•כעבור שלושה חודשים•
•לירז P.O.V•
השמש נצצה מעל ראשי מסנוורת בעורה אנחנו כבר הגענו לאביב הרוח הנעימה בדרה את שיערי. עמדתי עם שאר משלחת האו״ם חיכינו למטוס ביחד עם גל. בתקופה הזו עבדנו קשה קרענו את עצמנו על מנת לצלוח את מטרות. כיום אנחנו רופאות מוסמכות היום אנחנו מתחילים את המשימה, לבשתי מדי רופאה לבנים חלוק עדין ומתחתיה היתה שמלה עדינה פרחונית בצבע תכלת בהיר שהדגישה את גופי צעדתי עם עקבים פשוטים בצבע קרם. כשאני חושבת על משימה שלי כראש צוות. עיניי כוסו במשקפי שמש בעלי מסגרת בהירה נראיתי שונה מבעבר.
"כל הצוות פה?" שאלתי את גל כשאני מביטה על השמיים גופי עלה באש מרוב החום.
"כן, רק שני הדבילים האלה לא הועילו בטובם לבוא לכאן." גל אמרה בזעם. "נשרף לי כבר הגוף מרוב החום הזה." היא אמרה בזעם כשהיא מחכה רותחת מעצבים. מאז אותו היום גל השתנתה היא הפכה לחסרת סבלנות ויותר עצבנית. היא עדיין לא יכולה לסלוח לי שהתגייסתי היא חושבת שעוד לא התגברתי אבל היא לא מבינה שזרקתי את הטבעת למים הקפואים ביחד עם הלב שלי. פתאום נשמע רעש קולו של המטוס נשמע בעוצמה מחרישה המטוס הצבאי של האו״ם עמד לנחות בקרקע. על האדמה כולנו עמדנו בשקט דרוכים עוד מעט זה מתחיל. הרוח נשבה מעל ראשינו המטוס נחת ברכות על האדמה עוצר לא רחוק מאה מטר מאיתנו. הדלת נפתחה מתוכה יצאו עשרה חיילים במדי האו״ם לבושים בגדי צבא נאט"ו עם סמלים אמריקאים ראיתי אותם צועדים לכיוונינו. ראיתי את החיילים בוחנים אותנו, בחיוכים משועשעים מסתכלים על הרופאים והאחיות שהגיעו איתנו. ראיתי אותו צועד בראשם כשמור לידו עיניו של החלאה פגשו בעיניי לרגעים קצרים מבעד למשקפיו. רובם בחנו אותי במבט שלהם הבטתי למקום אחר לא רוצה לפגוש בעיניו. לא אהבתי את העובדה שהוא מסתכל עליי בכלל לא אהבתי את עיניו. הם היו עיניים רעות לא כמו פעם לא אותם עיניים חמות של הנער שאהבתי בעבר, אני חייבת לשמור על דיסטנסט. הוא התקדם נעמד מול הקבוצה שלנו.
"אתם מוכנים?" קולו של אטיאס נשמע כשהוא נעמד כמה מטרים מאיתנו.
"כפי שאתה רואה," גל ענתה לו בקור היא היתה עצבנית מרוב החום.
"אם כך בואו נארוז את הדברים שלכם, תקחו את התיקים שלכם ותתקדמו למטוס." הרמתי את התיק הגדול שלי שהיה חצי ממני חולפת על פניו קרוב אבל לפני שהספקתי לחלוף על פניו. ידו תפסה בידי עוצר אותי הרמתי עליו מבט קר פוגשת בעיניו החומות דבש שנצצו באור השמש בצבע בהיר הפעם משקפיו לא היו על עיניו. הסתכלנו זה בזו בקור בלית ברירה.
"את צריכה לדאוג כראש צוות שכל הצוות שלך פה ד״ר יזראילוב." הוא פנה אליי באופן רשמי.
"בדקתי לפני שעוד הגעתם וכולם כאן סגן אף אחד לא חסר." אמרתי לו במבט קר כשפנינו קרובות. עורו היה שזוף יותר גופו הפך לשרירי יותר לאחר שלושה חודשים האלה שלא היה כאן, הוא היה גבוה ממני הוא לבש את המדים שלו החדשים.
"תבדקי שוב שאף אחד לא עזב ששום דבר לא חסר ד״ר יזראילוב תעברי על הרשימות כולם." הוא שחרר את ידי מידו החזקה בדקתי את הרשימות שוב כשאני סופרת את האנשים ועוברת על כל החומרים שלנו וכל הציוד.
