תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 34: חזרה אל צללים האפלים

•לירז P.O.V•
שכבתי במיטה השעה היתה שעת בין ערביים, בהיתי בשמש השוקעת דרך נוף שהייתי בעבר מסתכלת בו שעות. לפני שעזבתי את הבית ללמוד בלונדון. הצבעים הכתומים של השמש נראו להם זוהרים כל כך, הייתי בחודש חמישי והבטן שלי בקושי גדלה היא נראת כמו של תחילת ההריון. הרגשתי את הבעיטות שלו מדי פעם. עכשיו הרגשתי במיוחד הוא בעט ללא הפסקה בבטני.
"התעוררת כדורגלן?" שאלתי אותו הוא הגיב בעוד בעיטה בבטני. "אתה כבר רוצה לצאת לעולם? קודם כל תגדל קצת תגדל ילד אהוב שלי." חייכתי לעצמי מצפה לו כל כך ומפחדת כל כך שלא אהיה איתו מספיק זמן. אעשה הכל בשביל לחזור אליו בריאה ושלמה אני חייבת את זה בשבילו.
קמתי מהמיטה מתמתחת בעייפות אלו היו ימים קשים, עכשיו אנצל את הזמן שיש לי איתו בגופי עד המשימה. שמעתי דפיקה בדלת ושמעתי את הדלת נפתחת הסתובבתי בעייפות לכיוון הדלת. וראיתי את אמא נכנסת אל חדרי. עיניה נצצו בחום ראיתי את האושר על פניה לראות אותי. כל כך התגעגעתי אליה אחרי תקופה ארוכה של גיהינום.
"אפשר להיכנס?" היא שאלה אותי בהיסוס קטן.
"כן, מאמא." אמרתי לה בחיוך היא התיישבה לידי עיניה נוצצות בשמחה. היא חיבקה אותי בחוזקה אליה מלטפת אותי כמו בילדות. כאילו הייתי אוויר לנשימה שלה ככה זה היה תמיד מאז ומעולם כשחיבקה אותי.
"אני כל כך שמחה שאת חזרת לירז, את לא מבינה עד כמה חלמתי על הרגע שתחזרי." היא אמרה בחיוך שלה. "כמה התפללתי לזה כל יום במשך כל הארבע שנים האלה." היא אמרה ברכות ראיתי את העצב בעיניה, כאב לי הלב לראות אותה ככה הוא לא היה שווה את זה. רק עכשיו אני מבינה שהוא לא היה שווה את זה לעולם.
"אני מצטערת שנעלמתי אמא." חיבקתי אותה בחוזקה. "עכשיו אני בסדר איך את מרגישה?" שאלתי אותה בדאגה.
"אני מצוין בגלל שאת חזרת, הערב חשבתי לערוך לכבוד שובך ארוחת ערב הזמנתי כמה מהחברים שלך אם זה בסדר מבחינתך?" היא הכריזה בחיוך גורמת לי להביט בה בהפתעה. ראיתי את אושר על פניה לא רציתי לעליב אותה, למרות שבתוכי הרגשתי שכאילו נשמתי עוד דקה יוצאת מגופי. אחרי הפעם האחרונה איך אסתכל להם בעיניים אחרי שפגעתי בהם.
"זה בסדר אמא, באיזה שעה הזמנת את כולם?" שאלתי אותה מסתכלת בשעון על מנת להתארגן.
"הם יהיו כאן בשמונה כדי שתתחילי להתארגן." היא אמרה נושקת לראשי ויצאה מהחדרי בהתרגשות.
"מה לעזאזל אני אעשה עכשיו?" החזתי בראשי חזק מנסה לחשוב על מה הגיד להם? מה אעשה עכשיו אחרי שפגעתי בהם.
נאנחתי בייאוש התקדמתי אל עבר המקלחת תופסת לי מקלחת ארוכה. אחרי שיצאתי ניגשתי אל המזוודה שלי מוציאה שמלה לבנה מתחרה עדינה שהיתה בצורת פרחים עדינים, שהגיעה עד ברכיי. הברשתי את שיערי שהיה פזור בעדינות עם בקבוקים קטנים. איפרתי קלות את עיניי בעיפרון שחור ובחרתי אודם בהיר בצבע שפתיי. ענדתי עגילים קטנים וטבעת עדינה כסופה עם יהלום עדין. התקדמתי אל הארון שלי מוציאה מתוכו עקבים בצבע קרם גבוהים. עמדתי מול המראה נראיתי אותה נערה שהייתי אבל כעת גם אמא צעירה. עכשיו אליי לחזור לחיי ולעשות כל מאמץ על מנת להצליח להיות כמה שיותר עם האנשים שיקרים לי.
השעה היתה רבע לשבע ירדתי למטה לעזור להוריי לארגן הכל לארוחת ערב. אמא שלי שיחררה את העוזרת מזמן. שמעתי את הטלפון שלי מצלצל בזמן שהנחתי את הצלחות ומזלגות וסכומים על רקע המפה הלבנה החגיגית באולם הראשי בבית. במקום שבו אבי היה פוגש מדינאים שונים.
