תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 64: זיכרונות מרים היא אמורה היתה להיות שלי

אמרו עליי מאה ואחת דברים,
הוא אכזרי חסר לב.
הוא לא יודע לאהוב אני זוכר את המילים שלה יותר טוב מכולם. כמה שהיא טעתה אז וכמה שהיא טעתה כשבחרה בו. עשיתי הכל בשביל שתהיה שלי.

•שש שנים קודם לכן•

•לירז P.O.V•
קרני השמש החורפיים חדרו מבעד לחלונות, ישבתי בשיעור החופר הזה שנקרא לצערי גיאומטריה למתקדמים. לעזאזל איך אני יושבת בחמש יחידות? חשבתי שאני פשוט הדפוק את ראשי בקיר עוד מעט. תנחשו מי היו איתי בשיעור הזה? קבלו את הרשימה המלאה נתחיל מזה איתן הזה לומד איתי או כמו שאני קוראת לו הערפד מהוואי. שרבתי איתו על המוזיקה אז. דניאל איכסה מוצרלה, וביחד איתו האקס שלי רוי שמשום מה החליט למחוק את ידידות שלנו כשדיברנו אתמול בלילה.

~פלשבק~
יצאתי אל הלילה אחרי שקיבלתי הודעה ממנו שהוא רוצה לדבר איתי. לא הבנתי מה קרה חשבתי שזה כנראה דחוף אם הוא לא יכל לחכות עד הבוקר. יצאתי אל הקור שבחצר האחורית ליד הספסלים, ראיתי אותו מעשן כשהוא בגבו אליי. ״קראת לי?״ שאלתי אותו כשהתקדמתי אל הקור הזה, כשאני לבושה בשורט קצר וחולצה ארוכה ומעיל עור שחור שעדי הועיל בטובו להשאיר. הוא הסתכל אליי כשהוא נושך את שפתו ומתקדם אליי. עיניו נצצו בחושך הזה מסתכלות בי במבט מלא תשוקה. ״רוי מה קורה?״ שאלתי אותו בבלבול כשהוא הצמיד אותי לקיר של חצר בית הספר בכוח.
״את כל כך יפה לירז, עם השנים הפכת ליפה יותר לא פעם חשבתי עלייך מאז אותו היום בהוואי.״ הוא אמר כשהוא מלטף את שיערי. ״תמיד דמיינתי מה הוא טעם שפתייך, ואת מעולם לא נתת לי לחוש אותו. אבל עדן זכה לטעום מהם למה אני לא יכול לירז?״ הוא שאל אותי בתסכול כששפתיו קרובות אל שלי.
״סיימת עם האידיוטיזם שלך אתה שיכור או משהו?״ שאלתי אותו בכעס מסתכלת עליו.
״לא לירז אני רציני את מוכנה פעם אחת לקחת אותי ברצינות?״ הוא שאל אותי בכעס שגרם לי לגחך.  ״לא רוי אין לי מה לקחת אותך ברצינות, עכשיו תקשיב לי טוב טוב מה שהיה אז נשאר בעבר רוי. אני כעת אוהבת את עדי אין אף אחד אחר בליבי מלבדו, מה שאמור היה לקרות קרה. למה אתה מעלה את זה עכשיו חשבתי שאנחנו ידידים ושכבר עברנו את זה!״ אמרתי לו בכעס את דברי והוא בתגובה רק צחקק בבוז.
״אז חשבת לירז, אני ואת בחיים לא נהיה ידידים את יודעת מה הסיבה? הטבעת הזו זוכרת אותה?!״ הוא שאל אותי בכעס. ״אותה טבעת ואותה שבועה שלנו היא ריקה בעינייך לירז יזראילוב?״ הוא שאג אליי בזעם מסתכל בעיניי בכעס.
״היינו ילדים היינו תמימים לא הבנו מה משמעותה של האהבה, היום אני מבינה את מהותה כי עדי לימד אותי לאהוב באמת. אני מצטערת אבל הגיע הזמן שתשכח מזה תקבור את זה שם בעבר!״ אמרתי בקרירות מסתכלת בעיניו השחורות הכהות האלה.
״לירז את באמת חושבת שאני אוותר על העתיד שלנו, ועל האהבה שלנו אז יש לי משהו לחדש עבורך אני לא אוותר על זה. ממחר אני הולך להילחם בחבר שלך ולזכות בך שוב. אני אזכיר לך את מה שהרגשנו אז אני נשבע לך.״ הוא אמר בקול נמוך נושק ללחי שלי ועוזב אותי לבד בקור עם המילים האלה.
סעמק למה הכל צריך להסתבך עכשיו. מה יקרה עכשיו עם עדי אלוקים? הוא ואני נצטרך להתמודד עם כל כך הרבה עכשיו. אלוקים למה זה מגיע לנו בסך הכל רצינו לאהוב.
~סוף הפלשבק~