תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 77: אני לא רואה אף אחד חוץ ממנה

•לירז P.O.V•
הדלקתי את האור בחדר, נברשות גדולות קלסיות היו על תקרת החדר. הצבעים בחדר היו בהירים בתוך החדר בצבעי שמנת מלכותיים התקרה קושתה בגבס. ליד החלון היה וילונות כבדים בהירים לבן תחרה וצבע קפה קלסי. וכניסה למרפסת אבן קלסית עם הנוף המרהיב של רמת הגולן. צעדתי נכנסת לחדר מזהה תמונה של שתי דמויות שוב מאגדת הכתר האדום. ראיתי את הציור של הלילה האחרון לפני שהוא מת למענה. הגבר הצעיר היה לבוש בבגדי מלכות יפיפיים הוא לבש מכנס שחור וחולצה לבנה ומעל מקטורן מלכותית בצבע לבן מכופתרת הכפתורים שחורים. עיניו היו כחולות ושיערו היה שתני בהיר בצבע חול, עיניו נצצו באור מוזר. שפתיו היו גבריות מלאות הוא החזיק בזרועותיו נערה צעירה יפיפייה שיערותיה חומות ריסיה ארוכות עיניה ירוקות בהירות שפתיה עדינות הביטו בו בכאב רווי אהבה. היא לבשה שמלה אדמדמה כדם שיערותיה היו מקושטות בפרחים ככתר ועליהם כתר גדול מאבני רובי ובין שערותיה יהלומים קישטו אותה.
הבטתי בתמונה רואה את המעיין ברקע התמונה איפה שפגשתי אותו הזיכרונות מאותו יום הדהדו.

המשכתי ללכת בין הרסיסים, ׳אם הצלחת להבדיל בין דמיון למציאות המציאות בצד אחד והדמיון בצד השני הדרך שתבחר בה תוביל אותך, לעולם שיכול להפוך לגן עדן או לגיהינום.׳ לעזאזל מה הפואנטה בכל זה מעניין איזה אידיוט זקן מימי הביניים המציא את זה. הלכתי לאט בחושך רואה שני מנהרות עצמתי את עיניי גן עדן או גיהינום? לעזאזל גיהינום מספיק יש לי. רצתי למנהרה הימינית רצה בה חולפת רצה לאחר קול המים. הגעתי לחלל גדול ובו ניחוח נעים של בושם זר היו שם פרחים בצבע לבן עדין עם צבע אש כדם. ראיתי את המפל נשפך לו בצורה יפה של בריכה. "הגן נפתח בפני אלה שמחפשים אחריו הסוד מסתתר מאחורי תקוות ותשוקות אסורים." היה כתוב הסתכלתי סביבי הסתכלתי על הפרחים צבעונים אדומים אלה. אהבה נצחית. התקדמתי לפרחים נוגעת בהם הם הושתלו כאן, דמעה זלגה בעיניי כשנגעתי בפרחים האלה. "אהבה נצחית שאיבדתי." נגעתי בפרחים בוכה.
"מצאת את המקום." שמעתי קול אומר לי הרמתי את מבטי פוגשת בעיניו המהפנטות חום דבש.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי קמה גופי רעד. "אני בטח השתגעתי." אמרתי בזעם מחזיקה בראשי.
"לא מאמינה שאני פה?" הוא שאל תופס את ידי אוחז בהם בכוח. "זה אירוני שאנחנו נפגשים כאן לירז, אחרי שדרסת את אהבה שלנו אחרי שאת זרקת הכל לפח אתמול." הוא אמר בקור עיניו הביטו בי בזעם. חייכתי חיוך קר שבורה.
"לא זרקתי לפח הייתי מסוממת הכלבה שלך סממה אותי, אני אף פעם לא הייתי נותנת לבן זונה הזה לגעת בי. לא אחרי מה שעברתי איתך אחרי שהתאהבתי בך בצורה מטורפת. אחרי שהייתי מוכנה למות בשבילך אתה עדיין מאמין לשקרים שלה." צעקתי בזעם מסתכלת בעיניו. "אני אוהבת אותך לא סתם אוהבת כמו נערה מתבגרת אני מאוהבת בך, אתה האוויר לנשימה לי אתה משמעות החיים שלי איך אתה חושב שאני מסוגלת לעשות לך את זה!" צעקתי בכאב עוטפת אותו קרוב אליי. "תזכר זאת אני אתה חושב שהייתי נותנת למישהו מרצון לגעת בי? אחרי שחזרתי ואמרתי לך שאני אוהבת אותך ואני רוצה להיות איתך כל חיי." אמרתי בייאוש עיניו הביטו בי בקור ידיו פתאום סילקו את שלי ממנו.
"אני לא מאמין לך, הספיק לי לראות אותך איתו מול העיניים שלי כמעט שכבת איתו שם אני לא הופתע עם עשית זאת." קולו היה קר מדי הוא התכוון לצאת.
"לא," זרקתי את הגאווה שלי רצה לעברו חיבקתי אותו בחוזקה. "לא עשיתי את זה אני יודעת את זה לא הייתי עושה את זה עם אף גבר שהוא לא אתה. אמרתי לך שאני שמורה שמרתי על עצמי בשבילך בשביל האחד והיחיד שלי. איך אתה מעלה בדעתך שאעשה את זה עדי אני אוהבת אותך יותר מדי חזק בשביל שאתן למישהו לגעת בי." קולי רעד בכאב. "בבקשה תאמין לי עדי בבקשה אל תעשה לי את זה. אל תחזור על טעות שלי כשלא האמנתי לך אז." כאב לי בכל הגוף החזה שלי כאב.
"אני לא אסלח לך לעולם את רוצה לדעת איך הסתיים הסיפור של האגדת הכתר האדום. הוא אהב אותה עד מוות הוא נתן לאויב שלו להרוג אותו בשביל שהיא תוכל לחיות. הכתר האדום שלה פה, כתר שהוא עשה עבורה כתר הדם שלו. כאן במקום הזה זה היה הלילה האחרון שלהם היא הסגירה אותו לאויב שלו בשביל להציל את עצמה." הוא אמר כשהוא אם הגב אליי. "כאן במקום הזה במקום שבו הם חלקו תשוקה זה נגמר לנצח בנינו אני לא אתן לך להרוג אותי." קולו היה החד הוא הושיט לי טבעת. "זו הטבעת האודם שלה תזכרי את הדם שהיא שפכה ותזכרי איך שברת את הלב שלי, איך הרסת הכל ואת הדם ששפכת בתוכי." הוא אמר בקור עוזב אותי כשאני מתרסקת על האדמה כשהדמעות זולגות.