"היי מה נשמע?" שאלתי את גל בזמן שאני עורכת את השולחן.
"בסדר, מה שלומך לירז?" היא שאלה בקול מלא שמחה.
"מצוין עורכת את השולחן לקראת הארוחה." אמרתי לה בצחקוק. "איך היתה הטיסה שלך ושל מור?" שאלתי אותה.
"מתישה טסנו מתוך שלוש מדינות." היא אמרה בעייפות.
"איך היתה אצלך?" היא שאלה בדאגה.
"אותו דבר לצערי." עניתי לה.
"מה שמעתי שאמא שלך הזמינה את כל חבר׳ה?" היא אמרה משועשעת.
"כן היא אכן עשתה זאת." אמרתי לה בחיוך כשפתאום נשמע פעמון הדלת. נגשתי לפתוח את הדלת ראיתי את גל ומור עומדים בכניסה חיבקתי את גל ואת מור.
"תראו מי נראית כמו דוגמנית היום." גל אמרה לי בחיוך.
"מי שמדברת מור היא הצליחה כבר לגנוב לך את הלב?" שאלתי בשעשוע. גל היתה לבושה בשמלה קצרה בצבע אדום יין עם כתפיות דקות שחשפה את יופייה הנדיר.
"זאת שאלה בכלל ד״ר יזראילוב?" הוא שאל משועשע.
"אני מקווה בשבילך שלא תקרא לי ככה סמ״ר." עניתי לו בחיוך משועשע מור לעומת גל לבש חולצת לבנה מכופתרת עם פסים כחולים וג׳ינס שחור ספורט אלגנט הוא וגל נראו מדהימים ביחד. "בואו תיכנסו." אמרתי להם בחיוך משועשע.
"זה נראה כאילו חזרת מהמלדיביים עכשיו." גל אמרה מצחקקת.
"כן, אה גם לי זה משום מה מרגיש ככה." צחקקתי. בדיוק אמא נכנסה לחדר. "אמא בואי תכירי את מור ערוד הוא החבר של הנסיכה הזו שכאן אחד החברים הטובים שלי, מור תכיר את אמא שלי רינה." אמרתי עורכת הכירות בינהם.
"נעים להכיר אותך מור, איזה מדהימים אתם נראים ביחד." אמא אמרה בחיוך לגל ולמור.
"תודה לך רינה נעים להכיר אותך גם." הוא ענה לה בחיוך.
"תשמור על הבת השנייה שלי גלוש." היא אמרה לו בהזהרה בזמן שהיא מחבקת את גל. אמא שלי ואמא של גל מסתבר עוד מכירות מהאוניברסיטה גילינו את זה בנשף הסיום. בעבר גילה אמא של נטלי ואמא של גל אולסיה היו חברות טובות עד שהקשר התנתק.
"אני אשמור אליה אין מצב שלא." הוא אמר מחבק את גל בחוזקה עליו ונושק ברכות למצחה. צחקקתי מהמראה של שני אלה אני כל כך שמחה שהם חזרו.
פתאום נשמע צלצול בדלת, נגשתי לפתוח את הדלת ראיתי דמויות שכבר תקופה ארוכה לא ראיתי. נתתי להם להיכנס הם הביטו בי בוחנים את פניי, כאילו רואים אותי פעם הראשונה. הרגשתי את המתח באוויר לאחר מה שקרה בפעם האחרונה. פגשתי בעיניה של נטלי היא עמדה רגעים ארוכים שיערה החום היה אסוף בקוקו גבוה עיניה החומות דבש הביטו בי בוחנות אותי בזהירות. הערב היא היתה לבושה בשמלה בצבע שחור עדינה עם שסע עדין, לידה עמדה לא אחרת מאשר תימור שיערה החום היה פזור בקבוקים היא לבשה שמלת מיני שחורה מעור שהיתה צמודה לגופה עיניה החומות דבש כאש הביטו בי גם. ביחד איתם עמדה ליהי עיניה כחולות בחנו אותי בחיוך מרוצה היא לבשה שמלה בצבע שמנת עדינה, שיערה החום היה מסודר בתסרוקת עדינה של בננה. פגשתי במבטו של רטמיר שהביט בי מלמעלה עם עיניו החומות הכהות היו כבויות שיערו החום גדל מאז הפעם האחרונה וזיפים שחורים קישטו את פניו. הוא לבש מכנסיים לבנים וחולצה מכופתרת כחולה שהדגישה את שריריו. קוקו היה עם הרסטות החומות שלו עדיין אותו טיפוס רק שהפעם הזיפים השחורים שלו בלטו. נפתלי עמד בעמידה זקופה הוא לבש חולצה מכופתרת אדומה ומכנס ג׳ינס שחור מעוצב. פניו כוסו בזיפים עדינים בהירים שיערו מאז גדל מעט עיניו החומות הדבש בחנו אותי ברוגע. לידו עמד מירון אח של ליהי. שיערו השחרחר התאים לחולצה המכופתרת השחורה שלו ולמכנס השחור עיניו הירוקות הביטו בי במבט רציני ושקול ידעתי שהוא חברו הטוב. גל ומור עמדו מאחורי גם ידעתי שהגיע הרגע הזה. הרגע הזה שאצטרך לפתור אחת ולתמיד את הבעיות שיצרתי.
