תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 7: בצל של בדידות

יש רגעים בהם את מבינה שאין דרך חזרה,
גם כשאת יושבת לבד בתוך החושך ואף לא שומע את דמעות שלך והזעקות שלך.
יהיה מי שישמע אותך ואת כאבך את עומדת על סף תהום,
את לוקחת החלטות קשות בעבר נתת לאדם סביבך כל כך הרבה משמעות והוא נעלם את חייבת להלחם.
את תמיד חייבת לנסות ללכת בדרך שבה אף אחד לא יוכל לעקוב אחרייך.
אבל הם תמיד מצליחים הצללים של העבר לא יצליחו לרדוף אותך.
הן רודפים אותך מחכים למותך.
מחכים לראות אותך שוקעת בתוך האפלה והיא יפה כמוות.
מפתה מושכת אותך אליה נותנת לך לשקוע במקום שאין בו עבר הווה עתיד הזמן שם לא קיים.
גם בחושך הזה כשהבדידות היא החברה הכי טוב שלך,
את תמיד זוכרת שאת אף פעם לא לבד!
רק לא לבד,
לא לבד!
לא לבד!
לא לבד!
רק לא לבד!!
כל עוד יש בך אמונה,  כל עוד היא חיה בתוך גם את חיה את נושמת תודי על כך לבורא ואל תשכחי. גם בתוך החושך אור גם בקצה כשאדם מחפש הוא תמיד יחפש את האור. כשהיא מתה אין משמעות לכלום תמשיך לחפש, אל תוותרי גם כשקשה תחפשי אולי תמצאי את האור.

•לירז P.O.V•
השעות כבר לא שעות אני איבדתי את חוש הזמן אני נמצאת במקום הזה שעות ארוכות. עיניי עצומות וידי כבולות כבר פצועות משותקות מכאבים, חלמתי עליך פעם ולא הייתי מסוגלת לישון בלילות אחרי שעזבת הייתי הולכת ברחובות החשוכים. הלכתי שעות ארוכות מתישה את גופי על מנת שהירדם בלי לחשוב עליך, אבל אתה לא הפסקת להופיעה במוחי. הדמעות באותם הלילות לא פסקו הכרית ההיא ספגה את כל דמעותיי שעות ארוכות של בכי עד האור הראשון.
הדביל ההוא דיבר על גיהינום, איזה גיהינום כבר יכול להיות עוד ממה שעברתי עד עכשיו? אני אגואיסטית כי אני הייתי מאוהבת ונתתי לאדם אחד הכל הפקדתי אצלו את ליבי, והוא לקח את ליבי והשליך אותו מגג של בניין גבוה וריסק אותו. ועכשיו מאותה הילדה לא נשאר כלום מלבד זיכרונות עליו. לא נשאר לה כלום רק חלומות מטופשים ועוד רסיס של תקווה להגשים את החלום שלה להיות רופאה. לפחות זה לרפא אנשים שאין להם תקווה להושיט להם יד, אבל מי ירפא את הלב שלי? אלוואי ויכולתי למחוק את זיכרוני אולי זה מה שירפא את ליבי.
פתאום נשמעה דפיקה חזקה על הדלת שגרמה לי לפתוח את עיניי כנגד רצוני.
