרון של צבע בהיר של יום בהיר אור השמש החמימה האירה סביבה את המים המלוחים. ודמות עמדה שם מביטה בי בתקופה אחרת בפעם הראשונה אז הצבע התחלף לאור לבנבן בשמיים על רקע יהלומים בהירים שנצצו ברקע השמיים הכהים. ואש בהירה אדומה ירדה שפתיים חמות נישקו ברוך ואהבה. עד שהתחלפו שבבי הזיכרון לימים אחרים שבהם ידיים חיבקו אותי חזק והרגשתי שלמה שם. הרגשתי חיה כציפור חופשייה הכל היה יפיפה סביבי כשהידיים עטפו אותי.
לאט לאט הזיכרונות בצבעי הלילה מילאו אותי כשאור יום חדש הפך ליום חדש סגרירי חורבן גדול. דמותו התחילה להיעלם עיניים חמימות חומות בצבע דבש נעלמו בתוך צללים. הפנים המוכרים המחייכים התחילו שוב להיעלם מחזירים אותי למציאות המרה. השפתיים היפיפיות המלאות נעלמו וצבע קרמל התחלף בחלל ריק. קול זעקה בקע ממרחקים ומילא כל היכל והיכל בנשמתי הרגשתי את האדמה רועדת תחתיי נלחמתי בצלליות הנעלמות מנסה לאחז בדמות הצוחקת המחייכת מסתכלת עליי באהבה. היא סירבה להישאר לידי סירבה שוב לתת לי מהאושר שלה. הצווחת היגון התחזקה בכי מר נשמע למרחקים טיפות קרות של גשם טפטפו על פניי. הגוף נאבק נלחם בכל הכוח לא יכולתי לנשום הטיפות של הגשם התחזקו מרגע לרגע. הרגשתי ידיים חזקות עוטפות אותי כל כך חזק. מרתקות אותי ידיים כל כך חזקות וחמות מחבקות מלטפות את גופי. כשעיניי נפקחות בהלם מהסערה שהיתה בחדר בבהלה. רק עכשיו הבנתי שהגשם היה הדמעות שלי הידיים חיבקו אותי כל כך חזק. כל כך חמות ראשי היה צמוד לחזה חם שמעתי לב חזק פועם. ידיים גבריות חמות מלטפות את שיערי הרגשתי מוגנת. התנשפתי גרוני צרב חיבקתי את הדמות נאחזת בה כהוגן. ריקה מבפנים מרוסקת אבל הידיים האלה עטפו את השברים כל כך חזק. נשמתי את ריח הבושם הגברי שהיה מדהים מלא בקסם. עצמתי את עיניי נשאבת עליו לידיו הרכות המלטפות את שיערי מרגיעות את ליבי הכואב.
גופי רעד בהיסטריה כל כך חזק הרגשתי את האוויר אוזל. "כואב לי הלב לא רוצה לחיות." לחשתי בקול רועד לא בטוחה שהוא שמע אותי.