"אני חושבת שאנחנו צריכים כולם לדבר." אמרתי מסמנת לכולם להיכנס מנסה להפיג מעט את המתח שחדר בעצמותי.
כולם נכנסו לסלון, ראיתי את הוריי יוצאים נותנים לנו רגעים פרטיים לפתור את הכל. כולם התיישבו ואני עמדתי מולם.
"קודם כל אני מודה לכם שהגעתם היום, בשבילי זה לא מובן מאליו." פתחתי ראיתי את העיניים הרציניות מביטות בי. "אני הייתי רוצה להתנצל—" התחלתי להגיד ראיתי את תימור קמה.
"זה שבאנו לכאן הלילה לא אומר כלום, אנחנו באמת רצינו לראות האם אמא שלך רצינית בכך שאת כאן והזמנת אותנו. אחרי שהחלטת לנתק קשר איתנו." היא אמרה בקול חד נעמדת מולנו.
"מה שעשית לירז עבר כל גבול יכולת שלנו להכיל, את החלטת שאת לא רוצה אותנו בחיים שלך. בגלל הבן זונה הזה עדי החלטת לוותר על קשר איתנו." היא קמה בזעם צועדת עליי. "פתאום את מזמינה אותנו לאחר הפעם האחרונה שברחת במועדון." תימור אמרה בכעס.
"להגנתי אין לי שום דבר להגיד לך תימור, אני לא הייתי מסוגלת להתמודד עם כולם ובחרתי בדרך הכי שפלה לברוח. את צודקת לגבי זה ארבע שנים דחיתי את כולם לא רציתי אף אחד לידי, זה כאילו נכנס בי שד. אני לא מאשימה אתכם אם לא תרצו כל קשר איתי. כי אין לי שום דבר להגיד להגנתי, נהגתי בגסות פגעתי בכם הרסתי כל חלקה טובה שהיתה לחברות שלנו. אני אבין אם לא תסלחו לי." אמרתי את מה שהיה נכון. "והאמת גם לא היה לי את האומץ היום לפגוש אתכם אם לא אמא שלי." אמרתי בכנות את מה שחשבתי.
"זה מעבר לזה לירז אולי הגיעה הזמן שנדבר על מה שקרה אז והרס את כולנו." שמעתי את קולו של נפתלי.
"למה לפתוח שדים מהעבר." שמעתי את קולה של נטלי.
"אני מסכימה איתך הגיעה הזמן שנדבר על זה." הסכמתי לפתוח את התיבה של השדים שנשאתי אז. כולם הביטו בי בהפתעה הייתי מוכנה.
"את באמת רוצה לפתוח את השדים שלך בלי לשמוע את תגובתו של אטיאס?" שמעתי את קולו של מירון.
"אטיאס בחר בדרכו לסגור את השדים אני בוחרת לעומתו לפתוח את זה ולפתור את הבעיות שלנו שלא נותנים לאף אחד מאיתנו שקט. אני יודעת שלכולם כאן יש אכזבות ועלבונות הגיע הזמן לפתור אותם." עניתי לו נחושה בדעתי.
"את עושה טעות לירז זה לא יוביל אותנו לשום מקום, במיוחד כשאטיאס לא כאן להגן על עצמו הערב." הוא אמר בקול בטוח.
"אני חושבת שלירז צודקת למה לא מירון, אם להפך נפתח את השדים ונשחרר את הכל יהיה יותר קל להמשיך הלאה לכולנו." ליהי צדקה בדרכה ראיתי את עיניה הרציניות הכחולות מביטות באחיה. "מירון עדי לא רוצה להתמודד עם האמת כולנו יודעים מה היה באותו ערב של המסיבה. וכולם יודעים שעדי אטיאס בחר להתעלם מהאמת ולקבור את העבר. בשבילו אולי אין משמעות לעבר אבל בשבילנו זה חשוב. לירז מודה בטעויות שלה כלפינו היא התמודדה עם השדים שלה איך שיכלה. וכל אחד מאיתנו מתמודד עם צלקות ושדים משלו מאותה תקופה. אני חושבת שזה יועיל אם נדבר על זה הערב." היא אמרה בביטחון מסלקת כל ספק.
"את שומעת את עצמך ליהי הוא לא יכול להגן על עצמו, כי הוא לא כאן גם את הצד שלו צריך לשמוע." הוא הרים מעט קולו.
"מירון האם עדי לדעתך יגיע להתאמת עם האמת אם תתקשר עליו עכשיו?" ליהי שאלה אותו בחיוך זחוח. "תקשר עליו נערוך ערב של זיכרונות נשכחים." היא אמרה בציניות.
מירון השתתק נכנע לה.
עמדתי מול החלון כשכל השדים שלי ושל כל אחד בחדר ממלאים אותנו.
"בסדר בואו נעשה את זה!" הכרזתי נחושה בדעתי להתמודד עם השדים של כולם.
"בסדר תוציאי את זה אם זה עושה לך טוב!" מירון אמר מסתכל אליי.