"הגיעה הזמן להתעורר!" שמעתי את קולו הקפוא של מור ערוד הוא התקדם אליי בחיוך קפוא התעלמתי ממנו. "בוקר טוב כלבה אגואיסטית כפי שאת רואה את בתוך הגיהינום ברוכה הבאה לגיהינום שלך." הוא אמר לי בחיוך של מניאק חרקתי את שיניי, לא מתכוונת לתת לו את העונג לראות אותי סובלת פני היו הדבר הכי ריק בחדר. "בעבר חשבתי שאת בחורה חזקה יותר, אבל היום אני גיליתי כמה שטעיתי לגבייך את לפלפית ילדת כאפות שאין כמותה. שמלאה ברחמים עצמיים מחפשת שירחמו אליה. מה קרה עדי אטיאס עזב איבדת את חוזק שלך? מה קרה אם מה שהיית אומרת ׳גברים הם העבדים שלי׳? לא חשבתי שאת כזאת תלותית לירז יזראילוב חשבתי שאת כמו גל. היא בחורה אמיצה קרת רוח לא משנה כמה היא נפגעה ונפצעה בעבר. אפילו יותר חזק ממך לבד או ביחד היא לא נכנעת בקלות. למרות שכואב לה לא פחות מאשר כואב לך היא מחייכת משתדלת להחזיק אותך, חיה עובדת נלחמת מוותרת בשבילך על דברים ואת אגואיסטית מצפצפת אליה!" הוא אמר בקול קר שהפך לחד מרגע לרגע."היא לא מחפשת מי יאסוף את השברים שלה היא שבורה לא פחות." הוא אמר בקור.
"מה אתה רוצה מור דבר לעניין, מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו בקול קפוא וקר שלי.
"אני רוצה להבין לעזאזל מאיפה השגת את הרעל הזה? מאיפה את מכירה את הנוסחה לרעל הכי מסוכן בעולם שלא רחוק מלהיות נשק ביולוגי מי מכר לך את מידע כיצד מכינים אותו?!" הוא שאג אליי בקול חד.
"ומה זה עניינך מור ערוד!" שאגתי אליו בכל חד. "הוא הוכן עבורי לא עבור אף אחד אלא רק בשבילי." קולי היה קפוא.
"כן ענייני כשזה נוגע לכולם, נוסחה לייצור רעל טבעי ביולוגי מהסוג המסוכן בעולם אסור בספרי הלימוד בעולם שנקרא היום במושג הבינלאומי ׳נשיקת לילית׳ הרעל האסור מאז כבר שלושת אלפים חמש מאות שנים האחרונות?" הוא שאג אליי מסתכל עליי בזעם.
"מי אתה לכל הרוחות מור ערוד?" קולי היה קפוא שואלת.
"זה לא עניינך לירז יזראילוב תעני על כל השאלות שלי ולאחר מכן את תשוחררי." קולו היה קפוא.
"אני ערכתי מחקר קראתי ספרות רפואית התכוננתי ללימודים באוניברסיטה קיימברידג׳ תקופה ארוכה. גיליתי את הרעל קראתי מחקרים של האוניברסיטה על רעלים ותרופות טבעיות וכך יצרתי את הרעל הזה. מהספרים אוניברסיטה מתמחת בתחום הזה רק אוניברסיטת קיימברידג'." אמרתי בקור רוח שומרת לעצמי את שאר המידע. אבל לפני שהבנתי מה קורה הוא נתן אגרוף חזק על הקיר.
"את מחזיקה אותי מטומטם נשיקת לילית, הרעל הזה נאסר על ידי הפרופסור ג׳ון פון נוימן אב פצצת האטום. הוא שמר אותה בבנק השוויצרי את הנוסחה הזו תקופה ארוכה היא לא הגיע לאף אוניברסיטה!" הוא אמר בקול קפוא. "אז כדי לך להגיד לי עכשיו מאיפה יש לך את הנוסחה הזו לירז!" הוא שאג בזעם. שתקתי שומרת על קור רוח נשבעתי ואני אשמור על זה לי.
"אני לא יודעת עד כמה אידיוט אני גיליתי את הרעל הזה בעצמי מהספרים." שמרתי על קול חד ובטוח.
"לירז יזראילוב!!" הוא שאג בכוח כשעיניו היו מלאות זעם. "את מחזיקה ממני מטומטם עוד מעט אני לא אהיה נחמד איתך לזכר הימים הטובים." הוא אמר בקור כשהוא הביט בי מבט רושף. "אני מציע לך לחשוב עד שאני אחזור ולספר לי את האמת כי אחרת לא תהיה לי ברירה." הוא אמר בקול חד.
"מי אתה לכל הרוחות מור ערוד?" שאלתי אותו בחדות.
"מה שבטוח לא אותו הבחור שהכרת." הוא אמר בקול קפוא ויצא.