"כולם כאן?" שמעתי את קולו מאחורי.
"כולם כאן סגן." עניתי בקצרה כשאני עומדת עם גבי עליו בוחנת הכל.
"אם כך הגיע הזמן שנצא לדרך." הוא אמר באדישות. "ד״ר יזראילוב את בטוחה שלא שכחת כלום לאחר מכן לא תהיה דרך חזרה?" הוא שאל אותי מוודא שהכל כשורה. כולם כבר עלו מזמן למטוס. מה הוא מנסה לעצבן אותי היום? לקחתי את התיק שלי מניחה על גבי בזעם מתון.
"אני אף פעם לא שוכחת דברים חשובים סגן, אנחנו יכולים לצאת לדרך." עניתי לו בקול בטוח לא מסתכלת עליו מסתכלת לנקודה כלשהי אבל לא ישירות בעיניו הספיק לי לפגוש את עיניו.
עלינו למטוס אחרונים כשכולם כבר יושבים במקום, ידעתי עכשיו אליי להתמקד במשימה שלי. אני לא עומדת להציל חיים פה של אף אויב אני עומדת להרוג אותם. הכנתי אחד גם בשבילי במידה ולא אעמוד במשימה ואני אתפס על ידי האויב התאבד. "לירז בואי שבי לידי." שמעתי קול של בחור קורא לי הרמתי את מבטי רואה את גיא מהצוות שלנו הידיד שלי. הוא היה פלרטטן לא קטן הוא כל השלושה חודשים האלה לא הפסיק לפלרטט איתי.
"ד״ר יזראילוב היפיפייה תשב לידי." אחד החיילים אמר וככה נפתח ויכוח בין כל החיילים כשהם רבים. עד שהם רבו ראיתי את אותו הבחור מאותו היום שהציל אותי יושב לו בנחת במושב מקדימה מושב לידו היה ריק. צעדתי לשם לא ראיתי אותו תקופה ארוכה מאז הישיבה ההיא.
"אפשר לשבת לידך?" שאלתי אותו הוא הרים את מבטו אליי עיניו הכחולות הסתכלו בעיניי הם היו צלולות כים בצבע תכלת עדין עיניו היפות. שיערו השתני גדל מאז הפעם האחרונה שראיתי את הבחור הזה. על פניו גדלו זיפים בצבע חום שתני בהיר הוא נראה יותר שרירי וחזק ממקודם.
"אז מה רופאה יפיפייה בחרת לשבת ליד חייל פשוט שכמוני?" הוא שאל בחיוך משועשע כלא מאמין.
"חייל פשוט? לא הייתי אומרת על גיבור שהציל אותי פעמיים." עניתי לו בחיוך קטן. עדיין התקשתי לחייך אחרי תקופה ארוכה שלא חייכתי כמעט ארבע שנים.
"פעם שלישית את תהיי חייבת לי גלידה או דייט." הוא אמר מתלוצץ בחיוך יפיפה.
"ד״ר יזראילוב את האישה הכי יפה שפגשתי כאן עד היום, ובגללך עכשיו צברתי לי אויבים חדשים. כל הגדוד הזה עומד להרוג אותי בגלל שיפיפייה כמוך בחרה לשבת לידי." הוא אמר בחיוך יפה פניו היו כה גבריות שפתיו מלאות ועורו שזוף מהשמש חמימה.
"אל תדאג הקצין איפרגן כל המעריצות שלך ימרטו לי את השיערות מעל הראש לפני שהם יתנו אותך." אמרתי לו בחיוך וצחקנו שנינו.
"את יודעת לפני שבאת לכאן לא סונוורתי חזק מדי." הוא אמר בחיוך משועשע.
"שאני הבין הקצין איפרגן אתה מתחיל איתי?" שאלתי אותו משועשעת.
"אם אלילה כמוך מי אני שאתחיל איתך." הוא אמר בדרמתיות כשאני רק צוחקת אחרי כל כך הרבה זמן. איך הוא הצליח לעשות משהו שכבר תקופה ארוכה אחרים ניסו ולא הצליחו לעשות?
YOU ARE READING
תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)
Romanceתלמד אותי לשחרר אותך עברו, ארבע שנים מאז שנפרדנו אני עדיין אוהבת אותך. אני כבר לא אותה נערה שהייתי. כבר לא אותה האחת שאהבת אהבתי אותך בכל ליבי עדי. היום אני עומדת שם מביטה בה ובך מרחוק, אתה כבר ארבע שנים לא בחיי עדי. ארבע שנים איך הזמן עובר מהר אה...
