תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 10: ציידת

עוד דקה עוד שעה עוד שנה,
ואני בינתיים נעלמת שוקעת בתוך החושך שלך,
שוקעת בך ובלב השבור שלי.
ככה חלפו ימי בלי ששמתי לב,
הנשמה מתוכי יצאה כבר.
ורק נותרה קליפה ריקה שלי,
למדתי לחיות בלעדיך לא לנשום,
למדתי להלך בעולם שבו אתה כבר לא קיים בלי לנשום.
למדתי לבכות כשאף אחד לא רואה ולהתחבק עם אלוקים.
למדתי לדעת שהוא היחיד שיחבק כשאני אשבר,
כשאני אאבד משמעות לחיי.
איבדתי אותה והקב״ה עדיין מנחם מחבק,
הוא עדיין לא שופט, הוא עדיין מבין שכואב לי.
מבין את כאבי ומנחם לא עוזב כמו בני אדם,
בני אדם תמיד עוזבים אותנו כשקשה אבל הקב״ה תמיד נשאר איתנו כשאנחנו עצובים וכשהלב מפורק הוא נשאר לאסוף את השברים, הוא תמיד נשאר גם בעצב וגם בשמחות.
הוא מגלה רחמים וזוכר אותך ילד,
הוא זוכר ולא שוכח אף אחד, לעומתנו בני אדם מתי הסתכלנו זה לזה בעיניים?
מתי עצרנו לרגע להסתכל זה לזה לנשמה? מתי עצרנו לשאול האם אתה בסדר? האם את צריכה משהו? חיבוק ? אהבה, ובעיקר אהבת חינם.
מתי אני עצרתי להסתכל בעינייך האדומות? ולראות שאת סובלת ומנסה להיות חזקה עבור שנינו.
מתי חיבקתי אותך כשאת בכית על כאבך?
איך שכחתי אותך ושקעתי בייסורי ונתתי לקב״ה לנחם אותי בלי לתת משהו בתמורה למישהי אחרת.
איך אפשר רק לקבל בלי לתת?
שמישהו יעצור את זה שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה וייתן לי את הכוח להתעורר ולתת נחמה ואהבה לאדם שראוי לי.